''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
30°
ירושלים 28°
חיפה 28°
באר שבע 29°
אילת 37°
מדורים
שימושי PLUS

הרב הראשי נגד עילת הסבירות: "אין לשופט סמכות לפסוק לפי שיקול דעת בלבד"

בהרצאה בכינוס משפטי, מתח הראשון לציון הרב דוד יוסף ביקורת על עילת הסבירות והבהיר: "שופטים אינם יכולים לפסוק לפי מה שנראה להם נכון - ההלכה דורשת ראיות מוצקות בלבד"

עידן יוסף
ב' סיון התשפ"ה
הרב יוסף. "שופט אינו רשאי לפסוק לפי תחושתו" [צילום: ערוץ חוק ומשפט]
הרב יוסף. "שופט אינו רשאי לפסוק לפי תחושתו" [צילום: ערוץ חוק ומשפט] צילום: ערוץ חוק ומשפט

הרב הראשי לישראל הספרדי, דוד יוסף, תוקף את "עילת הסבירות" כמכשיר שיפוטי ודורש ממערכת המשפט לחזור לעקרונות המשפט העברי. בכינוס (23.5.25) במעלה החמישה במסגרת הסמינר ה-98 במשפט העברי, אמר הראשון לציון כי שופטים בדין-תורה כפופים לכללים מחמירים ואינם רשאים לפסוק לפי תחושת בטן - גם אם הם משוכנעים לחלוטין בצדקת דרכם.

"גם אם אתה בטוח ב־100% - זה לא מספיק"


"התפקיד של השופט בסופו של דבר הוא להגיע לחקר האמת ולמשפט צדק", אמר הרב יוסף לקהל של עורכי דין ושופטים, תוך שהוא מצטט את הפסוק: שופטים ושוטרים תיתן לך... ושפטו את העם משפט צדק. "אבל כדי להוציא את הצדק, חייבים להביא הוכחות - לא מספיק להיות משוכנע בצדק".

כדי להמחיש את עמדת ההלכה, הביא הרב את הסיפור הידוע מהתלמוד על רבי שמעון בן שטח, שראה אדם רודף אחרי חברו, ואחר כך מצא אותו הרוג - ואת הרודף עומד עם חרב מגואלת בדם. "לא היה כל ספק שהוא הרוצח, אבל בלי שני עדים - אין סמכות לפסוק. רבי שמעון פנה אליו ואמר: 'אתה רשע, אני והקדוש ברוך הוא יודעים שרצחת - אבל אני לא יכול לעשות דבר'. מיד הגיע נחש והרג את הרוצח. זו דרכה של תורה".

עילת הסבירות? "מי שמך?"

בהמשך הרצאתו, תקף הרב יוסף את עילת הסבירות במילים נוקבות: "לבוא בטיעון של 'מסתבר לי שכך' – זו לא פסיקה על-פי דין. גם אם מדובר בנושא משפטי טהור, אם אין הוכחות – ההלכה אוסרת לפסוק כך. מי שמך?".

לדבריו, ההבדל בין שיטת ההלכה למשפט המודרני טמון בעובדה שהראשונה כופה על הדיין להצמד לכללים פורמליים ומבוססי ראיות, ואילו השנייה מתירה שיקול דעת אישי – דבר שעלול להוביל לפסיקות שרירותיות.

פתרונות חכמים – לא פרשנות חופשית

הרב יוסף הביא שלל דוגמאות ממורשת חז"ל ומבית הדין הגדול, להמחיש כיצד ניתן לחשוף אמת גם בלי ראיות קלאסיות, אך תוך עמידה בכללי ההלכה:

*

שבועת שני לוחות הברית

- הבן איש חי הצליח לחשוף שקרן כשהציע לו להישבע על "שני לוחות הברית" – והאדם (שלא הבין שמדובר בספר "שני לוחות הברית") נשבר והודה.
*

יין נסך

- במקרה אחר, רב הכריז שיכריז על היין כפסול אם לא יתגלה מי גנב כסף שהוסתר בין החביות – והגנב הודה מחשש שייפגע ממונו.
*

פסיקה שגויה שתוקנה בערעור

- הרב יוסף שיתף מקרה בו פסק דין אזורי חילק רכוש 90%:10% לטובת הבעל, אך לאחר שיחה ישירה עם הצדדים – הוחלט לשנות את ההחלטה ולחלקו שווה בשווה.

"דינא דמלכותא דינא – אבל לא לשופטים"

בהתייחסו לעיקרון ההלכתי "דינא דמלכותא דינא", הבהיר הרב הראשי כי מדובר בסמכות החקיקה של הרשות המחוקקת – אך לא של מערכת המשפט: "הכנסת והממשלה רשאיות לחוקק חוקים בענייני ממון, מיסוי ומנהל. אבל שופט איננו רשאי להפעיל שיקול דעת על-פי תחושותיו האישיות. זו חריגה מההלכה".

את דבריו חתם הרב יוסף בסיפור מהתלמוד על אדם שהסית חברו לגרש את אשתו – רק כדי לשאת אותה בעצמו, ולאחר מכן הפך את הבעל לשעבר למשרתו. "כשהוא מזג יין לבני הזוג, דמעותיו נפלו לכוסות. אז נגזר גזר הדין של חורבן בית המקדש. הצדק האנושי לא הספיק – והקדוש ברוך הוא התערב".

"כשהדיין לא מסוגל – הקדוש ברוך הוא ישפוט"

נאומו של הרב יוסף קיבל תשואות מהקהל. המסר הסופי של הרב חד: המשפט העברי דורש הוכחות, לא סברות. גם אם השופט בטוח, אין הוא אלוהים – והתורה מחייבת להניח את הדין בידי הקב"ה כשאין ראיה. "לא עליך המלאכה לגמור – תשאיר לריבונו של עולם להוציא את האמת לאור".

את הכינוס יזם הפרופסור נחום רקובר, והוא נערך בחסות "מורשת המשפט בישראל"
בשיתוף משרד המשפטים.

דוד

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה