בית המשפט קיבל את הודאותיו של מיקי גנור בפרשת הצוללות

מיקי גנור מסר מרצונו החופשי את הודאותיו בפרשת הצוללות - קובעת (7.5.25) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חימוביץ. היא דחתה את בקשתו של גנור, במסגרת משפט זוטא, לפסול את הודאותיו בטענה שהוצאו ממנו שלא כדין.

גנור, שהיה הנציג בישראל של קונצרן טיסנקרופ הגרמני - יצרן הצוללות וספינות המשמר שבמרכז הפרשה - הוא הנאשם המרכזי בתיק. גנור הועמד לדין לאחר שחזר בו מהסכם עד המדינה שנחתם עימו, בטענה שמסר הודאות כוזבות בשל הלחצים הפסולים שהופעלו עליו. הוא מואשם במתן שוחד, הלבנת הון ועבירות מס.

חימוביץ אומרת: "לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במוצגים שהוגשו לי ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את טענות הפסול שהעלתה ההגנה. הוכח בפני מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם מסר את הודיותיו כולן מרצונו הטוב והחופשי, מבלי שננקטו נגדו אמצעים פסולים ומבלי שנשללו ממנו חופש הרצון ויכולת הבחירה.

"איני מקבלת את טענות ההגנה, לפיהן החקירה כוונה מלכתחילה לשבור את רוחו של הנאשם ולשלול את רצונו החופשי, על-מנת להביאו לחתום על הסכם עד מדינה. לא מצאתי כי ננקטו אמצעים פסולים על-ידי החוקרים לצורך כך, ואני מסתייגת מטענות ההגנה לפיהן 'האמצעים הפסולים מאפיינים שיטות חקירה פסולות המוכרות במשטרים אפלים ידועים לשמצה'".

טענות ההגנה התחלקו לשלוש קבוצות: בימי חקירתו הראשונים (יולי 2017) הוא נדחף להיות עד מדינה בשיטות חקירה בלתי הוגנות ששברו את רוחו. בעת המו"מ על הסכם עד המדינה הוצגו לבאי-כוחו מצגי שווא בנוגע לעבירות המס המיוחסות לו (בעסקיו האחרים), ואם היו יודעים את ההיקף הנכון שלהן - לא היה ההסכם נחתם. ואילו בעת גביית ההודעות ממנו לא הוצגה לו טיוטת כתב האישום בעבירות המס, כדי להסתיר ממנו את העדר הפרופורציה בין העבירות בהן הודה לבין העונש עליו הוסכם.

בקבוצה הראשונה טענה ההגנה, כי גנור (שהיה אז בן 66) היה נתון לתנאי מעצר קשים וסבל מבעיות רפואיות וחוסר שינה, החוקרים ניצלו את מצוקתו הנפשית ואיומו להתאבד, הם איימו להעמיד לדין את אשתו ובתו ושכנעו אותו להחליף את עורך דינו. בקבוצה השנייה והשלישית נטען, כי נאמר לו שחשיפת המס שלו היא 50 מיליון שקל, וכך הוצדק העונש החמור לו נדרש להסכים - שנת מאסר וקנס של 10 מיליון שקל. עוד נטען, כי נאמר לגנור שעליו להפליל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי שיהפוך לעד מדינה.

חימוביץ אומרת: "טענות ההגנה הופרכו כולן במסגרת הראיות שהובאו בפני, בגדר הליך הזוטא". היא אינה נכנסת בפירוט לניתוח הראיות, דבר שאותו תעשה בפסק הדין בתיק, ומתייחסת לשתי ראיות מרכזיות - סרטוני החקירות ועדות סניגורו בעת המו"מ על חתימת ההסכם, עו"ד אילן סופר. הסרטונים הוצגו בידי המדינה, ואילו סופר זומן מטעם ההגנה.

חימוביץ מציינת, כי כל הטענות - למעט התנאים בבית המעצר - התייחסו למה שהתרחש בחקירות, ולכן היו צריכים לבוא לידי ביטוי בסרטונים. "נוכחתי כי לא זו בלבד שאף אחת מטענות הפסול לא באה לידי ביטוי בתיעוד החקירות, ההפך הוא הנכון. היחס אל הנאשם מטעם החוקרים היה יחס מכבד, נינוח וידידותי". החוקרים ניסו להקל על גנור כאשר סבל מכאבי גב, הוצעו לו הפסקות, איש לא הרים את קולו עליו או איים עליו. "בכלל, מניסיון של שנים רבות בצפייה בחקירות משטרה, ניתן לומר כי יחס החוקרים אל הנאשם היה מכבד וידידותי באופן מיוחד, וגם ההגנה לא הפנתה אותי לקטע כלשהו שבו מהלך העניינים היה שונה.

