בג"ץ לנתניהו ומיארה: נסו להגיע למתווה מוסכם בנוגע להדחתו של בר

בג"ץ דן היום (8.4.25) בשמונה עתירות נגד הדחתו של רונן בר מתפקידו כראש השב"כ. בסיום הדיון אמרו השופטים, כי הם מבקשים מראש הממשלה, בנימין נתניהו, והיועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, לנסות להגיע לפתרון מוסכם. השופטים אמרו תחילה שיקציבו זמן עד לאחר חג הפסח, אך לאחר מכן אמרו שלא יקצבו את הזמנים. לפני כן הציע השופט נעם סולברג להביא את הסוגיה בהקדם בפני הוועדה למינויים בכירים. בא-כוחו של נתניהו, עו"ד ציון אמיר, סירב תחילה ואז אמר שייוועץ בנתניהו.

בשל שורה של התפרצויות והפרעות נגד בר והשופטים, כולל של ח"כ טלי גוטליב והאב השכול יצחק בונצל, החליטו השופטים בצורה חסרת תקדים שהדיון יתקיים ללא קהל, למעט עורכי הדין והעיתונאים. הדיון נמשך עשר שעות, כולל שעה של הפסקה בשל ההפרעות, והשופטים הקשו ללא הרף על בא-כוחו של נתניהו - הרבה יותר מאשר על נציגי מיארה והעותרים.

הדיון התקיים יומיים לפני המועד האחרון שקבעה הממשלה להדחתו של בר, אך בג"ץ הוציא צו ארעי המשעה את ההדחה עד החלטה אחרת. נתניהו הודיע בשבוע שעבר שסגנו של בר ימלא את מקומו עד לבחירת מחליפו; התנועה לאיכות השלטון ביקשה להבהיר שאינו רשאי לבצע מינוי זה.

הדיון התקיים בפני ההרכב הבכיר ביותר של בית המשפט העליון: הנשיא יצחק עמית, ומי שאמורים להיות שני הנשיאים הבאים - סולברג (שיושבע מחרתיים למשנה לנשיא) ודפנה ברק-ארז. לקראת סיום הדיון אמר עמית, בהתייחסו לאמירתו בבג"ץ עילת הסבירות ולפיה "דמוקרטיה נהרסת בצעדים קטנים": "טעיתי, לפעמים היא נהרסת בצעדים גדולים".

הדיון החל בהתפרצויות מן הקהל, כולל כאמור של גוטליב. כאשר עמית הזהיר אותה, היא טענה שבידיה חסינות. עמית הגיב: "כל חסינות מדומה או אמיתית נעצרת בפתח בית המשפט. נקודה". גוטליב המשיכה להפריע ועמית הזהיר אותה פעמיים נוספות. עמית גם הציע שהדיון יתקיים, לצרכי ייעול בלבד, כאילו ניתן צו על תנאי; אמיר הסכים כך שהוא טען ראשון.

בונצל התפרץ שוב ושוב, בדרישה לפטר את בר, והשופטים לא הצליחו להפסיק אותו. עמית קבע: "מה שקורה באולם הוא דבר שאין בית משפט בעולם שזה יכול לקרות בו. אנחנו נצא כעת להפסקה קצרה וכשנחזור נקבע את סדרי הדיון". ההפסקה נמשכה למעלה משעה, ובסיומה הורו כאמור השופטים לפנות את האולם. בונצל סירב לצאת, המשיך לצעוק ולכן לא ניתן היה לחדש את הדיון. בהמשך אפשרו השופטים לבונצל, שהוא עורך דין, לטעון כמי שביקש להצטרף לדיון בעתירות.

בהחלטתם אומרים השופטים: "על-מנת שניתן יהיה לקיים דיון כהלכתו, בהתחשב בערכים שאנו מופקדים עליהם, לרבות טוהר ההליך השיפוטי וכדי לאפשר זכות טיעון ללא מורא לכל הצדדים המשתתפים בדיון – אנו מורים למשמר בתי המשפט לפנות את האולם. מובהר בזה כי פומביות הדיון מותנית באפשרות לקיים את הדיון, ועיקרון זה מיושם תוך שימוש בסמכות בית המשפט לנהל את הדיון. בהחלטתנו זו הבאנו בחשבון כי זכות הציבור ועיקרון פומביות הדיון נשמרים, בנסיבות העניין, בכך שהדיון מצולם ומשודר. בהמשך הדיון נשקול שוב את החלטתנו, בהתאם לנסיבות". גוטליב המשיכה להתפרץ ועמית הורה להוציא אותה מן האולם.

