שורה של עתירות לבג"ץ נגד השינויים בוועדה לבחירת שופטים

שורה של עתירות הוגשו לבג"ץ נגד השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובדרכי עבודתה - זמן קצר לאחר שהכנסת אישרה את התיקון (27.3.25). סביר להניח שבשעות ובימים הקרובים יוגשו עתירות נוספות. בעתירות אין בקשות לצו ביניים, שכן התיקון ייכנס לתוקפו רק בכנסת הבאה.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, צפויה לתמוך בקבלת העתירות ולאפשר לממשלה ייצוג נפרד. לא ברור מה תהיה עמדת היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק. מאחר שמדובר בשינוי של חוק יסוד (השפיטה), בג"ץ ידון בעתירות בהרכב של תשעה או 11 מבין 12 השופטים המכהנים בו כיום.

האגודה לזכויות האזרח טוענת, כי תוצאת השינוי תהיה ש"ישראל תהיה למשטר שיש בו רק מראית עין של הפרדת רשויות; רק מראית עין של עצמאות שיפוטית ואי תלות של היושבים לדין; רק מראית עין של שלטון חוק וזכויות אדם; וייתכן שגם הבחירות יהיו למראית עין בלבד. הכוח השלטוני יהיה מרוכז כולו בידיה של הממשלה ובידיו של ראש הממשלה, ומערך האיזונים והבלמים ייחלש.

"החוקים והמהלכים של הממשלה ה-37 בראשות בנימין נתניהו מהווים הפיכה משטרית, המקודמת בחסות מלחמה, והם מתנגשים חזיתית עם אופיה הדמוקרטי של המדינה. ההשתלטות על הרשות השופטת היא המפתח, שכן באין דיין אין דין, השלטון יוכל לעשות כרצונו, ולכן הממשלה נחושה להכניע את הרשות השופטת".

לטענת האגודה, "התיקון המשטרי קודם בהליך מהיר מאוד, כוחני, קלוקל, ללא ניסיון להגיע להסכמה רחבה, ולכן התיקון אינו לגיטימי, וכפי שנראה הוא גם אינו חוקתי". לדבריה, "התיקון החוקתי יוביל לפגיעה חזיתית קשה ובוטה בעקרון הפרדת הרשויות, בעצמאותם ובאי תלותם של השופטים, במקצועיותם ובאמון הציבור בהם, וכתוצאה מכך בשלטון החוק, בשוויון בפני החוק ובליבת זכויות האדם.

"התיקון מתנגש חזיתית עם חובתם של השופטים להגן באופן עצמאי על זכויות אדם, לבלום את הרוב מפגיעה במיעוט, ולהגן על אינטרסים ציבוריים חשובים כמו טוהר המידות. מתדיין שיבקש סעד לא יזכה להליך הוגן, והוא יעמיד את השופטים בכל הערכאות, גם כאלו שכבר מכהנים, במצב בלתי אפשרי שבו כל החלטה שיפוטית עשויה לחרוץ את גורלם המקצועי האישי. משום כך יש לבטלו". האגודה מסיימת בתיאור הניסיון של ממשלת פולין להשתלט על הרשות השופטת, כדוגמה לסכנותיו של מהלך שכזה. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד גיל גן-מור.

התנועה לאיכות השלטון טוענת, כי "התיקון חורג מסמכותה של הכנסת כרשות מכוננת, ועולה כדי תיקון חוקתי שאינו חוקתי באשר הוא פוגע פגיעה אנושה במאפייניה הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית – בשלטון החוק, בעצמאותה ואי-תלותה של הרשות
השופטת ובמארג העדין של הפרדת הרשויות ומערך האיזונים והבלמים במדינת ישראל, העולה כדי שינוי 'המבנה הבסיסי' של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל.

"התיקון נתקבל תוך שימוש לרעה בסמכות המכוננת, באשר הוא משנה לחלוטין את אופי המשטר הישראלי, תוך מתן כוח כמעט בלתי מוגבל לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, קרי לגורמים פוליטיים, על הרשות השופטת ולפיכך אין לזהותו כנורמה חוקתית, אלא כפעולה משפטית שדינה בטלות". עוד נטען בעתירה, כי נפלו פגמים תהליכיים קשים בחקיקת התיקון, בעיקר העדר זמן מספיק לדיון בשינוי ובהשלכותיו, ונעשה שימוש לרעה בתקנון הכנסת כדי לקדם אותו במהירות.

לטענת התנועה, מדובר בחלק ממהלכי הממשלה הנוכחית שמטרתם "ריקון הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה, והותרתה ככותרת בלבד – קליפה ריקה". לדבריה, התיקון מממש את החשש לפיו הרשות השופטת תהיה ידן הארוכה של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ומוביל לפוליטיזציה של בחירת השופטים - עניין היורד לשורש הדמוקרטיה הישראלית. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד אליעד שרגא, תומר נאור, רותם בבלי-דביר, סתיו ליבנה-להב ועדן בויום.

תנועת משמר הדמוקרטיה טוענת, כי מדובר ב"פגיעה אנושה, יסודית ועמוקה בעקרונות יסוד של שיטת המשטר היהודית והדמוקרטית של ישראל, בעקרון הפרדת הרשויות, בשלטון החוק, בעקרון עצמאות הרשות השופטת ובזכויות אדם חוקתיות, וזאת תוך חריגת הכנסת מסמכותה המכוננת" שכן היא השתמשה בה לרעה ויצרה תיקון חוקתי בלתי חוקתי".

