"כבוד האדם אינו נעצר על מפתנו של האדם החי בעוני"

"הזכות לקיום אנושי בכבוד צריכה להגן על מעוטי אמצעים, באותה מידה שזכות הקניין מגינה על בעלי האמצעים". כך טוענות האגודה לזכויות האזרח, עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי והתנועה למלחמה בעוני, בתגובה שהגישו (יום ב', 12.7.04) לתשובת המדינה בבג"צ, בעתירותיהן נגד הקיצוץ בגמלאות הבטחת ההכנסה, שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2003.

כזכור, העתירות הוגשו לפני כשנה וחצי, ובשל צו ביניים שהוציאה השופטת דליה דורנר בעניין הגדרת "הקיום בכבוד", צו שבוטל בינתיים, זכו לפרסום. הקיצוצים, אגב, נכנסו לתוקף לפני כשנה.

תגובת הארגונים מתייחסת, כאמור, לתצהיר תשובה של ראש אגף התקציבים באוצר, קובי הבר, שהוגש לבג"צ בחודש מאי האחרון, בהתאם לצו על-תנאי שהוציא בית המשפט, והורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל הקיצוץ בגמלאות.

התיקון הפחית כ-600 ש"ח לכמאה אלף משפחות

על-פי נתוני הביטוח הלאומי, התיקון לחוק הפחית ל-100,000 משפחות מעוטות הכנסה, כ-600 ש"ח בממוצע לחודש (4-23%), ובחלק מהמקרים אף 1,200 ש"ח למשפחה, דבר הפוגע בסף המינימלי לקיום בכבוד של רבבות המשפחות הנאלצות להתקיים מקצבה זו.

במהלך הדיונים, קיבלה המדינה את עמדת הארגונים העותרים, לפיה כבוד האדם אינו נעצר על מפתנו של האדם החי בעוני וכי גם למעוטי אמצעים ישנה הזכות להגנה חוקתית על כבודם באמצעות הזכות לקיום אנושי בכבוד. ואולם, בניגוד לעמדת המדינה, הטוענת כי זכות זו מתמצה בצרכים קיומיים-פיזיים בסיסיים מאוד (כגון קורת גג, כסות ומניעת רעב), טוענים הארגונים העותרים, כי ההגנה החוקתית לה זכאים חסרי האמצעים צריכה לכלול גם צרכים נוספים, כגון חינוך ובריאות, וכי רמתם צריכה להיקבע בהתחשב ברמת החיים המקובלת ביתר חלקי החברה.

העותרים מדגישים, כי הזכות לקיום אנושי בכבוד צריכה להגן על מעוטי אמצעים באותה מידה שזכות הקניין מגינה על בעלי האמצעים.

מידתיות הקיצוצים היא שעומדת לדיון

הארגונים מבהירים בתגובתם, כי לא טענת המדינה על עצם הצורך בקיצוץ היא שעומדת לדיון, אלא מידתיות הקיצוצים ועד כמה הם פוגעים במקבלי הבטחת ההכנסה ובזכותם לקיום אנושי בכבוד. לטענתם, המחוקק היה צריך לברר בטרם הקיצוץ האם גובה הגמלה לאחריו מאפשר קיום שכזה.

לטענת העותרים, במבחן התוצאה ניתן לראות, כי הגמלאות המקוצצות אינן מאפשרות סיפוק של הצרכים הבסיסיים ביותר. הקיצוץ החד בגמלאות, יחד עם שחיקתן של עוד "רשתות מגן" (כגון הסיוע בשכר דירה ובקצבאות הילדים, וכן הגידול הכפוי בהוצאה הפרטית לחינוך ולבריאות), מביאים אנשים למצב, שבו אין להם הכנסה מספיקה, שתוכל לאפשר להם קיום בכבוד.

כך למשל, טוענים העותרים, גובה הגמלה למשפחה בת שני הורים ושני ילדים, לאחר הקיצוץ, הוא 2,240 ש"ח. על-פי תחשיבי הביטוח הלאומי שפורסמו לאחרונה, גמלה זו, יחד עם קצבת הילדים המשולמת למשפחה כזו, מספיקה רק ל-54% מההכנסה המינימלית הדרושה לרכישת סל המצרכים החיוניים לקיומה.

שיקול דעתו של המחוקק אינו מוחלט

עוד מדגישים העותרים, כי שיקול דעתו של המחוקק, כאשר הוא עוסק בצרכיהם הבסיסיים של מעוטי האמצעים, כמו ביתר זכויות האדם החוקתיות, אינו מוחלט. מכאן שתפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם המדיניות שנקבעה פוגעת בזכות לקיום אנושי בכבוד. שיקולי תקציב, כמו שיקולי בטחון, מדגישים כותבי התגובה, אינם טיעון קסם, שבכוחו למנוע ביקורת שיפוטית.

מחברי התגובה מביאים גם סקירה מקיפה של חוקות ושיטות משפט מרחבי העולם, ממנה עולה כי ישנה כיום מגמה מובהקת של הכרה בזכויות חברתיות והפעלה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית למימושן.

הארגונים העותרים מדגישים עוד, כי טענת המדינה, לפיה התלות בקצבה מותירה אנשים בתוך "מלכודת עוני" ומהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה, אינה רלוונטית. זאת, משום שקיים מבחן תעסוקה, אשר ממילא שולל את הגמלה ממי שמסרב לעבודה המוצעת לו. בכל מקרה, הם טוענים, שיקול זה אינו יכול לבוא במקום חובתה של המדינה להבטיח את סיפוק הצרכים הבסיסיים של אלה, אשר אינם מסוגלים להבטיח אותם לעצמם.

המדינה לא עשתה "שיעורי בית" לפני ההחלטה על הקיצוץ

קבלת ההחלטה בדבר הקיצוץ, חוזרים ומזכירים כותבי התגובה, נעשתה ללא הכנה של "שיעורי הבית" הבסיסיים ביותר באשר להשפעתו על כמאה אלף משפחות המתדרדרות למחסור ומצוקה, ובכלל זה כמאתיים אלף ילדיהן של משפחות אלה. זאת ועוד, המדינה נמנעת כליל מאימוץ אסטרטגיה כוללת ומגיבוש מדדים, שיאפשרו לה לעצב את מערך ההגנה החברתי על האוכלוסיות הפגיעות ביותר בישראל.

את האגודה לזכויות האזרח ואת התנועה למלחמה בעוני מייצגות עורכות הדין שרון אברהם-ויס ודנה פריבך-חפץ מהאגודה לזכויות האזרח. את עמותת מחויבות מייצגים עורכי הדין אביגדור פלדמן ואבישי בניש.

בג"צ 366/03, בג"צ 888/03 עמותת מחוייבות לשלום וצדק חברתי ואח' נ' שר האוצר ואח'