עמית: צריך למסגר את הדיון

צילום: המהומה בדיון [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

לפני ההפסקה אמר סולברג לבא-כוחו של נתניהו, עו"ד ציון אמיר: "לגבי הסמכות כמעט ואין עוררין, אלא לגבי ההליך בו מומשה הסמכות הזאת". ברק-ארז: "גם כאשר יש סמכות רחבה ואפילו רחבה מני ים, עדיין זה לא פוטר מכללי המשפט המינהלי. אדוני חולק על זה?" אמיר: "לא על זה אנחנו מדברים", שכן בזמן מלחמה לא נתון "לדון בדקדוקי שימוע" שיימשכו חודשים בעוד שיש להחליט בדחיפות.

עמית הבהיר: "צריך למסגר את הדיון. אנחנו לא עוסקים ב-7 באוקטובר, אנחנו לא עוסקים בהבדלים אסטרטגיים בין ראש הממשלה לראש השב"כ. השאלה היא האם ההליך של הפסקת הכהונה היה תקין. לצערי, החוק היחיד במדינה בו כתוב 'ממלכתי' הוא חוק השב"כ". אמיר השיב, כי החוק גם קובע שראש השב"כ כפוף לראש הממשלה ושהממשלה זכאית לפטר אותו.

סולברג העיר, כי אם ההליך היה מתנהל כהלכתו – ייתכן שכבר היה מסתיים. אמיר טען, כי העותרים רוצים שההליך יתקיים כאילו מדובר בסגן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד. עמית הגיב, כי הטענה שהיא שההליך אכן נעשה כך, למרות שמדובר באירוע דרמטי.

ברק-ארז ציינה, כי חובתו של השב"כ לפעול בצורה ממלכתית היא במקשה אחת עם סמכות הממשלה לפטר את העומד בראשו. עוד אמרה כי לפני שימוע יש להציג עובדות מפורטות, ולא "טענות בעלות אופי כללי של חוסר אמון. על אלו עובדות הוא התבקש להגיב?" אמיר טען שהדיון בממשלה היה שימוע ראוי, אליו בחר בר שלא להגיע. ברק-ארז תהתה מתי הדברים שנאמרו בישיבת הממשלה הוצגו בפני בר.

סולברג אמר כי יש לשמוע תשובה לטענה לפיה לעותרים אין זכות עמידה, לאחר שלא הוגשה עתירה של בר עצמו, אך העותרים טוענים שיש כאן נושא ציבורי חשוב. לדבריו, אכן יש קושי בכך שהטענות בעתירות מתבססות על דברים מפי השמועה ויהיה צורך לקבל תשובה. ברק-ארז אמרה כי יש להסביר מדוע המקרה הזה אינו נופל לחריגים בהם ניתן להידרש לעתירה ציבורית גם אם הנפגע עצמו לא עתר.

עמית הזכיר, כי יש פסקי דין המאפשרים זאת. "אם ראש השב"כ היה מגיש עתירה נגד הממשלה, אדוני היה אומר שהתערערו מוסדות הארץ. לא נתקלנו בהפסקת כהונה של אחד משבעת המופלאים [המאושרים בידי הוועדה המיוחדת], זה חריג מאוד", הוסיף. "זה גם קשור מאוד לנושא של אמון. מחר נגיד בנק ישראל יחליט שהוא לא מוריד את הריבית, והממשלה תחשוב שהוא ממש צריך להוריד את הריבית וזה יוצר חוסר אמון – ואז מה?" אמיר טען, שיש לתת משקל רב למצב הביטחוני וכמעט אין לבג"ץ סמכות להתערב בהחלטה.

