בית משפט השלום בתל אביב קבע (יום ב', 12.7.04), כי העיתון ידיעות אחרונות פרסם לשון הרע על יואל איפרגן, מנהל מחוז תל אביב במשרד לאיכות הסביבה, בכתבה שעסקה במינויים פוליטיים לכאורה של צחי הנגבי, בעת שהיה השר לאיכות הסביבה.
איפרגן טען, כי בכתבה שפורסמה בדצמבר 2002 תחת הכותרת "תוכנית המינויים של השר הנגבי", מופיעות עובדות לא נכונות, שיש בהן כדי להשמיץ אותו ולפגוע בו, באופן שגרם נזק לשמו הטוב. את התביעה הגיש עו"ד דוד ששון בשמו של איפרגן, נגד העיתון עצמו, העורך משה ורדי, הכתבת אריאלה רינגל-הופמן, התחקירן עוזי דיין ונגד יעל אדמוני, שיוצגו כולם על-ידי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר.
מאחר שמספר עדי הגנה של העיתון לא התייצבו, הסכימו הצדדים כי בית המשפט לא יכריע בשאלת אופן מינויו של איפרגן לתפקיד, אלא יכריע בתביעה רק על-סמך טענת התובע, לפיה הכתבת אריאלה רינגל-הופמן מוציאה לשון הרע לגבי כישוריו המקצועיים, אל מול טענת העיתון, לפיה מהכתבה לא עולות השמצות לגבי כישוריו המקצועיים של התובע.
ביהמ"ש: מינוי לא תקין אינו מצביע בהכרם שהאדם אינו מתאים לתפקיד
השופטת רות רונן העירה, כי יש להבחין בין השניים. "מינוי של אדם לתפקיד ציבורי בהליך לא תקין, אין בו בהכרח כדי להצביע על-כך שהאדם שמונה לתפקיד אינו מתאים לכהן בו. גם אם מי שמונה מתאים לתפקיד עשוי להתאים לו, ישנה, כמובן, חשיבות להליך תקין של המינוי, ולכן הביקורת על אופן המינוי, (אם איננו תקין), היא ביקורת לגיטימית וחשובה".
כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלת כישוריו לתפקיד אליו מונה, פירט איפרגן את קורות החיים שלו: הוא, בין היתר, בעל תואר ראשון בכימיה כללית ותואר שני בכימיה אורגנית, שימש כמורה, כמנהל בי"ס בלוך וכפרוייקטור באגף שח"ר במשרד החינוך. הוא זכה בפרס חינוך ב-1998. הוא משמש ככימאי במילואים ביחידת המים המטכ"לית, ושימש כראש אגף חינוך והסברה במשרד לאיכות הסביבה.
הנתבעים: הראיה הכוללת של הכתבה אינה משמיצה
הנתבעים טענו, כי יש ההכרעה בשאלת לשון הרע וכל הביטויים הנטענים בקשר לכך, צריכה להיבחן בהקשר של הכתבה כולה, ולא לבודד ביטויים מההקשר הכללי. לדבריהם, כאשר קוראים את הכתבה כולה, עולה ממנה כי היא מעבירה ביקורת על שיטת המינויים של השר צחי הנגבי, אך לא הועברה ביקורת על כישוריהם ויכולתם לבצע את התפקיד של הממונים לתפקיד.
עוד טענו, כי מהכותרת לכתבה וכותרות המשנה לא ניתן ללמוד כי איפרגן הוא אחד מאלה שמונו על-ידי השר צחי הנגבי, וקריאת כל הכתבה מעלה כי הוא אחד מרבים שמונו על-ידי השר, ושמו משמש כדוגמא שולית לחזק את המסר העיקרי.
לכן, לטענתם, אדם סביר שהיה קורא את הכתבה לא היה מתעכב וזוכר את הנאמר על איפרגן. לבסוף טענו, כי יש לפרש את הפרסום על-פי המובן הטבעי של המילים, תוך מתן דגש לעקרון החשוב של חופש הביטוי, ודאי שיש לעשות כן ככל שמדובר בתובע שהוא "דמות ציבורית".
איפרגן: הכותרת בצירוף תמונתי והאמירות הציניות
השונות - משמיצות את כישוריי המקצועיים
איפרגן טען מנגד, כי הצירוף הכולל של כותרת הכתבה, פרסום תמונתו, האמירות הציניות לגבי העובדה שהתפקיד "נולד עבור איפרגן" וכי יש לו "רקורד משובח", ובתוספת אמירות כי יש לו רקורד ניהולי שנוי במחלוקת, וכי לפני התפקיד לו מונה - הוא טיפל רק בתפקידים של חינוך והסברה, וכן האמירה שמונה רק משום שהיה לו "הפתק הנכון ביד", האמירה שזכה בתפקידו הקודם רק בשל חברותו במפלגת העבודה, והאמירות (בקונטקסט של הכתבה) שהתובע חבר ליכוד, פעיל ליכוד, קשור בשר הנגבי וכו' - כל אלה גם יחד מביאים לכך שהאמור בכתבה מהווה פגיעה בכישוריו.
לטענתו, מהכתבה בכללותה עולה מסר כי הוא חסר כישורים לתפקידו, מפסידן, חסר חוט שדרה, שכל כישוריו הם פוליטיים מפוקפקים. לדבריו, הוא אינו דמות שוליים בכתבה, אלא הציר המרכזי בה.
ביהמ"ש: הקורא הסביר מגיע למסקנה שלילית לגבי כישורי התובע
"אני סבורה", כתבה השופטת רונן בהחלטתה, "כי הקורא המעיין בכותרת המשנה של הכתבה ובתמונת התובע המצויה על אותה עמודת דפים יחד עם הכותרת, עשוי להגיע למסקנה שלילית לגבי כישורי התובע".
תוך שהיא מצטטת מפסק דין של בית המשפט העליון (ע"א 5653/98), קבעה רונן כי "הכותרת נודע לה משקל יתר בפרסום. הכותרת היא דבר הדפוס הבולט שבפרסום, אותיות הכותרת מודגשות במיוחד, ויש שגודלן הוא כגודלן של אותיות קידוש לבנה... יש שהקוראים בעיתון לא יקראו אלא את הכותרת, וידלגו על הכתבה... ומכאן שהחשיבות היתרה הנוגעת לכותרת רשימה באשר היא כותרת".
"כלומר", הוסיפה השופטת רונן, "קורא שאינו מעמיק, עשוי לקרוא רק את הכותרת וכותרת המשנה של הכתבה, מהם עולה כי השר צחי הנגבי ממנה לתפקידים שונים באיכות הסביבה עשרות מקורבים ופעילי ליכוד".
"באמירה זו, כשלעצמה, אין בהכרח כדי להתייחס לכישורי הממונים - כאשר יתכן שחלק מהמקורבים שמונו, הם בעלי כישורים לתפקידיהם... אולם, כותרת המשנה ממשיכה ומתייחסת לכישורי הממונים, וקובעת כי מונו אנשים חסרי רקע מתאים, ושכתוצאה מכך נגרמת פגיעה בנושאים קריטיים של איכות הסביבה".
המכלול של הכתבה מחייב מסקנה כי התובע הושמץ
"הנחת היסוד של החלטה זו הינה, כי התובע אינו בלתי מוכשר לתפקידו, אלא - לכל היותר - הליך מינויו היה לא תקין. האם זו המסקנה שקורא סביר של הכתבה יגיע אליה, מקריאה של הכותרת? אני סבורה שלא... אותו קורא שאינו קורא את כל הכתבה, נתקל, מייד לאחר העיון בכותרות, בשתי תמונות המפורסמות באותה כפולת דפים של הכותרת - תמונה של השר הנגבי, ותמונה של התובע, שמתחתיה מופיע שמו של התובע, והכיתוב 'ליכוד, עבודה ושוב ליכוד'".
"אני סבורה", הוסיפה רונן, "שהמסקנה הסבירה של הקורא, בנסיבות אלה, היא כי התובע הוא אחד מהמינויים של השר הנגבי, מינוי שנעשה כתוצאה מקשרים ולא מכישורים, ושהתובע הוא דוגמא בולטת לאמור (ולכן פורסמה דווקא תמונתו). פרסום התמונה, ומתחתיה שמו של התובע, יש בו כדי לשים זרקור דווקא על התובע, ולהדגיש את חלקו במסכת המפורטת בכותרת הכתבה. תמונה – כמו כותרת - היא דבר המושך את העין, ומדגיש את חלקו של המצולם בעניינים נשוא הכתבה".
חיזוק לתביעה מכך שעניינו של איפרגן מופיע בפתח הכתבה
"עניין זה מקבל חיזוק מכך שעניינו של התובע הוא זה הפותח את הכתבה, כשבקטע הראשון בכתבה נאמר כי בטקס לכבוד מינויו של התובע, שהוא פעיל ליכוד, לתפקידו, היה השר צחי הנגבי 'מרוצה במיוחד'".
"אכן בהמשך הדברים ישנו תיאור מפורט של הליך המינוי הנטען, תיאור זה מכיל אינסינואציות שלטענת התובע הן פוגעות ('האיש שהתפקיד נולד עבורו', 'הרקורד המשובח' של התובע וכו'), לדעתי לא היה די בהן כשלעצמן, כדי להצדיק מסקנה לפיה הוצאה לשון הרע על כישורי התובע, אך יש בהן כדי להצטרף לאמור לעיל ולחזקו".
"לכן, אני קובעת כי הוכח שהנתבעים הוציאו לשון הרע על התובע". סכום התביעה הועמד על מיליון ש"ח, אולם שאלת הנזק והפיצוי בגינו תידון בדיונים הבאים, שיחלו ב-8 לספטמבר.
ת.א. 11908/03 יואל איפרגן נ' ידיעות אחרונות ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה