תקדים מסוכן: עתירה לבג"ץ התבססה על "ציטוטים" מפוברקים תוצרת בינה מלאכותית

הולכים ומתרבים המקרים בהם עורכי דין מגישים כתבי טענות שנכתבו בסיוע בינה מלאכותית, ובהם "ציטוטים" שלא היו ולא נבראו - מתריעה (23.2.25) שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ. הדברים נאמרים בפסק דין ראשון מסוגו, בו "ציטוטים" שכאלה שימשו בעתירה לבג"ץ, ובעקבות זאת קובעת כנפי-שטייניץ כיצד על השופטים בכל הערכאות להתמודד עם תופעה זו.

עו"ד סוהיר זידאן עתרה בשם אישה לביטול חלק מהסכם גירושין שאישר בית הדין השרעי בעכו. העתירה נדחתה על הסף בשל העדר עילה להתערבות חריגה בפסק דין של בית דין דתי, ורוב פסק הדין עוסק בהיבטי ה-AI. "הטיעון המשפטי שהוצג בעתירה נסמך בעיקרו על פסקי דין וציטוטים מתוך פסקי דין שלא היו ולא נבראו", מציינת כנפי-שטייניץ. זידאן הסבירה, כי הסתמכה על "אתר שהומלץ לה על-ידי קולגות" ולא וידאה את נכונות המידע.

זידאן "סמכה את טענותיה על לא פחות מ-36 פסקי דין, לכאורה של בית משפט זה. חלקם על דרך של הפניה 'סתם', חלקם מלווים בציטוטים שנלקחו כביכול מפסקי הדין. כבר מעיון ראשוני בעתירה ניתן היה להתרשם, כי חלק מן המובאות אין מקורן בפסקי דין של בית משפט זה.

"בדיקה מדוקדקת של ההפניות העלתה, כי חמש מהן מפנות לפסקי הדין שכלל אינם קיימים במאגרים המשפטיים; 14 הפניות מאזכרות פסקי דין בהם אין התאמה בין מספר התיק לבין סיווג ההליך, זהות הצדדים או התוכן הנטען; כאשר לא פחות מ-24 מן ההפניות כללו ציטוט או התיימרו לסמך טענה שבינה לבין פסק הדין אין ולוּ קשר מקרי. כן יוער כי חלק מן הטענות והציטוטים שנכללו בעתירה היו שגויים לגופם, במובן זה שהציגו חקיקה או הלכה שאינן תואמות את הדין".

זידאן טענה בתחילה שמדובר בטעויות סופר, אך לבסוף הודתה שהסתמכה על אתר כלשהו, אם כי לדבריה עשתה זאת בתום לב ולא מתוך כוונה להטעות את בג"ץ. כנפי-שטייניץ מעירה, כי זידאן לא ציינה את שמו של האתר העלום עליו הסתמכה בעיניים עצומות, אך קיימת סבירות גבוהה שמדובר בבינה מלאכותית. היא מרחיבה בנושא "לנוכח הדמיון הרב בין מקרה זה לבין מקרים דומים מהעת האחרונה".

כנפי-שטייניץ עומדת על היתרונות של ה-AI לעולם המשפט: הערכת מסוכנות של נאשמים, ניהול תיקים, ניסוח הסכמים, סיוע בעריכת כתבי בית דין ועוד. לצד זאת קיימים סיכונים, כגון זליגת מידע רגיש, חשש מפברוק ראיות ויצירת מידע כוזב - כמו במקרה הנוכחי. כנפי-שטייניץ מציינת, כי היו מקרים כאלו בבתי משפט השלום בירושלים ובנוף הגליל, כמו גם בחו"ל. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין פרסמה אשתקד הנחיות בנושא, ואחד המאגרים המשפטיים פרסם אזהרה בדבר החובה לבדוק היטב כתבי טענות שנוצרו בסיוע AI.

"על-רקע זה, ובשל תכיפותם ההולכת ומתרחבת של מקרים מעין זה שלפנינו, ראיתי לעמוד על החומרה היתרה הטמונה בהגשת כתב בית דין שלא נבחן עד תום, ועל הפרתה את החובות השונות בהן חייב עורך הדין", אומרת כנפי-שטייניץ. "עורך דין המגיש כתב בית דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו, כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין".