סמכות, ביטחון המדינה וסרבנות

צילום: אמיר היום בדיון. "בר המרה את סמכות הממשלה" [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

ברק-ארז הוסיפה, כי אמיר אינו יכול לחלק את הצדדים למי שעומדים על הפרוצדורה ולמי שעומדים על ביטחון המדינה, שכן גם העותרים מעלים חשש לפגיעה בביטחון. "אדוני מעלה על דעתו מצב שבו היו מזמנים את מרשו לשימוע ואומרים לו: את כתב האישום תשמע בבית המשפט?", תהתה. אמיר השיב, שהדברים אינם דומים שכן מדובר בזמן מלחמה. לדבריו, בר המרה את סמכותה של הממשלה והעלה כלפי נתניהו האשמות חסרות בסיס, מדובר למעשה בהודעת התפטרות והשארתו בתפקיד היא פגיעה בביטחון המדינה.

סולברג אמר כי ברור שבחוסר אמון אפשר לפטר – אך זו אינה הנקודה המרכזית, אלא האם אי-התייצבותו של בר לישיבת הממשלה מספיקה כדי להחליט על פיטוריו, וכי הוא מתלבט בנוגע לצורך להתייעץ בוועדה למינויים בכירים. לדברי ברק-ארז ועמית, אין כל פירוט ואין אפילו דוגמה אחת בטענות של נתניהו כלפי בר.

עמית אמר כי ברק-ארז "כתבה ארבעה כרכים [על המשפט המינהלי] ואדוני לוקח וזורק אותם לים. אדוני אומר: סמכות, סמכות, סמכות". לדבריו, טענותיו של אמיר ולפיהן בג"ץ עלול להפקיע את סמכות הממשלה וליטול על עצמו את האחריות – מנוגדות למה שנעשה מדי יום בכל בית משפט. "אנחנו נהיה אחראים גם על ההצלחות של שב"כ? שאלה מעניינת", העיר.

אמיר טען, להפתעת השופטים, כי בר אמור היה לטפל בתופעת הסרבנות: "רק עיוור לא יראה בהתגייסות המונית, טוטלית, של קצינים בכירים, של ראשי ממשלה לשעבר, של לוחמים, של טייסים, שלא יבואו ואחר כך אנחנו נכנסים למכבסה איומה של מונחים. זה חלק מתפקידיו של ראש השב"כ. מה הוא עשה? מי נעצר?" עמית ציין, כי תחקיר השב"כ התייחס לפגיעה במרקם החברה הישראלית כחלק מהגורמים ל-7 באוקטובר.

בהמשך התייחס עמית שוב לאותה נקודה: "אני לא רגוע מהדבר הזה". אמיר הסביר: "חוסר האמון היה עוד קודם. כאשר יש תופעה מסוכנת שעלולה לפגוע במוכנות של הצבא. איש לא אמר שמישהו ביקש ממנו להפעיל כלים נגד אזרחית בניגוד לסמכויות או בניגוד לדין. כאשר יש סרבנות המונית, אז צריך לטפל בזה, צריך לבדוק את זה". ברק-ארז: "על-ידי הפעלת סמכויות חקירה". אמיר: "זה חלק מתפקידו. הוא נמנע מלעשות את זה. נאמר לו: תפעיל את הסמכויות שלך על-פי החוק".

כאשר טען אמיר שנתניהו אינו מעורב בפרשת קטרגייט, הגיב עמית בצטטו את נתניהו, שאמר שהחקירה מכוונת להפיל אותו. ברק-ארז הזכירה, כי ניגוד עניינים אינו נובע רק מההשלכות הפליליות, "למשל אם אנשים שהוגש נגדם כתב אישום עובדים איתו באופן קרוב". אמיר הכחיש את טענתו של בר, לפיה נתניהו ביקש ממנו חוות דעת שתטרפד את עדותו, אלא עסק רק במיקום העדות.

בר מוכן להגיע מיידית לאולם

צילום: מיארה. חוות דעתה גוברת [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

בנוגע להיוועצות בוועדה למינויים בכירים אמר עמית, כי פרשנותה של היועצת המשפטית גלי מיארה – לפיה קיימת חובה כזאת – גוברת על פרשנותו ההפוכה של מזכיר הממשלה, יוסי פוקס. ברק-ארז תהתה: "למה שהממשלה לא תקבל עצה נוספת מהוועדה? אולי הממשלה הייתה שוקלת את עמדת הוועדה המייעצת ומסכימה איתה? מה רע בכך?"

