שיטור יתר? בישראל אין איסוף נתונים מסודר על שימוש משטרתי בכוח

משטרת ישראל עוצרת יוצאי אתיופיה במספרים גדולים פי ארבעה משיעורם באוכלוסייה, וחלקם בין החשודים בתיקים הפליליים גבוה פי שלושה משיעורם באוכלוסייה. כך עולה מנתונים שהציג (יום ג', 3.3.25) מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדיון שהתקיים בוועדת הצעירים של הכנסת ביחס לשנים 2019 עד 2023.

לדברי ד"ר נורית יכימוביץ' כהן, חוקרת במרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנים 2023-2019 שיעור יוצאי אתיופיה מכלל היהודים בישראל הוא 2.2% ובשנים ואילו שיעורם בכלל העצורים היהודים עמד על בין 8% ל-9%. בתקופה זו שיעורם של יוצאי אתיופיה בין החשודים היהודים שנרשמו בתיקי חקירה היה בין 5% ל-6%. עוד ציינה כי בקרב הנאשמים היהודים שנגדם הוגש כתב אישום, שיעורם של יוצאי אתיופיה היה בין 6% ל-7%. משמעות הדבר היא שבמה שקשור ליוצאי אתיופיה היו יותר מעצרים שלא הולידו תיקים וכתבי אישום.

עוד הדגישה כי נתונים אלו הם אינדיקציות כלליות בלבד ליחס בין מעצרים לכתבי אישום, וכי אי-אפשר לטעון שהמעצרים שלא הולידו כתב אישום היו בהכרח מעצרי שווא. זאת, מכיוון שייתכן הבדל בתמהיל העבירות בין כלל האוכלוסייה לבני קבוצות אלו, וגם מפני שייתכנו כתבי אישום שהוגשו נגד אנשים שלא נעצרו לפני כן.

לדברי ד"ר יכימוביץ' כהן, בישראל לא נאספים באופן מסודר נתונים העוסקים בשיטור יתר, או בשימוש בכוח על-ידי שוטרים וגזענות שבאה לידי ביטוי בפעולות של שוטרים. בחלק מהמקרים הנתונים אינם נאספים, או שהם נאספים בצורה לא-מהימנה.

כך, למשל, נתונים על שימוש משטרתי בכוח, אינם נאספים באופן המאפשר הפקת נתונים ממוחשבת. במקרים אחרים יש נתונים, אבל אי-אפשר לדעת אם הם משקפים את המצב בשטח או את שיעור הדיווח על האירועים - למשל דיווחים של אזרחים שטענו לגזענות של שוטרים, לא בהכרח משקפים את המצב בשטח. יתר על כן, גופי-האכיפה אינם מפלחים את נתוני התלונות על שימוש בכוח או על גזענות לפי קבוצת האוכלוסייה של המתלונן, ולכן קשה לבחון את סוגיית הפרופיילינג כלפי קבוצות אוכלוסייה.

לדבריה, הנתונים שעשויים לסייע בהבנת הנושא הם סקרי אמון הציבור בגופי האכיפה, ובפרט במשטרה. מסקרים אלו עולה כי באופן עקבי אמון הציבור במשטרה נמוך בקרב האוכלוסייה הערבית, יוצאי אתיופיה וחרדים.