לבימ"ש אזרחי אין סמכות לדון בכניסת ישראלים לשטח A

בית משפט אזרחי אינו מוסמך לדון בכתב אישום שהוגש נגד אזרח ישראלי בגין הפרת הוראה חוקית, כאשר ההוראה שהופרה כי צו אלוף האוסר על כניסת ישראלים לשטחי A ברשות הפלשתינית. כך קבעה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, קלרה רג'יניאנו, והורתה על מחיקת סעיף אישום זה נגד ברוך טוהר שפירא, שנכנס לקבר יוסף בשכם.

השופטת רג'יניאנו קבעה, כי סעיף האישום נגד אזרחים שנכנסו לשטח אסור בניגוד לצו אלוף, צריך להיות "כניסה לשטח סגור", והוא יידון בפני בית משפט צבאי, ואל לה לתביעה ללכת בדרך עקיפה ולהאשים האזרחים בעבירה של הפרת הוראה חוקית, המיועדת להפרת הוראות אישיות ולא צווים בעלי תחולה נורמטיבית כללית.

יש לציין, כי נושא כניסת ישראלים לשטחי A נאכף בלאו הכי באופן סלקטיבי על-ידי רשויות החוק, וכבר עקבנו אחר הנושא בכמה ידיעות באתר זה. אם לא יוגש ערעור על החלטה זו, הגם שאין היא מהווה הלכה כלפי בתי משפט אחרים, לרבות בית משפט שלום אחר, תיאלץ הפרקליטות הצבאית להיערך להגשת כתבי אישום בבתי משפט צבאיים בגין עבירה זו.

אלוף פיקוד המרכז מכריז על שטחי A כשטח סגור

נזכיר, כי בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הוציא אלוף פיקוד המרכז דאז, יצחק איתן, צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון)(מספר 378), התש"ל-1970, לפיו הוכרז שטח A של הרשות הפלשתינית כשטח סגור, ונאסר על "ישראלי", כהגדרתו בצו, להיכנס לשטח ולשהות בו. ההכרזה על שטח A כאסור לכניסת ישראלים הוצאה מכוח סעיף 90 לצו, הקובע כי "מפקד צבאי רשאי להכרזי על כל שטח או מקום שהם סגורים".

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בכפר סבא נגד ברוך טוהר שפירא, נטען כי הנאשם הפר את ההוראה החוקית בכך שנכנס עם אחרים לקבר יוסף בשכם באפריל 2002, וסירב לצאת ממנו אלא לאחר שחיילי צה"ל עצרו אותו. כן נטען, כי לאחר שנלקח לתחנת המשטרה באריאל, הפריע לשוטרים במילוי תפקידם, כאשר סירב להזדהות ולמסור פרטים אישיים.

האישום הראשון בו הואשם שפירא הוא "הפרת הוראה חוקית", הקבוע בסעיף 287 לחוק העונשין: "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין, דינו - מאסר שנתיים".

התביעה טענה כי לבית המשפט סמכות, נוכח תקנה 2(א) לחוק להארכת תוקפן של תקנות לשעת חירום (יש"ע - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), הקובעת כי בנוסף לאמור בכל דין, יהיה בית משפט בישראל מוסמך לדון לפי הדין החל בישראל, "אדם הנמצא בישראל על מעשהו או מחדלו שארעו באזור, וכן ישראלי על מעשהו או מחדלו שארעו בשטחי המועצה הפלשתינית, והכל אם המעשה או המחדל היו עבירות אילו אירעו בתחום השיפוט של בתי המשפט בישראל".

הנאשם: ביהמ"ש משולל סמכות לדון בהפרת הוראה חוקית

בתשובתו לכתב האישום, כפר שפירא במיוחס לו וכן העלה טענה מקדמית של חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון באישום זה. לטענתו, גם אם תוכיח התביעה את כל עובדות כתב האישום, הרי שאלה מגבשות עבירה של כניסה לשטח סגור בניגוד לצו אלוף ולא עבירה של הפרת הוראה חוקית.

פרקליטתו של שפירא, עו"ד מירב בן-שבת, טענה עוד כי הצו האמור הוא בבחינת חקיקה ראשית, הקובע איסור נורמטיבי כללי, והסמכות לדון בהפרתו נתונה לבית משפט צבאי, כפי שקבוע בו. עוד טענה, כי סעיף 92 לצו קובע את העונש בגין העבירה - 5 שנות מאסר, דבר המלמד כי זו עבירה נפרדת.

