ביהמ"ש: הטענה שליברמן ביקש ב-1999 לרצוח את ניצב מזור - שקר

יוסי כמיסה שיקר כאשר טען, כי אביגדור ליברמן הציע לו 100,000 דולר בשנת 1999 בתמורה לרצח ניצב סנדו מזור. כך קובע (15.5.25) סגן נשיא בית משפט השלום בפתח תקוה, ארז נוריאלי. הוא הרשיע את כמיסה בעבירת לשון הרע, בקובלנה פלילית פרטית שהגיש נגדו ליברמן.

כמיסה היה פעיל במפלגת ישראל ביתנו, בשנת 1999 שירת במשטרה, ואת טענותיו העלה בשנת 2022 בפייסבוק ובטוויטר (שם הם זכו לאלפי שיתופים ותגובות) ובראיונות לאילה חסון בערוץ 13 ולשרון גל ב"גלי ישראל". לטענת כמיסה, הדברים נאמרו לו ברצינות מלאה. הוא גם טען, כי עוד בשנת 2002 העביר מידע זה למי שהיה אז ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי המנוח, וכי שליחיו של ליברמן היכו אותו ונטלו ממנו הקלטות מפלילות. ליברמן טען שמדובר בשקר מוחלט ונוריאלי קיבל את גרסתו.

מזור היה ראש אגף החקירות בשנים 1998-1996, בהן התנהלו מספר חקירות נגד ליברמן ובהן פרשת בראון-חברון ופרשת גרגורי לרנר (שלא הובילו להעמדתו לדין). בהמשך היה מזור סגן המפכ"ל ושגריר ישראל ברומניה. ליברמן אישר שיש בליבו כעס על מזור ושאין לו אמון בבכירים במערכת הממשלתית, אך הכחיש נמרצות את טענותיו של כמיסה. לדברי נוריאלי, עדותו של ליברמן הייתה "קוהרנטית וברורה. לא ניכר כי הוא הגזים או הפריז בתיאוריו ובתשובותיו. הוא אף השיב בכנות על שאלות שנשאל בהקשר למידת קרבתו לנאשם, מדוע סייע לו למצוא עבודה וכיוצ"ב".

לעומת זאת אומר נוריאלי על כמיסה, כי "עדותו, כמעט במלואה ובוודאי בהקשר לליבת האירועים נשוא כתב האישום, הייתה בלתי מהימנה, כבושה בחלקה ללא מתן כל הסבר סביר ואף פחות מסביר לכך, כמו גם עמוסה בסתירות, היורדות לשורשו של עניין". הוא לא הביא כל ראיה או עדים שיתמכו בטענותיו, אין בדל של אמת בסיפורו על ההתקפה האלימה ויש מקום לחשוד שמכתבו הנטען למזרחי אינו אותנטי.

ליברמן יבקש מאסר בפועל לכמיסה

צילום: כמיסה. "נלכד בסבך שקריו" [צילום: C14]

נוריאלי אומר כי הרשעתו של כמיסה מבוססת על הפוסטים שפרסם, הראיונות שנתן ועל עדותו של ליברמן שהכחיש את דבריו מכל וכל - "עדות שאמינה עלי לחלוטין. שקריו הרבים של הנאשם אך מחזקים ראיות ברורות אלו ואף הרבה מעבר לנחוץ. עדותו של הקובל [ליברמן] מתיישבת עם כלל הראיות שהובאו בפני, ראיות שסותרות כשלעצמן את גרסתו הבלתי-מהימנה, הכבושה והמיתממת של הנאשם. נשמעו מפי האחרון, אגב עדותו בבית משפט, גרסאות כבושות שלא זכו לכל הסבר לכבישתן. אני קובע, שמדובר בטענות מגמתיות וכבושות אשר לצידן לא הונח כל הסבר, שיש בו כדי להסביר את כבישתן, ושאינן ראויות לכל אמון.

"...בקיעים רבים וסתירות היורדות לשורשו של עניין נתגלו בגרסאותיו השונות והמשתנות של הנאשם. גרסאות אלו לא זו בלבד, שעמדו בסתירה לחומר הראיות שהוגש לעיוני אלא אף סתרו האחת את רעותה". כמיסה "הציג הגנת בדים וגרסתו שקרית", וכאשר "נלכד בסבך שקריו מסר שלל תירוצים". סיגל כמיסה, רעייתו של הנאשם, הייתה עדת ההגנה היחידה וטענה שהקלידה את מכתבו למזרחי. נוריאלי אומר כי "עדותה לפני והתנהלותה, לא זו בלבד שמעוררת תמיהה, אלא אף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. על כן, לא מצאתי ליתן כל אמון בעדותה".

נוריאלי גם אומר כי הייתה הצדקה לשימוש שעשה ליברמן בכלי הקובלנה הפלילית הפרטית במקום להגיש תביעה אזרחית: "קיים אינטרס ציבורי בבירור באמצעות הליך זה. שוכנעתי כי הקובלנה הפלילית נושא הדיון שלפני אינה מהווה ניצול לרעה של ההליך הפלילי, כפי שטען הנאשם בסיכומיו, וכי שימוש בהליכים אזרחיים חלופיים אינו יכול להחליף את הבירור המשפטי והתוצאה העולה מניהול ההליך באמצעות מוסד הקובלנה הפלילית". הוא מקבל את הסברו של ליברמן, לפיו מדובר בלשון הרע חמורה במיוחד ושעקב כך השתמש בכלי זה.

באי-כוחו של ליברמן אמרו לאחר מתן פסק הדין, כי יבקשו להטיל על כמיסה מאסר בפועל; חוק איסור לשון הרע קובע עונש מירבי של שנת מאסר. את ליברמן מייצגים עוה"ד ירון קוסטליץ, אביעד שאולזון וגיה פלג, ואת כמיסה - עו"ד אייל בסרגליק.