עופר קלדרון אכל ירקות רקובים ולא ראה אור; חנה קציר ז"ל חזרה עם תחלואה לבבית

עוד פרטי ההתעללות המזעזעת בחטופים, נחשפו (יום ב', 17.2.25) בדיון ועדת הבריאות, בדיווח משרד הבריאות על הטיפול בפדויי-השבי. יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי ציין את הרגישות והדקויות שבה צוות מקבלי השבים בבתי החולים - מקבלים את פדויי השבי והדגיש כי "לצד השמחה, אנו מחויבים להבטיח כי השבים יקבלו את כל הליווי, הטיפול והשיקום הנדרשים לאחר הגיהינום שעברו. אין זה מספיק להשיבם פיזית הביתה - עלינו לוודא שהם מקבלים את המעטפת הרפואית, הנפשית והחברתית שתסייע להם להשתקם ולחזור למסלול חייהם".

ראש חטיבת הרפואה: "500 יום - והמצב מחמיר ומחריף"

ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, סיפרה על הניסיון הנצבר והפקת הלקחים ממבצע חילוץ אחד למשנהו, וההכרח להעניק טיפול מצויין ועוטף, מתוך ענווה ושותפות עם גורמים נוספים בממשלה ובצבא.

לדבריה, "יש הבדל קליני משמעותי בין השבים אחרי 50 יום בשבי – לאלו השבים כעת. אין טיפול זהה בכל פדוי-שבי, בפרט בגלל תנאי השבי המזעזע והאכזרי. אנו מדגישים את הטיפול בתחומי בריאות הנפש והרגישות לזיהומים, מקפידים על פרטיות השבים והמשפחות, הכנת מתחמים סגורים ורצף הטיפול לאחר-מכן בקופות החולים. עד כה איש מהשבים לא נזקק לניתוח דחוף ומידי".

לפי מזרחי, משפחות החטופים הזניחו את הטיפול בעצמם בתקופה ההקשה והטעונה עד השחרור - ובתי החולים מעניקים טיפול ומענה גם לכך.

צילום: התצפיתניות. קיבלו טיפול רגשי, פסיכולוגי וסוציאלי [צילום: דובר צה"ל]

ד"ר לנה קורן-פלדמן, מנהלת בית החולים בילינסון, סיפרה על קליטת חמשת התצפיתניות ששבו, הטיפול הרפואי, רגשי, פסיכולוגי והסוציאלי שניתנו, תוך חיסיון לשבות ולמשפחותיהם, המתחם הפרטי והסגור, הענקת תחושת ביתיות, שמירת החיסיון הרפואי ואנשי צוות אישיים. השיקום, שעתיד להימשך לפחות כשלושה חודשים, מורכב מפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, טיפול קבוצתי ורגשי, והוא איננו מוגבל בזמן – ויוערך לפי הצורך בהמשך.

לפי אסנת לב-ציון קורח, מנכ"לית "אסף הרופא", נוצרו קשי עבודה עם השגרירות התאילנדית ושר החוץ התאילנדי, משפחותיהם הובאו לארץ לקראת השחרור תוך ההתאמה התרבותית הנדרשת, ושוויון הזכויות והסיוע שמוענקים לפועלים התאילנדים, תוך המשך מימון טיפול גם עם שיבתם לתאילנד. לדברי ד"ר מיכל מזרחי, מנהלת מחלקת השבים ב"איכילוב", השבויים הוחזקו זמן ממושך במנהרות וחלה ירידה במשקלם ובפעילות הגופנית, והוקמה מרפאת-מעקב שאנשי הצוות האישיים שטיפלו בשבוי עם שיבתו – ממשיכים לטפל ולעקוב לפי הצרכים.

ד"ר ענבל ראובני, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, הדגישה את ההשפעות הנפשיות הבלתי-צפויות והמשתנות של השבי, על השב ומשפחתו, וגם בתחום זה ימשיך וייערך מעקב.

צילום: ירדן ביבס עם הוריו [צילום: מטה המשפחות להחזרת החטופים]

ענבר דוד, מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי, סיפרה על הליווי למשפחות החטופים מרגע החטיפה והליווי ימשך מעתה ולאורך כל החיים, וזאת ע"י מיצוי זכויות פעיל של עובדי הביטוח הלאומי ופקידי השיקום של המוסד, המלווים את החטופים ששבו בדחיפה ובאופן ייזום.

בשלב הראשוני, מהרגע שמגיעים לישראל הם מקבלים מיידית 60 אלפי ש"ח וסיוע מיידי של טיפולים נפשיים, שיקום, טיפולים אלטרנטיביים, סיוע בשכר-דירה וסל שלם של שירותים וסיוע. השבים אינם עוברים ועדות-רפואיות ויש הכרה מלאה בהיבטים הנפשיים הקשים והבלתי-אפשריים שהחטופים עברו. יש עזרה פרא-רפואית ורפואה-משלימה בכל תחום שהוא יוענקו מידית לפי בקשה – והשב ומשפחתו זכאים להם לכל החיים. במקביל, בשנה הראשונה תהיה להם קצבה חודשית בהתאם לשכר שהיה להם לפני האסון ולאחר מכן קצבה קבועה, גם היא לכל החיים. עובדת סוציאלית צמודה לכל שב, וזכויות נוספות מתוזכרות שוב ושוב לשב ולמשפחתו ע"י אנשי הביטוח הלאומי.

כרמית פלטי-קציר, שאביה נרצח ואמה ואחיה נחטפו מקיבוץ ניר-עוז, סיפרה על התפתחות מחלות וזיהומים לאחר ימי השבי, כמו גם הפרעות-קצב ומחלות ריאות: "49 ימים לא נתנו לה תרופות ללחץ דם. היא חזרה עם לב מרוסק, עם הפרעות קצב, תחלואה לבבית, דלקת ריאות מפושטת, מחלות ריאות וחוסר יכולת לנשום - והיא לא שרדה. זה רק הגוף",

ענבל צח, בת דודתו של החטוף טל שוהם, הזהירה מפני הצורך בתשומת-לב למשפחות, לאחר שבן משפחה של חטוף ששב – שם לאחרונה קץ לחייו.

שמי קלדרון, דודו של עופר קלדרון, הדגיש את השפעת ודלקת הריאות הקשה שסבל ממנו עם שיבתו, ואת הטיפול הצמוד, הקפדני והמסור שקיבל ב"שיבא", ואת החשש ממחלות דומות, הירידה במשקל והרעב, שפוקדות במנהרות את אשר השבויים. הוא ציין כי רק טיפול ארוך-טווח ישקם את השב ומשפחתו. שמי קלדון סיפר: "הוא שאכל ירקות רקובים, לפעמים נתנו לו חצי פיתה עם גבינה. 484 יום לא ראה אור. מקלחת פעם בחודשיים שלושה".