ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2003 קרוב ל-1%. כלומר: מדובר בירידה של 1% לנפש, לאחר עליות של 1% בכל אחת מהשנים 2002-2001 ו-2% בכל אחת מהשנים 2000-1999. כך נמסר (יום ג', 13.7.04) מדוח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עוד נמסר, כי ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים שוטפים, הסתכמה בשנת 2003 בכ-46 מיליארד ש"ח, שהם 8.8% מהתמ"ג.
ההוצאה לבריאות כוללת את ההוצאות על-כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות, בתי החולים, שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים, הוצאה על תרופות ומכשירים רפואיים, מחקר ומנהל ממשלתי בתחום הבריאות, והשקעה במבנים וציוד במוסדות הבריאות.
השוואה בינלאומית לארצות ה-OECD בשנת 2002 מראה, כי שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל שהגיע בשנה זו ל-8.7% מהתוצר המקומי הגולמי, זהה לשיעור הממוצע של מדינות ה-OECD, דומה לשיעור באיטליה, בנורבגיה ובדנמרק, ונמוך בהשוואה לארה"ב (14.6%), גרמניה, קנדה, שוויץ, צרפת יוון, ואיסלנד (9.5%-11.2%). ב-13 מדינות ה-OECD האחרות שיעור ההוצאה הלאומית מהתמ"ג נמוך מהשיעור בישראל, במיוחד בקוריאה, בלוקסנבורג, ובפולין (כ-6%).
מההשוואה הבינלאומית עוד עולה, כי בשנת 2002 ההוצאה לבריאות לנפש במונחי כוח קנייה בישראל (1,814 דולר) - היתה דומה להוצאה ביוון ובניו-זילנד. בארה"ב היתה ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר - 5,267 דולר בעוד 18 מדינות היתה ההוצאה גבוהה יותר מאשר בישראל.
מדינות שבהן היתה ההוצאה פחות מ-1,200, הן: צ'כיה, קוריאה, הונגריה ופולין. החישוב במונחי כוח קנייה מביא בחשבון את ההבדלים במחירי התוצר במדינות השונות.
לראשונה, נערכה השוואה בינלאומית בה הובאו בחשבון הבדלים בהרכב הגילים, לשנת 2001. ההשוואה מראה שבמידה ומתחשבים בהרכב הגילים, מיקומה היחסי של ישראל עולה והיא ממוקמת אחרי המדינות: ארה"ב, שוויץ, נורבגיה, קנדה, איסלנד, גרמניה, אוסטרליה, דנמרק, בלגיה וצרפת. ב-14 מדינות ה-OECD האחרות ההוצאה לנפש, מתוקננת לפי גיל, נמוכה יותר מאשר בישראל. חשוב לציין, כי אחוז הצעירים בישראל גבוה יחסית לארצות אחרות.
מימון ההוצאה הלאומית לבריאות
בשנת 2003 תשלומי משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים, כגון: רופאים פרטיים, מרפאות פרטיות ורופאי שיניים, מימנו 31% מההוצאה הלאומית לבריאות, לעומת 30% בשנת 2002. עוד 25% מההוצאה הלאומית לבריאות מומנו מגביית מס בריאות, 41% מומנו מתקציב המדינה והיתר (3%) - ממקור אחר.
מימון מתקציב המדינה כולל בעיקר העברות לקופות החולים, ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים, ומימון על-ידי השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים.
ההוצאה הלאומית לבריאות לפי סקטור מבצע
בשנת 2003 סיפקו קופות החולים 40% משירותי הבריאות, בדומה לשנת 2002, לעומת 41% בשנים 2001-1998. גופים עסקיים כגון: רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, בתי חולים עסקיים וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו בשנת 2003 27% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2000-2002.
החלק שסופק על-ידי מוסדות ממשלתיים, כגון: בתי חולים, מרפאות ולשכות הבריאות, עלה בהדרגה בחלקם בשנים 2000-2003: 22% בשנת 2003 לעומת 21% בשנים 2001-2000, ו-20% ב-2000. לא חל שינוי בחלקם של השירותים שסופקו על-ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון, הדסה, מגן דוד אדום) שהסתכם ב-12%.
ההוצאה הלאומית לבריאות לפי סוג שירות
מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמסר עוד, כי התפלגות ההוצאה לבריאות לפי סוג השירות מראה שבשנת 2001 ההוצאה לשירותי בתי החולים היוותה 39% מההוצאה השוטפת לבריאות, בדומה לשנת 2000 ולעומת 41% בשנת 1999.
ההוצאה לשירותי מרפאות ורפואה מונעת היוותה 41% בשנים 2001-2000, לעומת 39% בשנים 1999-1996. ההוצאות לרופאים פרטיים ורפואת שיניים היוו בשנת 2001 14% מההוצאה השוטפת לבריאות, וההוצאות לתרופות וציוד רפואי שנקנו על-ידי משקי הבית הגיעו לרמה של 7% בשנים 2001-2000, לעומת 6% בשנים 1999-1997.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה