בית משפט השלום בתל אביב גזר (יום ב', 12.7.04) 3 חודשי מאסר על-תנאי על אליהו פורת, נהג הסעות בן 26, שהורשע בשכחת ילד בן 3 שנרדם מתחת לאחד המושבים במיניבוס ההסעות, לפני כשנה.
השופטת דורית רייך-שפירא אף חייבה את פורת לחתום על התחייבות בסך אלף ש"ח שלא לעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע.
פורת הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. הוא טען, כי ביצע סריקה במיניבוס אולם לא הצליח להבחין בילד, שנרדם מתחת לאחד הספסלים. כתוצאה מכך, הילד נשאר נעול במכונית למשך שעה וחצי, עד שהתעורר, נעמד במקומו וזעק לעזרה באופן שמשך את תשומת ליבם של עוברים ושבים, שמיהרו לחלצו מהרכב.
"למרבה המזל", כתבה השופטת, "חולץ הילד מבעוד מועד. בחודש מאי מזג אוויר יכול להיות חם מאוד והשארת ילד כה צעיר ברכב, לפרק זמן כזה, יכולה להיות טראגית מבחינה פיסית ונפשית".
שירות המבחן ממליץ: עבודות שירות במקום הרשעה
השופטת נענתה לבקשת הסניגורית, עו"ד שושנה גלס, לקיים תסקיר מבחן בטרם יורשע. נוכח תקופת התנדבות בת 10 שנים במשמר האזרחי ובארגון זק"א, העריך שירות המבחן כי הרשעה בפלילים עלולה לחסום בעתיד את הנאשם מהתנדבות במשא"ז ותשלול ממנו את הזכות לשאת נשק.
כמו כן, סבר השירות כי ההרשעה תחבל בסכוייו להשיג רשיון נהיגה המתיר הסעת נוסעים בשכר. הנאשם שעברו נקי ותפקודו הנורמטיבי חיובי, מבין את חומרת המקרה, מכיר באחריותו ומצטער צער רב על מה שקרה. לאור כל אלה, המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב תוצאה של אי-הרשעה וחיוב הנאשם בעבודת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, במסגרת עמותת "עזר מציון".
הסניגורית הוסיפה וציינה, כי אימו של הילד שנשכח ברכב סלחה לפורת, ואף העידה על אופיו הטוב, על רמת הזהירות הגבוהה שנקט כל אימת שעסק בהסעת ילדים ועל הלקחים שהפיק מהמקרה דנן שלדעתה לא יישנה.
התובעת דורשת ענישה מחמירה כדי לשרש את התופעה
התובעת ביקשה מבית המשפט לשרש את התופעה על-ידי ענישה מחמירה, שתביא להגברת המודעות, וזאת למרות סליחת אימו של הילד לנאשם. התובעת ביקשה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר, חלקו בפועל לריצוי בעבודות שירות וחלקו על-תנאי וקנס.
בהכרעת הדין ציינה השופטת רייך-שפירא, כי "הטענה שהנאשם ערך סריקה ולא הבחין בילד בשל גילו הצעיר ומימדי גופו הקטנים איננה מקובלת עלי. אם הנאשם אכן ערך סריקה ברכב כפי שנטען, היתה זו סריקה לא נאותה ובלתי מספקת. שהרי אותה סריקה כל תכליתה לבדוק אם מי מנוסעיו הצעירים מאוד של הנאשם, לא נשאר או נשכח באיזו שהיא פינה ברכב, שמימדיו לא גדולים יחסית".
"להתרשלות כזאת משנה חומרה אם היא נעשית על-ידי מי שהסעת ילדים הופקדה בידיו. נהג מקצועי מוחזק על סטנדרט זהירות גבוה יותר, שכן יש לו יכולת פגיעה תדירה יותר בערך החברתי המוגן בזכותם של ילדים לשלמות הגוף והנפש והחיים".
העונש - למרות שאימו של הילד שנשכח סלחה לנאשם
לגבי מכתב הסליחה של האם, ציינה השופטת כי "אינני מוצאת שיש בו לשנות או להפחית לא מחומרת המעשה ולא מחומרת הרשלנות. גם אם האם הזאת סלחה, התוצאה היוצאת מבית המשפט איננה פרטנית גרידא ויש לה תכליות נוספות".
"חשיבותה של תגובה בקביעת סטנדרט שיחול לא רק על נאשם ספציפי כי אם על כלל הציבור ויהיה בו להרתיע גם אחרים, הדבר חשוב לנוכח התפשטותה של תופעת הרשלנות הזאת במקומותינו".
את החלטתה לדחות את המלצת שירות המבחן, נימקה השופטת בכך ש"הרשעה בפלילים היא קשה לכל אדם, במיוחד מי שזו הרשעתו הראשונה והוא אדם איכפתי כמו הנאשם. יחד עם זאת, לא שוכנעתי שלהרשעת הנאשם תתלווה תוצאה חמורה כ'מכת מוות', שהיא תנאי לאי הרשעה ובטוחה אני שיצליח לגייס כוחות כנדרש ויתגבר".
רייך-שפירא ציינה, כי היא מרשיעה אותו בלית ברירה: "ליבי עם נאשם, שגם אותי הרשים כבחור עדין ורגיש המתייסר ייסורי אמת בגין האירוע. אך מה אעשה, ובמכלול הנסיבות לאינטרס הציבורי משקל בכורה".
בסיום גזר הדין, ציינה השופטת כי "ענישה נלווית להרשעה מטרתה להרתיע את כל מי שהופקדו על הסעת ילדים קטנים, להפנים חובתם לנהוג בזהירות יתר, בנוסף להרתעה של הנאשם הספיציפי". עם זאת, בית המשפט לא מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו ונסיבותיו. במקרה שבפניי, לצד החומרה אני נותנת משקל לעברו הנקי של הנאשם, הודאתו, חרטתו הכנה, ותרומתו החשובה לחברה".
ת.פ. 9225/03 מדינת ישראל נ' אליהו פורת
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה