שגריר מקסיקו לשעבר באונסק"ו יוסגר ויעמוד לדין על אונס

"המחוקק היטיב להבהיר כי הגם שמדינת ישראל מספקת מחסה ליהודים באשר הם, היא בשום פנים ואופן אינה מקלט לעבריינים באצטלה זו". כך אומר (10.4.25) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. הוא דחה את ערעורו של אנדראס סלומיאנסקי, לשעבר שגריר מקסיקו באונסק"ו, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להסגירו למולדתו, שם הוא מואשם בשלושה מעשי אונס, תוך ניצול מעמדו הבכיר כמפיק, מנחה ויוצר של תוכניות טלוויזיה.

אחת מטענותיו של סלומיאנסקי הייתה, שהוא נרדף לאחר שכיהודי מסור ופטריוט של ישראל סירב לתמוך בהחלטה אנטישמית נגד ישראל באונסק"ו - צעד בעקבותיו פוטר וזכה לרחוב על שמו ברמת גן. לדבריו, בעקבות זאת התנהל נגדו מסע שיסוי אנטישמי פרוע, ולפיכך הגיע לישראל "שקמה כדי לשמש, בין השאר, מגן ומקלט ליהודים כמותו שהינם קורבן לתרחיש רדיפה אנטישמי".

אלרון סוקר את ההיסטוריה החקיקתית בנושא הסגרתם של יהודים וישראלים מאז 1954, אשר בשלב ראשון העניקה זכות-יתר לאזרחי ישראל ולפיה לא ניתן להסגירם אלא בגין עבירות שביצעו לפני שהפכו לאזרחי המדינה; מועד האזרחות הקובע היה מועד בקשת ההסגרה. אולם, בשנים 1999 ו-2001 תוקן החוק ולפיו מבחן האזרחות והתושבות הוא בעת ביצוע העבירה.

אלרון מסכם: "למן הרגע הראשון, שרר מתח בין האחווה היהודית והרצון להוות כאמור מחסה לכל יהודי באשר הוא; לבין החשש מהפיכתה של ישראל למדינת מקלט, הן בשל הסיכון לתושבי ישראל בכך הן בשל היבדלות ישראל ממשפחת העמים. מתח זה, המאפיין מדינות רבות בעולם, התחדד והתעצם בשל ההיסטוריה היהודית מצד אחד, ולנוכח הקלות הרבה שבה ניתן לקבל אזרחות מכוח חוק השבות מצד שני.

"עתה, בתום כ-70 שנים מאז שנחקק חוק ההסגרה, נקודת האיזון היא כי סייג האזרחות חל רק כלפי מי שהיה תושב ישראלי ואזרח ישראלי בעת ביצוע העבירה. משמעות הדבר לענייננו היא כי אין בפועלו המבורך, אם היה כזה, של המערער למען מדינת ישראל, כמו גם ברדיפתו האנטישמית הנטענת, כדי להצדיק הענקת מקלט עבורו מפני אימת הדין בגין העבירות המיוחסות לו", שכן הוא לא היה אז אזרח ותושב ישראל.

אלרון גם דן עקרונית בהסגרה על-פי הסכם אד-הוק בין ישראל למקסיקו, אשר נקבע במיוחד בעניינו של סלומיאנסקי, בניגוד לאמנות ההסגרה המקובלות הבנויות על עקרון ההדדיות. "אמות המידה החלות ביישום הסגרה הנעשית מכוח הסכם אד-הוק - זהות לאלו החלות להסגרה הנעשית מכוח אמנה או הסכם דו-צדדי. כך ככלל, וכך בפרט ביחס להקפדה על זכויות היסוד של המבוקש וקיומו של משפט הוגן, וכך גם ביחס לרף הראייתי הדרוש במסגרת בחינת הבקשה", הוא אומר.

אלרון דחה את טענותיו של סלומיאנסקי נגד הראיות לכאורה בעניינו ונגד מערכת המשפט המקסיקנית. שלוש המתלוננות מסרו עדויות מפורטות מאוד, המלמדות על דפוס פעולה עקבי שלו: פנייה לצעירות בהבטחה לקידום מקצועי, הזמנתן לביתו וגלישה משיחה "תמימה" לתקיפה מינית קשה; ולאחר מכן - הצעת תשלום ואיום לפגוע בתעסוקתן בתחום התקשורת אם יתלוננו. בדיקת טענת האליבי של סלומינסקי לגבי אחד מן המעשים תיעשה בבית המשפט במקסיקו, ממשיך אלרון.

עוד אומר אלרון, כי אין ראיות לטענתו של סלומיאנסקי לפיה מדובר ברדיפה פוליטית על-רקע תמיכתו בישראל. הוא התגורר במקסיקו חמש שנים לאחר האירוע באונסק"ו, המשיך בפעילות ציבורית, עסקית ואקדמית ענפה והיה שגריר רצון טוב של אונסק"ו עד 2021. הוא גם לא הוכיח ברמה הנדרשת שקיימת סכנה לשלומו במקסיקו, וישראל דרשה וקיבלה ערבויות לאופן ניהול המשפט ושמירת זכויות היסוד שלו. ייתכן שיש קשיים במערכת המשפט במקסיקו, ממשיך אלרון, אך היא צד להסכמי הסגרה רבים ואין בהם כדי לחסום את ההסגרה.

השופטים יחיאל כשר ורות רונן הסכימו עם אלרון. את סלומיאנסקי ייצג עו"ד יורם שפטל, ואת המדינה - עוה"ד מתן עקיבא ויעלה גושפנץ-אנקר.