העליון הכפיל את העונש על "פרוטקשן" וקבע רף של עשר שנות מאסר

שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, הכפיל (20.2.25) את העונשים שגזרה שופטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, יפעת שיטרית, על מורשעים בעבירות דמי חסות. זוהי התערבות חריגה בהיקפה של ערכאת הערעור, בעונש אותו מגדיר אלרון "מקל עם המשיבים יתר על המידה, באופן חריג וקיצוני". אלרון גם מציב רף של עשר שנות מאסר על עבירות דומות בנסיבות חמורות.

חמזה דחלה ונאיף דחלה הודו בשישה אישומים של סחיטת דמי חסות ("פרוטקשן") מתושבים בכפר טורעאן שבגליל התחתון, ליד צומת גולני. מדובר ברבבות שקלים, אשר נסחטו בין היתר מבעלי מגרש ביישוב ומבעלי רפתות ועסקים אחרים. בעקבות הליך גישור, הודו השניים בשורה של עבירות סחיטה באיומים ועבירות נוספות; ההסדר לא כלל הסכמה על העונש.

שיטרית גזרה של חמזה 36 חודשי מאסר, ועל נאיף - 31 חודשי מאסר. אולם, אלרון קיבל את ערעור המדינה וגזר על חמזה שבע שנות מאסר, ועל נאיף - שש שנות מאסר (בשני המקרים: פי 2.3 מהעונש במחוזי). הוא אומר כי "העונש שנגזר על המשיבים מחייב אפוא את התערבותנו, הן מאחר שהוא אינו הולם את חומרת מעשיהם, כשלעצמם; הן בראי מגמת ההחמרה בענישה בעבירות מעין אלו, והצורך בהתמודדות עימן; והן מפני שאין בנמצא נסיבות כה משמעותיות לזכות המשיבים המצדיקות את העונש המקל שנגזר עליהם".

אלרון מזכיר: "בית משפט זה שב ומתריע השכם והערב על חומרתן ונפיצותן של עבירות האיומים ועבירות הסחיטה באיומים, שלדאבוננו הפכו למכת מדינה. התמודדות עם עבריינות מסוג זה מחייבת הטלת עונשי מאסר ממושכים מאחורי סורג ובריח. העבירות בהן עסקינן, מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי.

"גם ל'קשר השתיקה' המאפיין עבירות מעין אלו, נודעת חומרה בשל חששו של קורבן העבירה לפנות לעזרת גורמי אכיפת החוק, פן יממשו העבריינים את איומיהם ויכלו כל חלקה טובה. כך בכלל וכך בפרט בעבירות שעניינן גביית 'דמי חסות', המכונות לעיתים 'פרוטקשן'. חומרתן של עבירות אלו, נעוצה בין היתר, בהיותן קלות לביצוע אך קשות לגילוי ולמניעה, וכן בהתנהלות העבריינית של הסוחטים אשר דורשים תמורה נאה כתנאי לכך שהנסחטים ובני ביתם יוכלו לחיות את חייהם בשלווה".

לדברי אלרון, "עבירות אלו אשר פשו בערי ישראל, בכפריה ומושביה, הפכו כאמור למכת מדינה של ממש. עבירות אלו, מצדיקות אפוא מענה עונשי מחמיר, מוחשי ומרתיע אשר יסייע במיגורן". הוא גם מציין, כי המחוקק הוסיף עבירה ייעודית של גביית דמי חסות וקבע עונש מינימום של רבע מהעונש המירבי, העומד על שש-תשע שנות מאסר.

אלרון מתאר באריכות את מעשיהם של דחלה וקובע, כי שיטרית שגתה כאשר הציבה את מתחמי הענישה על 60-30 חודשי מאסר ו-50-29 חודשי מאסר בלבד. היא גם שגתה כאשר קבעה שמדובר באירוע אחד בלבד, ולא בשישה אירועים נפרדים, ובכל מקרה - אין להשלים עם מתחם כולל לשישה אישומים המתאים לאישום אחד בלבד. אלרון ממשיך ואומר כי שיטרית שגתה גם כאשר נתנה משקל רב מדי לנסיבות המקלות, ובמקביל - סטתה ממדיניות הענישה המקובלת ומן ההחמרה בחקיקה.

"תושבי טורעאן מביטים אלינו"

צילום: שיטרית. שגתה במתחם ובענישה

לסיום אומר אלרון: "לא אשגה אם אומר כי תושבי היישוב טורעאן מביטים אלינו, זועקים את זעקתם ומבקשים מאיתנו כי נצילם מידם הכבדה של אלו אשר הפכו את החיים ביישובם השלו, למקום שהשלווה והרוגע אינם שוכנים בו יותר. המענה שלנו, כבתי המשפט, הוא לגזור על עבריינים אלו ודומיהם, עונש אשר ירחיקם מהחברה לתקופה לא מבוטלת, בתקווה שבכך נסייע להשיב את הביטחון והשלווה לבני היישוב.

"בסיכומם של דברים, לגישתי, במקרים שעניינם גביית 'דמי חסות', ובייחוד כאשר מדובר בריבוי עבירות, במקרים בעלי חומרה יתרה ובמסכת עבריינית מתמשכת, שיטתית ורחבת היקף, כבענייננו – מן הראוי שייגזרו עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית המגיעה לכדי עשר שנים, ואף יותר.

"מן הראוי שכל מי שולח את ידו במעשים כבענייננו, יידע מה תהא תגובתה העונשית של מערכת המשפט. בשלה העת אפוא כי מגמת ההחמרה בענישה ביחס לעבירות של סחיטה באיומים וגביית 'דמי חסות', תוליך להעלאה ממשית של רף הענישה בפועל, למען יראו וייראו".

אלרון אומר כי נמנע מלהחמיר עוד יותר בעונשיהם של דחלה, רק משום שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין ומשום שההחמרה בענישה צריכה להיעשות בצורה הדרגתית. השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב הסכימו עם אלרון. את המדינה ייצג עו"ד יאיר חמודות, ואת דחלה - עוה"ד דניאל דרוביצקי ויובל קגן.