ביה"ד הגדול: הפרקליטות התעמרה בקהות חושים בהוריה של צעירה שהתאבדה

בית הדין הרבני הגדול מותח ביקורת חריפה וחריגה על פרקליטות המדינה, אשר ביקשה לקיים צוואה של צעירה שהתאבדה בשווייץ והורתה לשרוף שם את גופתה - בעוד הוריה ביקשו לקבור אותה בארץ. בית הדין הרבני האיזורי קיבל את בקשת ההורים וביטל את הצוואה, אך הפרקליטות טענה שלא הייתה לו סמכות לעשות זאת וערערה לבית הדין הגדול.

בית הדין באריאל קבע, כפי שטענו ההורים, כי הצעירה בת ה-31 לא הייתה כשירה מבחינה נפשית לכתוב את הצוואה באוגוסט 2023, שבועיים לפני שהתאבדה בעיירה סנט מוריץ. הפרקליטות טענה, כי סמכותו של בית הדין הרבני לעניין העיזבון יונקת מסעיף 155 לחוק הירושה ומכוח הסכמת הצדדים לדיון. סמכות זו לא קמה במקרה זה, מאחר שחוק הירושה עוסק בעיזבון ואינו נוגע לאדם או לגופו של אדם, ונושא הדיון איננו "צו ירושה" או "צו קיום צוואה" או זכויות למזונות. אדם וגופו אינם נחשבים "נכס" לעניין חוק הירושה ולכן הגופה אינה חלק מהעיזבון, טענה.

הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב צבי בן-יעקב קבעו, כי לבית הדין יש סמכות לדון בהתנגדות לצוואה: "צוואה עשויה להתייחס לא רק לענייני רכוש חומריים. לעניינים רוחניים יש מקום נרחב בכותל המזרח של צוואות... משקבע בית הדין קמא שהמנוחה לא הייתה כשירה נפשית לערוך צוואה, בטלה הצוואה כולה, על קרבה וכרעיה, אלא אם קיימת עילה בדין להפריד בין הדבקים". עילה כזו אינה קיימת, ואין גם מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין באריאל. עוד אומרים הדיינים, כי עמדת ההורים מוצדקת גם מבחינה הלכתית, האוסרת שריפת גופות.

הרב שפירא, הרב לוז-אילוז והרב בן-יעקב תוהים, מדוע בזמן שמדינת ישראל משקיעה מאמצים כה רבים להביא לקבר ישראל את החטופים ("זוהי חובתה המוסרית של המדינה לאזרחיה. זוהי חובתו המוסרית של כל יהודי ויהודי שכל ישראל ערבים זה בזה"), "משקיעה הפרקליטות מאמצים במניעת הבאתה של בת ישראל לקבר ישראל בישראל, נגד תחנוניהם של הוריה ובני משפחתה.

"משפחת המנוחה יודעת היטב על הצוואה, ולמרות זאת היא טוענת שהדבר לא נעשה בדעה צלולה, ואין זה רצונה האמיתי של המנוחה. מה התועלת אפוא בהתנגדות להחלטת בית הדין בערכאה קמא, ומה הן הסיבות למאבק בערעור? מהו 'הכובע' שבאמצעותו הם באים לערער, כביכול בשם המנוחה, ומדוע הם חושבים שהם מייצגים אותה או את האינטרס שלה יותר טוב ממשפחתה?

"אכן, יש צוואה בפנינו. האם תפקידה של הפרקליטות לדאוג לקיום צוואות בישראל? האם הם האפוטרופסים של המנוחה, והם יודעים באמת שהם באים בשמה? מהו מעמדם ומה האינטרס הציבורי להתערב בדבר שלא נתבקשו?" גם אם הערעור היה מתקבל, מציינים הדיינים, לא ניתן היה לקיים את הצוואה, שכן ההורים הצהירו שלא ישרפו את גופת בתם - והפרקליטות הבהירה שגם המדינה לא תעשה זאת.

רק ייגרם סבל לקרובי המנוחה

צילום: הרב שפירא. הפרקליטות הייתה חייבת לסגת [צילום: מארק ניימן, לע"מ]

"מסתבר מאוד שבהיעדר יכולת למימוש הצוואה, תינתן בסופו של דבר החלטה שיפוטית, המתירה למשפחה לקבל הגופה כדי להעבירה לארץ. ומה בצע בהתעמרות במשפחה הסובלת, ללא טעם וללא ריח? הבקשה שבית הדין יבטל החלטתו, לא תשנה את המצב, ורק תגרום סבל לקרובי המנוחה... דומה שהיה צורך במידה רבה של קהות חושים, שמא ערלות לב, כדי לפעול כאמור. קשה לא לגנות התנהלות זו".

הדיינים מוסיפים, שהפרקליטות עשויה לטעון ש"היא שומר הסף במדינת ישראל וחובתה לדאוג ולפעול ששום רשות בישראל לא תפעל אלא לפי הסרגל החוקי. אנחנו קובעים מהו החוק, המדינה זה אנחנו, וחובה עלינו ולא רק רשות, להודיע לכל גורם במדינה, מהם גבולות אחריותו וסמכותו". על כך הם משיבים: "איברא, אין הדברים כן. אף אם היינו מוצאים טעם בעמדתה המשפטית של הפרקליטות, במקרה שבפנינו, שבו המשפחה חווה סבל רב עד כדי תחושות התעללות, חייבת הייתה הפרקליטות לסגת, ולו משום פשרה ודרכי שלום".

הדיינים מסיימים: "התנהלות הפרקליטות בתיק זה אינה תורמת להגברת אמון הציבור במערכת המשפטית. טוב יעשו קברניטי המדינה אם יגבירו את הביקורת ואת הפיקוח על גופי הפרקליטות. הרי גם אם נחייב בהוצאות, כפי שבדעתנו לעשות בהליך זה, האחראים לעוול נגד המשפחה לא יישאו בתוצאות, אלא מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל, הם שישלמו ויישאו בנזקים, ודי לחכימא". הפרקליטות חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את הפרקליטות ייצגו עוה"ד רות גורדין ואיילת עומר-ליפשיץ, ואת אמה של המנוחה - עו"ד רוני מרטן.