"גם ליתר הטענות אין זכר בתיעוד החקירות, כגון איומים על בני משפחתו. זאת כמובן למעט אזהרה כדין על כך שבני משפחתו מעורבים בעבירות של העסקה פיקטיבית", בה אכן מואשם גנור. "איש מהחוקרים לא השתמש בביטויים הקשים שיוחסו להם על-ידי הנאשם, כגון 'כנופייה', בקשר לראש הממשלה או מי ממקורביו, או בביטוי 'להרוג את המשפחה'. כל אלה הם ביטויים שנשמעו מפי הנאשם בלבד". גנור קיבל הזדמנות להיוועץ כעורך דין לאורך כל החקירה והחוקרים לא יזמו את פיטורי סניגורו הראשון, עו"ד נתי שמחוני - אותו לא זימנה ההגנה.

"ראוי היה לוותר על הטענות הקשות"

צילום: חיימוביץ. אין בסיס עובדתי לטענות ההגנה

עוד אומרת חימוביץ, כי "עדותו של סופר שמטה את הקרקע מתחת למכלול עילות הפסול וטענות הזוטא. בכל הנוגע לאופן החקירה תנאיה, איומים כאלה ואחרים שהשמיעו החוקרים באוזני הנאשם, העד עמד על כך שלא היה דבר חריג במעצרו של הנאשם". סופר גם העיד, כי ההסכמה לעונש הייתה לא רק בנוגע לעבירות המס, אלא גם על חלקו בפרשת הצוללות; הסניגורים הצליחו לשכנע את הפרקליטות להציגו כאילו הוא רק על עבירות המס.

"מהלך זה של ההגנה דאז, אותו הגדיר סופר כאחד ההישגים המשפטיים הטובים שהשיג אי-פעם בקריירה שלו, אמור היה להקנות לנאשם יתרונות עצומים. ראשית, טען סופר, בדרך זו אמור היה הנאשם למלט עצמו מהרשעה בעבירות שוחד והלבנת הון, הרשעה שהייתה גורמת להכללתו ברשימות השחורות של מלביני ההון בבנקים בישראל ובחו"ל.

"שנית, בדרך זו הייתה נמנעת תביעה של טיסנקרופ מהנאשם, להחזיר את העמלות בסך יותר מ-10 מיליון אירו ששולמו לו עד אז, ואשר על-פי החוזה, אילו היה מורשע בעבירת שוחד, יכולה הייתה טיסנקרופ לתבוע ממנו בחזרה. שלישית, אילו היה מורשע בעבירות הלבנת הון, היה חשוף לחילוט של עשרות מיליוני שקלים, סעד שלא קיים בהרשעה בגין עבירות מס".

חימוביץ מוסיפה: "אשר לאופן ניהול המו"מ על-ידי נציגי המדינה, היו בפי סופר רק שבחים על הגינותה של התביעה. לבטח לא טען כי רומה או כי הופעלו נגדו ונגד עו"ד אלי זוהר [המנוח, שייצג עימו את גנור] מניפולציות, שיוחסו לפרקליטי המאשימה על-ידי צוות ההגנה הנוכחי". הוא גם הכחיש את הטענה לפיה גנור נדרש להפליל את נתניהו במסגרת המו"מ; גנור התבקש להעיד בעיקר בנוגע לתת-אלוף (מיל') אבריאל בר-יוסף; מפקד חיל-הים לשעבר, אלי מרום ("צ'ייני"); ועו"ד דוד שמרון.

סופר גם הפריך את הטענה לפיה גנור רומה לאחר חתימת ההסכם. לדבריו, נושא כתב האישום בעבירות המס לא עלה במו"מ, וגנור ביקש לקבלו מאוחר יותר - בניגוד לעמדת סניגוריו - משום שנתקל בבעיות מול הבנקים. לאור זאת, מסיימת חימוביץ, "ייתכן שראוי היה להגנה לוותר מראש, או למצער במהלך ניהול ההליך, על טענותיה הקשות כנגד הפרקליטים למצגי שווא ואפילו מרמה בעת המו"מ, בהעדר תשתית ראייתית לכך".