המדינה תפצה ב-9.6 מיליון שקל תאומות סיאמיות שהופרדו

המדינה תפצה ב-9.6 מיליון שקל צעירות בנות 27, אשר נולדו בבית החולים שיבא כתאומות סיאמיות, הופרדו לאחר לידתן וסובלות עד היום ממצב בריאותי ונפשי קשה. כך קובעת (16.2.25) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אירית קלמן-ברום.

התביעה הוגשה בעילה של "חיים בעוולה", בטענה שהרופאים שטיפלו אם בשנת 1998 לא מסרו לה שייתכן שמדובר בתאומות סיאמיות, ולכן היא נמנעה מהפלה. קלמן-ברום קובעת: "רופאי הנתבעת לא היו משוכנעים לחלוטין בממצא של חיבור חבלי הטבור. הרושם שהתקבל הוא שנעשו לאם בדיקות, נערכו התייעצויות בין הרופאים והועלו השערות בדבר חיבור כלשהו בין התאומות.

"התרשמתי כי הרופאים פעלו במסירות ובאופן אחראי במובן של ביצוע מעקב ובדיקות, חיפוש אחר ההסבר ותמונה הדמייתית שתפתור את שאלת המסה שהופיע באולטרסאונד, בכך לא התרשלו. עם זאת עולה כי אכן הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התעורר חשד ממשי בדבר חיבור סיאמי בין התאומות, אפשרות שלא שוקפה להורים, על כל המשמעויות הנובעות ממנה. במחדל זה לא פעל הצוות באופן סביר, ובזהירות הנדרשת בנסיבות. קיומו של החשד לתאומים סיאמיים עולה מהמסמכים".

לדברי קלמן-ברום, אין מסמכים המעידים שהוסברו להורים מלוא ממצאי הבדיקות, ומאחר שהמדינה טוענת גם כיום שעלה חשד שמדובר בתאומות סיאמיות - ברור שהדבר לא נאמר להורים בזמן אמת. היא גם מותחת ביקורת על העדר תיעוד, ובמיוחד היעלמות הקלטות בדיקות האולטרסאונד, ומציינת שההורים הגישו תביעה ראשונה כבר ב-2003 - אך שחלוף הזמן אינו מסביר את ההיעלמות.

הציפייה הסבירה מהצוות

צילום: בית החולים שיבא [צילום: עומר פיכמן, פלאש 90]

קלמן-ברום מוסיפה: "התעורר בקרב רופאי הנתבעת חשד לקיום תאומים סיאמיים ובפרט חיבור העוברים במעי. האפשרות עלתה ללא ספק בדיונים המחלקתיים עובר ללידה, לא עלתה כאפשרות קלושה, מחשבה של מתמחה כזה או אחר, או קול 'סורר'. בנסיבות המקרה התגבשה חובת הגילוי בדבר הממצאים הבלתי מוחלטים והחשש מפני חיבור איברי התאומות על כל משמעויותיו הכבדות.

"נסיבות המקרה חייבו את הנתבעת למסור להורים את מלוא האינפורמציה, זוהי הציפייה הסבירה מהצוות וזוהי ציפיית ההורים, כדי שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולהחליט אם ברצונם להפסיק את ההריון או שמא לבצע עוד בדיקות. כאשר מדובר בבדיקות לאיתור מומים במהלך ההריון, ובפרט בנסיבות שבהן מתעורר חשד בקרב הצוות, כפי שהתעורר במקרה זה, חובת הגילוי קמה ביתר שאת.

"...קשה להעריך בדיעבד מה הייתה ההחלטה של ההורים לו כל החשדות היו נפרסים בפניהם, האם היו מחליטים על הפסקת הריון, לאיזה מהחשדות היו נותנים משקל רב יותר בהחלטתם. אולם שעה שלא הציגו בפניהם את מכלול החשדות, לרבות חשד לחיבור סיאמי, לאור הבדיקות הרבות שהם עשו על-מנת שלא להסתכן בלידה של עוברים פגומים שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי היה קיים סיכוי סביר שההורים היו מחליטים לבצע הפסקת הריון".

קלמן-ברום פסקה פיצוי של 4.6 מיליון שקל לאחת הצעירות ופיצוי של 5.1 מיליון שקל לאחותה (לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי, המסתכמים ב-3.2 מיליון שקל), וזאת בעיקר על אובדן כושר השתכרות לעתיד, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות. המדינה גם תשלם שכר טירחה בשיעור של 20%, דהיינו 1.9 מיליון שקל. את התאומות ייצגו עוה"ד שי פויירינג וטניה יארובצקי, ואת המדינה - עוה"ד הילה שקיב ויוסי נוילנדר.