עו"ד בן-שבת אף הפנתה לפסק דין של השופטת ניצה מימון-שעשוע, אף היא מבית משפט השלום בכפר סבא, שקיבל בחודש דצמבר האחרון (ת.פ. 1500/02) טענת חוסר סמכות בנסיבות דומות.

המדינה טענה מנגד, כי אמנם הצו בדבר הוראות ביטחון הוא בגדר חקיקה ראשית, אולם לדבריה ההכרזה האוסרת כניסה לשטח A הוא בבחינת "הוראה חוקית", בין היתר משום שהיא בעלת תחולה גיאוגרפית מוגבלת ואינה חלה על כל אזור יו"ש, והיא חלה על אוכלוסיה מוגדרת (ישראלים בלבד). לכן, טענה, לבית המשפט סמכות לדון בהפרתו.

ביהמ"ש: מדובר באבחנה מלאכותית

השופטת קלרה רג'יניאנו דחתה את נימוקי המדינה, לטענתה כי ההכרזה על שטח סגור היא בבחינת הוראה חוקית וטענה כי מדובר ב"אבחנה מלאכותית", שאינה עולה בקנה אחד עם סעיף 90 לצו.

"לשון סעיף 287 לחוק העונשין", קבעה רג'יניאנו, "אינו מותיר, להבנתי, מקום לספק כי הכוונה להפרת הוראות אישיות (In Personam), שניתנו על-ידי הגופים המנויים בסעיף ולא להוראות בעלות תחולה כללית הקבועות בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה (In Rem)".

"העובדה שסעיף 85 לצו הוראות ביטחון מתייחס באופן מפורש לסמכותו של המפקד הצבאי להוציא צווים אישיים, מלמדת כי סעיף 90 אינו דן בצווים אישיים אלא בחיקוק בעל תוקף נורמטיבי כללי, שכוחו ככוח חקיקה ראשית וחקיקת משנה בישראל".

עוד קבעה רג'יניאנו, כי "העונש הקבוע בגין הפרת הוראות הצו מופיע בסעיף 90 בגוף הצו: 'העובר על הוראות צו זה, צפוי למאסר של 5 שנים או לקנס של 50,000 לירות'".

הנאשם יוכל לקבול על השוני המהותי בעונשים

בית המשפט קבע עוד, כי העמדה לדין באישום של הפרת הוראה חוקית בא כדי להקנות בדרך מלאכותית סמכות אכיפה לבית המשפט בישראל, בעוד שסעיף 7 לצו הוראות ביטחון קובע, כי הסמכות לדון בעבירה הקבועה בו נתונה לבית משפט צבאי.

השופטת אף עמדה על ההבדל בעונש הקבוע בצידה של עבירת הפרת הוראה חוקית (שנתיים מאסר) מול העונש של הפרת צו הוראות ביטחון (5 שנות מאסר), וקבעה כי "העמדה לדין לפי סעיף 287 (הפרת הוראה חוקית) אינו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק, הריבון באזור, לגבי רף הענישה הקבוע".

השופטת רג'יניאנו ציינה עוד בעניין זה, כי היא מסכימה על עמדתה של השופטת ניצה מימון-שעשוע, חברתה לבית המשפט, שקבעה כאמור כי מי שיועמד לדין בבית משפט צבאי על הפרת הצו, יוכל לטעון שנגרם לו עוול בכך שהוא צפוי ל-5 שנות מאסר, בעוד שאילו הועמד לדין בבית משפט אזרחי בגין הפרת הוראה בלתי חוקית, היה צפוי לעונש קל יותר, של שנתיים מאסר בלבד.

השופטת ציינה לבסוף, כי השימוש בעבירה של הפרת הוראה חוקית בצירוף עם תקנה 2(א), כפי שעשתה כאן התביעה, מטרתו להחיל אחריות פלילית על ישראלים למעשה שלא היה בגדר עבירה אילו בוצע בישראל, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 2(א).

לפיכך, זיכתה השופטת רג'יניאנו את שפירא מאישום של הפרת הוראה חוקית, וקבעה מועד לדיוני ההוכחות באישום של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ת.פ. 1022/04 מדינת ישראל נ' ברוך טוהר שפירא

צילום: אין סמכות. השופטת רג'יניאנו [צילום: בוצ'צ'ו]