עורך הדין פוגע בחובתו לייצג את הלקוח במסירות ושולל ממנו את ההזדמנות לשטוח את טענותיו על בסיס טיעון משפטי שריר וקיים, מסבירה כנפי-שטייניץ. הוא פוגע בחובתו להציג לבית המשפט טיעונים אמינים; אם ייקרע האמון של בית המשפט בעורכי הדין, תיפגע בצורה אנושה יעילות הדיון, כאשר הן הצדדים והן בית המשפט יידרשו לוודא כל טענה. הדבר גם פוגע בכבוד המקצוע ובאמון הציבור במערכת המשפט.

פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת במשפט

צילום: כנפי-שטייניץ. נמנעה משימוש בכלים הקיימים [צילום: נועם רבקין-פנטון, פלאש 90]

מכאן עוברת כנפי-שטייניץ לכלים העומדים לרשותו של בית המשפט כאשר מוגש לו "כתב טענות מטעה, כזה הכולל אסמכתאות משפטיות שלא היו ולא נבראו". לדבריה, אין צורך בכלים חדשים מול טכנולוגיה חדשה זו, שכן ניתן למצוא את הפתרונות בארגז הכלים הקיים. בית המשפט יכול לסלק על הסף את ההליך בשל העדר ידיים נקיות, בשל תשתית משפטית שאינה מספקת או בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט גם יכול להטיל הוצאות אישיות על עורך הדין בשל הטעיה ובשל הצורך להשקיע משאבים מיותרים.

כנפי-שטייניץ מסבירה: "הטעם המצדיק לשקול חיובו של עורך דין, במובחן מחיוב לקוחו, בהוצאות אישיות במקרה כמו זה המונח לפתחנו, הוא החטא הכפול – הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הלקוח עצמו. בהגשת כתב טענות פרי הזיית בינה מלאכותית, מבלי לוודא את
אמיתות הטענות הכלולות בו, נפגע בראש ובראשונה האינטרס של הלקוח.

"על כן, הגם שהכלל הרגיל הוא כי בעל הדין – ולא עורך הדין – הוא הנושא בהוצאות ההליך, במקרים מסוג זה, השתת הוצאות על הלקוח תהא בבחינת תשלום כפל: לא זו בלבד שנמנע ממנו ייצוג משפטי ראוי והולם, אלא שהוא אף יידרש לשאת במחיר התנהלותו הפגומה של בא-כוחו. דומה אפוא כי מקרים מעין העתירה דנן, בהם התרשל עורך הדין בהגשת כתב בית דין בדוי, הולמים במיוחד שימוש בכלי של הוצאות אישיות".

לדברי כנפי-שטייניץ, "במקרה דנן, משמדובר במקרה ראשון מסוגו
שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה. אולם מן הראוי כי במקרים עתידיים דומים, ובתנאים ההולמים זאת, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות הנתונות להם בכדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו. אין זו זכות אלא חובה".

לבסוף אומרת כנפי-שטייניץ: "אין בחומרת המעשה שלפנינו, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אל לנו לשפוך את התינוק עם המים. בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית; הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין; העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות; ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות; השגת פשרות; והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים נחמיץ תועלות אלו.

"יתרה מזו. נוכח קצב התקדמותה של טכנולוגיה זו, והדינמיות המאפיינת אותה, יש הסבורים כי לא ירחק היום שחובותיו של עורך הדין ישמיעו צורך להיעזר בכלים אלה. אף יש לקחת בחשבון את האפשרות כי חששות אליהם אנו נדרשים כיום, יזכו במרוצת הזמן למענה טכנולוגי מספק; וכי הכללים שיפים לשעה זו, יפנו מקומם לכללים עדכניים ומתאימים יותר.

"ואולם, לעת הזו יש להדגיש כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ולהתעדכן מעת לעת בכל הנוגע לחולשותיה
וחוזקותיה. בפרט, אין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב, שלא לומר כתבי בית דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים האמורים".

כנפי-שטייניץ הורתה להעביר את פסק הדין למנהל בתי המשפט, צחי עוזיאל - רמז לכך שיש להפיצו לכל השופטים, כך שיפעלו על פיו. השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון הסכימו עם כנפי-שטייניץ.