מחקר בנק ישראל: עובדי ציבור מעדיפים יציבות על התאמה לתפקיד

מחקר חדש שנערך על-ידי ד"ר יובל מזר מחטיבת המחקר של בנק ישראל, שופך אור על הקשר בין תעסוקה במגזר הציבורי לבין הרצון של עובדים להחליף מקום עבודה בישראל. המחקר, שהתבסס על נתונים מסקרי כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החל משנת 2018, מציג כי במגזר הציבורי עובדים נוטים פחות לרצות לעזוב את מקום עבודתם, גם אם הם סבורים שהשכלתם או הכשרתם אינן תואמות את תפקידם.

על-פי הממצאים, כמעט חמישית מהעובדים בישראל (כ-20%) מעידים כי השכלתם או הכשרתם אינה תואמת את מקום עבודתם. בקרב קבוצה זו, כ-14% מעוניינים להחליף עבודה, לעומת כ-8% מכלל העובדים במשק.

עם זאת, המחקר מראה פערים משמעותיים בין המגזרים: במגזר הציבורי, שיעור העובדים המעידים על חוסר התאמה נמוך יותר (כ-10%) בהשוואה למגזר העסקי (כ-20%) כפועל יוצא, גם שיעור העובדים המעוניינים להחליף עבודה נמוך יותר במגזר הציבורי (כ-6.5%) לעומת המגזר העסקי (כ-8.1%).

ד"ר מזר מצא כי גם לאחר נטרול השפעת שיעור אי-ההתאמה הנמוך יותר במגזר הציבורי, עובדים במגזר זה מעוניינים בכ-1.9 נקודות אחוז פחות להחליף את מקום עבודתם, בהשוואה לעובדים במגזר העסקי. השערת המחקר הייתה כי ביטחון תעסוקתי גבוה יותר ותנאי עבודה נוחים יותר במגזר הציבורי (כמו היקף שעות עבודה) תורמים לכך שעובדים יטו פחות לחפש עבודה חדשה.

המחקר מציין כי המשק הישראלי מאופיין בפריון עבודה נמוך בהשוואה בינלאומית. אחד הגורמים המשפיעים על פריון זה הוא טיב ההתאמה בין עובדים למעסיקים - ככל שעובדים מועסקים בתפקידים הממצים טוב יותר את כישוריהם, פריון העבודה עולה. למרות שההתאמה העיקרית מתבצעת בתחילת הקריירה, שיפור התאמה יכול להתרחש גם באמצעות מעבר בין מקומות עבודה.

ממצאי המחקר מצביעים על כך כי הרצון הנמוך יותר לעזוב את מקום העבודה במגזר הציבורי קשור בין השאר לביטחון התעסוקתי ולתנאים המוצעים, וכי כשליש מהפער ברצון לעזוב בין המגזרים מוסבר על-ידי הבדלים בתכונות העובדים ובהתאמה הסובייקטיבית הגבוהה יותר במגזר הציבורי. הבעת הרצון לעזוב נמצאה מתואמת חיובית עם עזיבת מקום העבודה בפועל בטווח של שמונה חודשים.