עוד שאלה ברק-ארז: "מתי התעורר חוסר האמון? זה משליך על המיידיות. אם זה התעורר ב-17 במארס – זה דבר אחר. אבל אתם אומרים שזה התגבש לאורך תקופה, ובה אפשר לעשות הרבה דברים". עו"ד ינון סרטל, המייצג גם הוא נתניהו, השיב: "זה התגבש לאורך זמן ויש גם מלחמה שצריך לנהל". ברק-ארז: "הממשלה מאוד סמכה עליו אחרי 7 באוקטובר, מעשיה יעידו עליה". סרטל: "היה צריך לאפשר לשב"כ להילחם, היו שיקולים יותר חשובים".

עמית שאל את מנהל מחלקת הבג"צים, ענר הלמן, המייצג את מיארה: "יש שיח אינטימי בין ראש השב"כ לראש הממשלה; איך אפשר לעבוד ככה?" הלמן: "הם עבדו ביחד בצורה די מרשימה מאז 8 באוקטובר". לדבריו, אם בר היה עותר בעצמו – הייתה הממשלה טוענת שזוהי הוכחה לחוסר האמון. סולברג אמר כי השופטים במידה רבה מגששים באפילה, שכן העתירות אינן מבוססות על תשתית עובדתית, שניתן היה לקבל אילו בר היה עותר. עמית הזכיר, כי בר הציע להופיע בדיון בדלתיים סגורות; הלמן אמר כי בר מוכן להגיע מיידית לאולם.

אם נתניהו חושב שמטרת החקירה היא להפיל אותו, כפי שהוא מעיד בסרטונים, זהו ניגוד העניינים והשיקולים הזרים – טען הלמן. הוא ציין, כי פרשת המסמכים נפתחה בעקבות פניית צה"ל, ופרשת קטרגייט – בעקבות חשיפה עיתונאית. לדבריו, המלחמה אינה עילה שלא להמתין מספר ימים ולפנות לוועדה למינויים בכירים, אשר גם תבדוק את טענותיו של בר לפיהן נתניהו מצוי בניגוד עניינים.

עמית אמר כי השופטים עשויים להורות על הגשת תצהירים. הוא לא פירט במי מדובר, אך על-פי דברים שנאמרו קודם לכן הכוונה כנראה לבר ונתניהו. השופטים גם קיבלו את הצעתו של אמיר, ויעיינו במעמד צד אחד בפרוטוקול הישיבה בה החליטה הממשלה על ההדחה. בהמשך שאלה ברק-ארז האם ניתן יהיה לפטר את בר לאחר חקירת קטרגייט.

טענות הצדדים

צילום: יורם כהן ותמיר פרדו בדיון [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

העותרים מעלים שורה של טענות נגד ההדחה, עליה החליטה הממשלה פה אחד לפני שבועיים. לדבריהם, מדובר בשיקולים זרים ומניעים פסולים של נתניהו, הנובעים בעיקר מהחקירות נגד אנשי לשכתו ובראשן פרשת קטרגייט; ההדחה בוצעה בניגוד לחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, ולפיה יש להציב תשתית עובדתית מנומקת ולהתייעץ עם הוועדה למינויים בכירים; ומדובר בחשש ממשי לפוליטיזציה של השב"כ ולמינוי מי שיהיה נאמן לנתניהו.

מיארה תומכת בקבלת העתירות, בשל הפגמים הנטענים עליהם הצביעה בזמן אמת. בר העביר מכתב לשופטים, בו הצטרף לעמדתה של מיארה וטען, כי הדחתו נובעת מכך שסירב להיות נאמן אישית לנתניהו. הוא גם מציין את חקירת פרשת קטרגייט, וטוען שדחה את בקשתו של נתניהו לטרפד מנימוקים ביטחוניים את עדותו במשפטו.

נתניהו אומר כי הנושא כלל אינו שפיט משום שמדובר בליבת הביטחון, וכי יש לדחות על הסף את העתירות משום שלא הוגשו בידי בר עצמו. לדבריו, מדובר בסמכות הנתונה כל כולה בידי הממשלה ואין לאפשר לבג"ץ לתפוס את מקומה. הוא גם דוחה את הטענות לשיקולים זרים, ואומר שההדחה נובעת בראש ובראשונה מכשליו של בר ב-7 באוקטובר, כמו גם מחוסר נכונותו לקבל את מרות הדרג המדיני.