עמותת תלמוד תורה של חסידות בלז, אחד ממנהליה וחמישה מורים לשעבר בבית הספר שלה בתל אביב יפצו ב-17.3 מיליון שקל תשעה תלמידים שחוו התעללות מינית, נפשית וגופנית במהלך לימודיהם בשנים 2010-2001, כאשר היו בני שלוש עד עשר. כך קובע (21.4.25) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, צבי ויצמן.
מדובר באחד ממוסדות החינוך החרדיים הידועים בארץ, ובפסק דין שניתן לאחר שהמורים הורשעו בפלילים בגין מעשיהם. אברהם רוזנפלד התעלל בתלמידיו גופנית, נפשית ומינית ונדון ל-14 שנות מאסר. חיים פישגרונד, משה הירש, מנחם אלברשטיין ואברהם דייטש התעללו בהם גופנית ונפשית ונדונו לעונשים שונים. נתבע נוסף הוא אברהם דירנפלד, ממנהלי העמותה ומי שפיקח על בית הספר.
פסק דינו של ויצמן מתאר בפירוט רב את ההתעללות הקשה והממושכת שסבלו התלמידים מידי המורים השונים. אלברשטיין טען שמותר להכות תלמידים, אך ויצמן מוכיח מפוסקי ההלכה שוודאי שאין המדובר בהתעללות, ומכל מקום - "העולם צועד אל קידמתו ומה שהותר פעם בימים עברו, היום הוא אסור בתכלית האיסור".
העמותה טענה שלא ידעה על ההתעללויות שנעשו בסתר, אך ויצמן דוחה טענה זו. "צֶבֶר המעשים שנעשו בתלמידים כה רבים במסגרת שעריו, חדריו וחצריו של המוסד החינוכי, יש בו כשלעצמו ללמד כי העמותה לא עמדה בחובת הפיקוח וההשגחה המוטלת עליה כמי המנהלת מוסד לחינוך תלמידים וככזו החבה בבריאותם ושלמותם הגופנית והנפשית, במיוחד כאשר עסקינן בקטינים רכים בני שלוש-עשר, חסרי ישע לחלוטין.
"לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמעשים המתוארים בוצעו כולם על-ידי הצוות החינוכי - צוות המורים במוסד החינוכי, כי הדברים נעשו כנגד ילדים רכים בשנים, כי הדברים נעשו בתדירות ובתכיפות רבה, במהלך שעות הלימודים, בין כותלי המוסד החינוכי - בין אם בכיתת הלימוד, בחדרו הפרטי של המורה, במרחב הציבורי של המוסד (דוגמת חדר האוכל או המסדרונות).
"ריבוי המעשים והאמצעים השונים והרבים בהם השתמשו המורים
המעוולים (מקלות, סרגלים, כפיות, סכינים, חבלים לקשירה, ידיים חשופות, בעיטות, חדר קירור, ארון מקלות, פלפל שחור, סבון, צביטות, סטירות, חבטות, משיכת שיער), הוא כה חריג וכה מגוון עד שקשה להעלות על הדעת, ולמעשה - אסור להעלות על הדעת, כי ההנהלה - ובנדון חברי העמותה, לא ידעו על כך דבר. אין זאת אלא שעסקינן לכל הפחות בעצימת עיניים ביחס לדרכם החינוכית הקשה והאלימה של מורי ומחנכי המוסד החינוכי.
"אמרנו "עצימת עיניים" לכל הפחות, וזאת כיוון שהוכח כי מעשים כאלה ואחרים של מוריה ומחנכיה היו בידיעת העמותה ומנהליה, אך אלו אכן ביכרו להעלים עינם ואוזנם ולא לפעול
בנחישות הנדרשת למיגור מעשים כגון דא... אותה דרך של הכאה,
אשר כונתה על-ידי חלק מהנתבעים 'זוטי דברים', אכן הייתה דרך חינוכית מושרשת בקרב מורי המוסד החינוכי והייתה למעשה מקובלת אף על העמותה, אשר התוותה את הדרך החינוכית-פדגוגית. ממילא אין להתפלא שה'אווירה' בין כותלי העמותה הייתה אווירה שיצרה ועודדה ענישה משפילה של מכות ואלימות". העמותה נתנה למורים אור ירוק להיות אלימים, וכך גם יכול היה רוזנפלד להמשיך את פגיעותיו המיניות.
ויצמן מוסיף: "דירנפלד שימש במנהל בפועל, כמוציא ומביא, האחראי והמפקח בפועל על התנהלות מול וביחס למורי ומחנכי המוסד החינוכי. דירנפלד כשל בהתנהלותו ביחס למורי המוסד תוך התעלמותו הן ממעשיו החמורים של רוזנפלד והן מ'תורתם החינוכית' של שאר המורים הנתבעים שכללה, כאמור, חינוך רודה ואלים. יתר על כן, הוכח כי ההורים עצמם פנו לא אחת לדירנפלד עצמו על-מנת שיתן את התייחסותו להתנהלות המורים ורוזנפלד, אך לא זכו ממנו למענה הולם וראוי".
ויצמן קבע את שיעור הנכות של כל אחד מן התלמידים לשעבר ופסק להם פיצויים של 2.5-1.2 מיליון שקל כל אחד, תוך חלוקה בין העמותה והנתבעים השונים. הם גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 4.4 מיליון שקל. את התובעים ייצגו עוה"ד אביתר קציר וגיורא אבן- צור, את העמותה ודירנפלד ייצג עו"ד גד טיכו, ואת יתר הנתבעים - עוה"ד תומר הלל, נועה שמחון ויהודה גזיאל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה