בכתבה הקודמת הסברנו כי מנוי "חופשי פריפריה" - שמחירו 70 שקלים בלבד - מעניק כיסוי מוגבל בלבד: הוא אינו כולל את רכבת ישראל, מוגבל לטווח של 40 ק"מ, ואינו תקף בשטחים מטרופוליניים. נוסעי הפריפריה, שנדרשים לא פעם לנסיעות ארוכות או משולבות, גילו כי די בנסיעה אחת למרכז כדי להפוך את המנוי ללא משתלם.
הבעיה שלא מדברים עליה: תחנות המעבר מחוץ לתחום
על-פי ההגדרה הרשמית, מנוי "חופשי פריפריה" תקף רק כאשר גם תחנת המוצא וגם תחנת היעד מצויות בתוך "אזור 1" - אזור גאוגרפי מוגבל ובטווח של עד 40 ק"מ מהתחנה שבה בוצא התיקוף הראשון בכל יום נסיעה.
אולם נוסעי התחבורה הציבורית יודעים את האמת המרה על בשרם: בניגוד למטרופולינים, בפריפריה אין תמיד קווים ישירים מנקודה לנקודה. כדי להגיע מיישוב ליישוב - נדרשת לעיתים החלפה באחת מהתחנות באמצע המסלול, ואלו ממוקמות לא פעם מחוץ לתחום התחולה, במה שמכונה ה"מובלעות" של "אזור 2" (המטרופולין).
כך למשל, נסיעה בין שני יישובים סמוכים באזור הגליל המערבי - כמו נתיב השיירה וכרמיאל - מצריכה מעבר בתחנת צומת אחיהוד, שאינה כלולה באזור 1. באופן דומה, נסיעה מלוחמי הגטאות לאֶשחָר תאלץ את הנוסע לעבור בתחנה המרכזית בעכו ולהחליף שם אוטובוס. כך גם קורה בנסיעות מחריש לקרני שומרון (דרך צומת השרון), מבית שמש לכפר אדומים (דרך ירושלים) ובעוד מאות מקומות אחרים. כל אחת מהתחנות האלו משמשת כתחנת מעבר קריטית - אך מאחר שהיא נחשבת בתחום המטרופולין, הנוסע נדרש לשלם תוספת או לוותר מלכתחילה על המנוי הפריפריאלי.
בפועל, נוסעים שמשתמשים רק בתחבורה אזורית, ובמרחק קצר יחסית - נאלצים לשלם תעריף מלא רק בשל החלפה שנכפתה עליהם, ומאבדים בפועל את ההנחה המגיעה לו.
למשרד התחבורה אין פתרונים
בתגובה לפנייתנו מסרה דוברות משרד התחבורה: "המשרד פועל באופן שוטף לטיוב רשת האוטובוסים ולתכנון קווים ישירים ככל הניתן".
למעשה, מדובר בתשובה כללית שלא מתמודדת עם השאלה המרכזית: מדוע נוסעים בפריפריה, שבחרו לנסוע בתחבורה ציבורית, משלמים מחיר נוסף רק משום שנאלצו לעבור דרך תחנה הנמצאת בשטח מטרופוליני סמוך? במקום לתקן את הגשר ממנו נופלים אנשים, מציעים למעשה להקים בית חולים מתחת לגשר. אולם מדובר ברעיון לא ישים משום שמדובר בעלות תקציבית אדירה ובלתי הגיונית - ולא ניתן להוסיף כל כך הרבה קווים ישירים.
פתרון מוצע: תחולת מנוי לפי טבעות רדיוס
כדי לפתור את הבעיה מבלי לפגוע בהיגיון הכלכלי של הרפורמה, מוצע מודל מציאותי, פשוט ובר-יישום:
המנוי יהיה תקף בטבעת הנסיעה הראשונה [צהוב] כולה (כלומר, בכל טווח 15 הק"מ) - גם אם התחנה ממוקמת בשטח המטרופולין - כדי לאפשר החלפה חופשית ושימוש סביר.
אולם בטבעת הנסיעה השנייה (40-15 ק"מ) [ירוק] לא יחול שינוי, והמנוי יישאר מוגבל לאזור 1 בלבד, כפי שמוגדר כיום.
פתרון זה אינו נותן מענה ל-100% מהמקרים, אולם הוא יפתור את הרוב המכריע של בעיות המעברים בין אוטובוסים. לא הכל ניתן לפתרון מלא - אך הפתרון המוצע עדיף לאין ערוך מהמצב הקיים היום, ויכול לשפר משמעותית את הכדאיות של שימוש במנוי חופשי-פריפריה.
מנוי "חופשי פריפריה" נועד להיות הכלי שבאמצעותו יקבלו תושבי השוליים התחבורתיים יתרון של צדק תחבורתי. אולם במתכונתו הנוכחית - הוא נתקע בדיוק בתחנה שבה הנוסעים נדרשים להחליף קו. משרד התחבורה מתקשה להציע פתרון קונקרטי, אך ההצעה החדשה - טבעות תחולה על בסיס רדיוס - יכולה להיות בדיוק מה שיחלץ את הרפורמה מהמלכודת בה היא תקועה. היא עולה גרושים לקופת המדינה, ומתקנת עוול ארוך שנים, שבו הנוסעים בפריפריה גם שילמו הון תועפות עבור נסיעות בתחבורה הציבורית וגם סבלו ועדיין סובלים מחיבוריות בין קווים ומתדירות דלה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה