הליברלים בקנדה מובילים בסקרים עם פתיחת הקלפיות בבחירות לפרלמנט

תושבי קנדה בוחרים היום (28.4.25) את הפרלמנט, בבחירות העומדות בצל העימות עם ממשלו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. הסקרים האחרים צופים ניצחון למפלגה הליברלית, אשר פיגרה בהם בשיעור דו-ספרתי עד לתחילת העימות חסר התקדים עם ארה"ב.

בפרלמנט הקנדי 338 מושבים והבחירות הן איזוריות ואישיות. כיום יש לליברלים, בהנהגתו של ראש הממשלה הטרי, מארק קארניי, 151 מהם. לשמרנים, בראשותו של פייר פוליבר, יש 120 מושבים. לגוש קוויבק הבדלני יש 33 מושבים, למפלגה הדמוקרטית החדשה (אשר תמכה בממשלה היוצאת) יש 24 נציגים, שניים לירוקים, שלושה עצמאים וחמישה מושבים אינם מאוישים. בדומה לבריטניה, הבחירות מתקיימות בסיבוב אחד והמפלגה הזוכה במירב המושבים (ולאו-דווקא במירב הקולות) היא המרכיבה את הממשלה.

המודל של אקונומיסט מעניק לליברלים סיכוי של 88% לנצח בבחירות. הוא צופה שיזכו ב-186 מושבים (דהיינו, רוב מוחלט ללא צורך בקואליציה), בעוד השמרנים יקבלו 133 מושבים בלבד. על-פי תחזית אקונומיסט, גוש קוויבק יירד ל-17 מושבים והמפלגה הדמוקרטית תתרסק לארבעה בלבד.

הליברלים נמצאים בשלטון מזה תשע שנים, ועד לפני פחות מחודשיים - בראשותו של פייר טרודו. אולם, שורה של משברים וצניחה חדה בפופולריות שלו ושל מפלגתו הובילו את טרודו לפרוש ואת מקומו תפס קארניי - מי שהיה נגיד הבנק המרכזי של קנדה והבנק המרכזי של בריטניה, שלא מילא משרה ממשלתית לפני כן.

קארניי נכנס לתפקידו בעיצומו של המשבר מול ארה"ב, לאחר שטראמפ חזר שוב ושוב על רצונו להפוך את קנדה למדינה ה-51 (מהלך חסר כל סיכוי מבחינה פוליטית וחוקית) והטיל עליה מכסים בטענה שאינה בולמת הסתננות בני אדם והברחות סמים (שתי טענות שאינן מגובות בעובדות). גם לאחר שהשהה את מכסי הגומלין שהטיל על עשרות מדינות אחרות, המכס על קנדה בשיעור 25% עומד בעינו, כמו גם מכסי הגומלין שהטילה קנדה.

קארניי מיצב את עצמו כאיש ניהול מנוסה העומד על משמר ריבונותה וכבודה הלאומי של קנדה, ומציג את פוליבר כפופוליסט דמוי טראמפ שלא יתמודד כראוי עם וושינגטון. לפחות על-פי הסקרים, הציבור הקנדי מקבל ברובו טיעון זה ומכאן יתרונם של הליברלים בסקרים. בשל סיבה זו הקדים קארניי את הבחירות, שאמורות היו להתקיים בסתיו.

עד לשובו של טראמפ לבית הלבן, היו היחסים בין ארה"ב לקנדה מן ההדוקים ביותר בעולם. המדינות חולקות גבול של קרוב ל-10,000 ק"מ, הסחר ביניהן מסתכם ב-1.6 טריליון דולר דולר בשנה, 400,000 איש עוברים את הגבול מדי יום וחלק ניכר מן התיירות בשתי המדינות היא הדדית. אולם, מהלכיו של טראמפ גרמו לזעם בקרב הציבור הקנדי, שהגיע עד כדי שריקות בוז בעת נגינת ההמנון האמריקני באירועים שונים - הפגנה יוצאת דופן מצד הקנדים הנחשבים לרגועים ומנומסים.

קארניי הצהיר שהוא "יבנה מחדש" את קנדה כדי להפחית את תלותה בארה"ב: בתים חדשים, מפעלים חדשים ואנרגיה נקייה. "הבטחתי היחידה היא להתייצב לצד העובדים הקנדים, העסקים הקנדים, ההיסטוריה שלנו, הערכים שלנו והריבונות שלנו".

פוליבר מציג את הבחירות כמאבק בין הקנדים לבין "האליטות של אוטווה" (עיר הבירה). לדבריו, מי שניהלו את המדינה בתקופת טרודו מנהלים אותה גם כעת, ו"הליברלים רוצים לעבוד על הקנדים כדי לקבל קדנציה רביעית". המצע של פוליבר הוא "קנדה תחילה", והוא מבטיח לקצץ בהוצאות הממשלה ובביורוקרטיה ולבטל חוקים סביבתיים המונעים ניצול משאבי טבע (כל אלו - בדומה מאוד לטראמפ).