בג"ץ דחה את העתירה בנוגע לסיוע ההומניטרי לאזרחים ברצועת עזה

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה (27.3.25) את העתירה בנוגע להכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה בקובעו, כי בתקופת הזמן הרלוונטית - עד תחילת החודש הנוכחי - פעלה ישראל בהתאם להנחיית הדרג המדיני, לשם קיום חובותיה על-פי המשפט הבינלאומי והישראלי. עוד נקבע, כי דיני התפיסה הלוחמתית במשפט הבינלאומי בתקופה זו אינם חלים על ישראל בנוגע לרצועת עזה. עמית מציין, כי פסק הדין אינו עוסק בהפסקת הסיוע עם חידוש הלחימה.

עמית אומר כי החלטות הדרג המדיני עד תחילת מארס השנה בנוגע לניהול הלחימה, יצרו שינוי משמעותי בתשתית העובדתית והמשפטית. במהלך הדיון בעתירה, חזרה המדינה והדגיש את עמדת הדרג המדיני, לפיה הלחימה ברצועה מכוונת כלפי ארגוני הטרור ולא נגד תושביה, וכי המאמץ ההומניטרי של ישראל הוא חלק בלתי-נפרד מהלחימה.

עמית מבהיר, כי ישראל ככלל אינה מספקת בעצמה טובין הומניטריים לרצועת עזה, אלא אפשרה את הכנסתם בהתאם להנחיית הדרג המדיני ואת חלוקתם בידי ארגוני מתנדבים זרים. במקביל, ארגוני הטרור פועלים להיטמע בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהשתלט על הסיוע ההומניטרי; אין ספק שהאוכלוסייה סובלת מאוד, אך זוהי תוצאה של התנהלות חמאס ולא של הפרות חובותיה של ישראל.

חובותיה של ישראל בנוגע לסיוע נגזרות מהוראות הדין הבינלאומי שחלות עליה, כמו גם מהוראות הדין המינהלי הישראלי ומפסיקתו של בית המשפט העליון לאורך השנים - והמדינה לא חלקה על כך. לצד זאת מדגיש עמית, כי יישומן של חובות אלו כפוף לשיקולים ביטחוניים וצבאיים, ובפרט לצורך לשמור על ביטחונם של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל, ולצורך למנוע את הגעתו של הסיוע לידי ארגוני הטרור. לצד זאת, על המדינה לפעול - במידת האפשר וכפוף לאילוצים צבאיים - לשם גיבוש תשתית של מידע ונתונים עובדתיים בנוגע למצב ההומניטרי ברצועה.

עמית קיבל את עמדת המדינה, לפיה דיני התפיסה הלוחמתית במשפט הבינלאומי אינם חלים על ישראל בנוגע לרצועה. זאת, מאחר שלא מתקיימים שניים מבין שלושת הקריטריונים העובדתיים המצטברים לבחינת תחולתה של תפיסה לוחמתית: ישראל אינה מחזיקה ביכולת להפעיל סמכויות שלטוניות ברצועה; וחמאס לא איבד את היכולת להפעיל את סמכויותיו השלטוניות ברצועה באופן עצמאי. הוא גם אומר, שחוות דעתו של בית הדין הבינלאומי בהאג בנושא אינה מחייבת את בג"ץ, והיא ממילא עסקה במצב במלחמת חרבות ברזל.

התנהלות המדינה אינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית, קובע עמית. זאת, על-רקע הבהרותיה לאורך תקופת הדיון בעתירה, כי לא הוטלו הגבלות כמותיות על ההיקפים והסוגים של הסיוע שניתן להעביר (כפוף לשיקולים צבאיים ומבצעיים); וכן על-רקע צעדים רבים ומשמעותיים שנקטה לשם שיפור התשתיות והמנגנונים להעברת הסיוע, ולשם ייעול הקשר עם ארגוני הסיוע ההומניטרי שפועלים ברצועה. בכך פעלו גורמי הביטחון, כפי שהבהירו לאורך הדיון, בהתאם להנחיותיו המפורשות של הדרג המדיני.

המדינה לא חלקה על כך שהאוכלוסייה האזרחית משלמת מחיר כבד עקב המלחמה שבה פתחו ארגוני הטרור. אולם, מדגיש עמית, מצב זה הוא תוצאה של התנהלות ארגוני הטרור, אשר פועלים כאמור מקרב האוכלוסייה האזרחית וחותרים להשתלט על הסיוע שמיועד לה.

האנושי הופך לחייתי

צילום: מינץ, עמית וסולברג. אין עילה להתערבות שיפוטית [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]

השופט נעם סולברג אומר כי מעיקר הדין דינה של העתירה היה למחיקה תוך שמירת טענות (בשל שינוי המצב העובדתי), אך מכל מקום, שורה התחתונה בחוות דעתו של עמית היא ברורה, החלטית ומוסכמת. במקביל לניהול המאמץ המלחמתי, עסקו הגורמים הבכירים בצה"ל בתכלול הצרכים הלוגיסטיים והביטחוניים, על-מנת לאפשר שינוע סיוע הומניטרי תדיר – במגוון נרחב, בהיקף עצום ורב – לרצועה, מציין סולברג. חיילים ומפקדים עסקו בדבר הזה יום וליל; כך עשו, גם לפנַי ולפנים משורת הדין, גם על חשבון הפעילות המבצעית.

למרבה הצער, ציין סולברג, היו נפגעים מקרב כוחותינו, פועל יוצא מרשעותו הזדונית של חמאס, שלעיתים לא בחל במטחי ירי גם לנקודות ריכוז והיערכות של הסיוע ההומניטרי. ידו הרצחנית של חמאס גם הייתה במעל, בהשתלטות עוינת על משלוחים מן הסיוע ההומניטרי.

לדברי סולברג, הומניזם יתר, שאינו ממוקדת ביעדו, מחטיא את מטרתו. סיוע "הומניטרי" שמגיע כפרי בשל לידי החמאס, הריהו אוקסימורון; האנושי הופך לחייתי. הלחימה לא יכולה כך להגיע לקיצה. "הומניזם" שכזה אינו מביא בכנפיו בשׂורת שלום, אלא מנציח כאב וסבל, מדגיש סולברג.

לבסוף מציין סולברג: "מפיהם של מומחים ומנוסים מחו"ל למדנו לדעת (אף אם יותר בחדרי-חדרים מאשר בקול גדול): להתגייסות של צבא ההגנה לישראל לצורך הבאת סיוע הומניטרי אל תוככי עזה, בד-בבד עם פעילות מלחמתית עצימה, אין אח ורע בצבאות העולם".

השופט דוד מינץ הסכים לתוצאה אליה הגיע עמית והצטרף להערותיו של סולברג. עוד ציין מינץ, כי התנהלות המדינה היא ביטוי לערכיה כיהודית ודמוקרטית, ואף מעבר לכך, ועל כן התייחס לדין העברי בסוגיה. לדבריו, קיימות נקודות השקה בין הדין העברי לבין חובותיה של המדינה לפי הדין הבינלאומי והדין הישראלי בנוגע להתנהלות ביחס לאוכלוסיית אויב בלתי מעורבת. בד-בבד ניתן ביטוי לצורך בהגנה על אזרחי המדינה וחייליה וליכולתה של המדינה לנקוט אמצעים למניעת העברת ציוד שעשוי לשמש ללחימה בה.

מינץ מדגיש, כי צה"ל ויתר הגורמים עשו מעל ומעבר כדי לאפשר לספק סיוע הומניטרי לרצועת עזה, אף תוך נטילת סיכון שהסיוע יגיע לידיו של חמאס וישמש ללחימה נגד ישראל. עצם מתן הסיוע, אופן והיקף הסיוע מסור לשיקול דעתם הרחב של הממשלה ושל צה"ל, ואין כל עילה להתערבות שיפוטית בעניין.

העתירה הוגשה בידי הארגונים גישה, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה; העותרים יוצגו בידי עוה"ד אסנת ליפשיץ וסיגי בן-ארי. את המדינה ייצגו עוה"ד יונתן ברמן ויונתן סיטון.