לטענת התנועה, מהלכיה של הממשלה מאז הקמתה מהווים הפיכה משטרית, והתיקון הנוכחי "משנה מן הקצה אל הקצה את האתוס שעליו בנויה מערכת השפיטה בישראל זה עשרות שנים; פוגע בעצמאות השיפוטית הן ברמה האישית והן המוסדית; פוגע בעקרון הפרדת הרשויות, ומטיל כתם של פוליטיזציה על מערכת המשפט". היא מוסיפה, כי החוק לא עבר את כל מסלול החקיקה, אלא נדון בפעימה אחת כתיקון לשינוי הקודם שאושר בקריאה ראשונה.

התנועה עומדת על חשיבותם של ההיבטים המקצועיים במינוי השופטים ושל עצמאות מערכת המשפט, וטוענת שהתיקון מתעלם מכל אלה. "הוא הופך את שיטת בחירת השופטים לשיטה שבה השיקולים המקצועיים נדחקים לקרן זווית, ההסכמה הפוליטית מקבלת משקל בכורה, וביחס לבית המשפט העליון אף משקל מכריע". העתירה הוגשה באמצעות עו"ד יובל יועז.

צילום: יריב לוין וגדעון סער [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

22 אזרחים - ובהם חברות הכנסת לשעבר סתיו שפיר ויעל כהן-פראן, יזם ההיי-טק דב מורן ומנהלי ההשקעות אלה אלקלעי ורוני חפץ - טוענים שההצבעות על התיקון נעשו בניגוד לתקנון הכנסת ותקנון הממשלה ולכן אין להן נפקות. טענות אלו מסתמכות על פסיקת בג"ץ בנוגע לביטול עילת הסבירות, בה נקבע שיש צורך בהקפדה יתרה על תקנון בכנסת בעת הטיפול בחוקי יסוד.

במישור המהותי טוענים העותרים, כי מדובר בתיקון חוקתי שאיננו חוקתי ודינו להיפסל, בשל פגיעתו הקשה במאפייניה הגרעיניים של הדמוקרטיה. העותרים מצביעים בהקשר זה על ארבעה מישורים: הממשלה והכנסת יוכלו לשתק את בתי המשפט בכך שלא ימנו שופטים; התיקון אינו מבטיח בצורה כלשהי את מקצועיותם של השופטים, והמינוי הפוליטי של שופטי העליון חותר תחת שלטון החוק; המנגנון שובר השוויון מעניק הן לקואליציה והן לאופוזיציה כוח חסר תקדים במינוי שופטי העליון; ואם הקואליציה מונה למעלה מ-80 ח"כים - היא תוכל למנות שופטים לבדה וכך יוסר החסם האחרון בפני שליטתה בכל הרשויות. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד חגי קלעי, אוהד רוזן, עידן סגר ואיתמר אבנרי.

לשכת עורכי הדין טוענת, כי התיקון פוגע "פגיעה חמורה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית הנוהגים מאז קום המדינה, מביאים לפוליטיזציה מלאה של מערכת בתי המשפט ולביטול אי-התלות השיפוטית שהיא אבן היסוד למלאכת השפיטה, עד כדי פגיעה אנושה בעצמאות הרשות השופטת, בהפרדת הרשויות, בשלטון החוק ובהגנה על זכויות הפרט".

לדברי הלשכה, שיטת בחירת השופטים היא סוגיה משטרתית מהותית, הנוגעת למקצועיותם של השופטים ובעיקר להפרדת הרשויות, לעצמאות הרשות השופטת וליכולתה לבקר את חוקיות פעולות השלטון. היא מציינת במיוחד את הוצאת נציגיה מהוועדה וטוענת ש"השופטים נותרו בה כעלה תאנה מקצועי, קישוט בלבד. בפועל, השליטה בוועדה - בפרט בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון - תהיה מעתה נתונה בידי פוליטיקאים בלבד".

התוצאה תהיה "שהממשלה תשלוט בבית המשפט העליון ללא מצרים, אם תצרף אליה חבר אופוזיציה אחד... בית המשפט פוסע בדרך סלולה לפוליטיזציה מלאה ולאובדן כל עצמאות. המועמדים לשפיטה יעלו לרגל לפוליטיקאים לצורך השגת תמיכה בבחירתם, והשופטים שייבחרו יהיו בפועל נציגי המפלגות, שלנגד עיניהם עומדים אינטרסים פוליטיים ולא שלטון החוק". העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד נדב ויסמן, עדי קופל-אביב ויונתן רום.

חברי הכנסת קארין אלהרר ויואב סגלוביץ (יש עתיד) טוענים, כי התיקון מעקר מתוכן את סעיף 2 לחוק יסוד השפיטה הקובע אי-תלות של השופטים, שכן הוא הופך את המינוי והקידום שלהם לנגזרת של חלוקת הכוחות במערכת הפוליטית ולתלויים לחלוטין בה. הוא נוגד את המאפיינים הגרעיניים של שיטת המשטר, בכך שהוא יוצר סתירה חזיתית מול עקרון היסוד של עצמאות הרשות השופטת והיותה מערכת מקצועית וממלכתית, הם אומרים.

לדברי אלהרר (חברת הוועדה לבחירת שופטים) וסגלוביץ, אין מדינה דמוקרטית אשר מנהיגה שיטת מינוי שופטים שכזאת, והתיקון מחליש את העצמאות השיפוטית שהיא הבלם היחיד בפני עריצות הרוב. עוד נטען, כי הליך החקיקה היה פגום, שכן הצעת חוק פרטית התחפשה להצעת חוק מטעם ועדת החוקה, ולאחר מכן הוחלפה בהצעה מטעם שר המשפטים, בהליך שאינו תואם את חשיבות המהלך וללא תמיכה של איש מבין חברי האופוזיציה. בלא עצמאות שיפוטית - ישראל אינה דמוקרטיה, ולכן דינו של התיקון בטלות, הם מוסיפים. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד עודד גזית, אלירם בקל, מור ליברמן ותמר ווסר.