בג"ץ דחה את העתירה נגד מינוי עמית לנשיא בית המשפט העליון

שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה על הסף (9.2.25) את עתירת ארגוני הימין "לביא" ו"אם תרצו" נגד מינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. השבעתו של עמית קבועה ליום חמישי הקרוב (13.2.25) במשכן נשיאי ישראל.

העתירה התבססה על הפרסומים בעניינו של עמית, והעותרים טענו שיש צורך שגורם חיצוני יבדוק אותם, שהחלטת הוועדה התבססה על תשתית עובדתית חסרה ושהיא בלתי סבירה באופן קיצוני. היא הוגשה שלשום, 12 יום לאחר החלטת הוועדה, וכאמור - חמישה ימי עבודה בלבד לפני ההשבעה.

שטיין אומר, שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה בנוגע לתשתית העובדתית. זו כללה את כל החשדות שהועלו נגד עמית ואת הראיות עליהן התבססו; את קביעת המשטרה והיועצת המשפטית גלי מיארה לפיה אין כל אבק פלילי והן הצדקה לחקירה; ואת תגובתו המפורטת של עמית, הן תשובותיו לשר יריב לוין והן תשובותיו לתקשורת.

לדברי שטיין, "הוועדה דנה ארוכות בכל אלה והחליטה כפי שהחליטה. הוועדה לא ראתה צורך להרחיב בחקירה ודרישה - מעבר למה שכבר נעשה - אחרי שסברה כי המידע שבידה מאפשר לה להגיע לכלל החלטה נכונה... הגורם היחיד המוסמך לדון בהסתייגויות ביחס למועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא הוועדה לבחירת שופטים. משכך הוא, דרישת העותרות כי הבירור ייערך באמצעות גורם אחר - אינה עולה בקנה אחד עם הדין ועם סמכויותיה של הוועדה, שאותן הוועדה, כגוף סטטוטורי, חייבת להפעיל".

עוד אומר שטיין: "החלטת המינוי בהחלט מתקבלת על הדעת, אם לא למעלה מכך. אודה ולא אכחד: הדעה לפיה הוועדה צריכה הייתה לעצור את דיוניה כדי לבחון, ולו מטעמי זהירות, שמא יש מידע נוסף כלשהו אשר יכול להועיל לה בהחלטתה, אינה בגדר דעה בלתי אפשרית. אולם, כפי שכבר ציינתי, הדעה ההפוכה - זאת שגובשה בפועל על-ידי הוועדה - גם היא בגדר דעה אפשרית ומתקבלת על הדעת. בנסיבות אלו, לא ניתן לתייג את מינויו של המשיב 2 [עמית] לנשיא בית המשפט העליון כהחלטה שאינה סבירה במידה קיצונית; ואנו, מצידנו, לא נשים את שיקול דעתנו תחת שיקול דעתה של הוועדה - כללי המשפט המינהלי שוללים מהלך כזה מניה וביה".

פרסומי שקר מכוונים

צילום: שטיין. שקל לפרסם את הפרוטוקול [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

מעבר לדרוש אומר שטיין, כי נראה שעמית הפריך רובם ככולם את ניגודי העניינים אשר יוחסו לו. הוא לא חרג מהפרקטיקה הנהוגה ב"רשימת המניעויות", שהיא מחמירה יותר בהשוואה לחוק ולפסיקה בנוגע לפסלות שופט, ובוודאי שלא חרג מאמות המידה הקבועות בדין. הוא גם דוחה את הטענה לפיה עמית ביקש להסתתר תחת שמו הקודם (גולדפריינד) בהליכי התכנון הקשורים לחנות שירש מהוריו יחד עם אחיו: הוא השתמש בשמו הנוכחי בחלק מהם, השימוש בשם הקודם נבע מן הרישום בטאבו והיה זה אחיו שהוסיף את חתימתו לצד השם הקודם. אין גם יסוד לטענות בדבר חריגות בנייה בביתו במבשרת ציון.

"בנסיבות אלו, ואחרי שלא נמצא שמץ של פליליות בהתנהלות המשיב 2, רשאית הייתה הוועדה ליתן משקל ממשי לדחיפוּת במינויו של נשיא לבית המשפט העליון", אומר שטיין. הוא מזכיר את דבריו שלו בעתירה שהורתה ללוין למנות את הנשיא, ולפיו העדר נשיא מהווה "פגיעה קשה מנשוא במערכת המשפט כזרוע ממלכתית אשר אמורה לפעול ביעילות בהגנה על זכויות הציבור, במיצוי הדין הפלילי עם עבריינים, ובמתן פתרונות לסכסוכים ממוניים. התפישה כי מערכת המשפט יכולה לתפקד בהצלחה לאורך שנים ללא נשיא קבוע של בית המשפט העליון - אין לה אחיזה במציאות".

עוד אומר שטיין, כי בהינתן הנסיבות - סודיות דיוני הוועדה, הפרסומים בנוגע לעמית והביקורת הקשה שמתח עליו לוין - ניתן להבין את טענת העותרים לפיה מינויו יפגע באמון הציבור במערכת המשפט. אולם, הוא מדגיש, לא ניתן להפר מכוחה של טענה זו את חובת הסודיות המוטלת על דיוני הוועדה. "מתכונת זו של דיון
סודי עדיפה על-פני שימוע פתוח של מועמדים לשיפוט כמו במערכת הפדרלית של ארה"ב, אשר לעיתים קרובות מדי הידרדר למחוזות שאינם הולמים את כבודם של המועמדים ותפקידיהם ואת מהותו של מקצוע השפיטה".

שטיין מדגיש את חשיבות האמון במערכת המשפט, אך מוסיף: "חשוב להיות מודעים לכך שלצד הביקורת ההוגנת והראויה - זאת שמחייבת
את מערכת המשפט לבחון ולטייב את דרכיה - חלק מהפרסומים על-אודות פועלם והתנהלותם של שופטים, אשר מתפרסמים ברבים בכלי התקשורת וברשתות חברתיות, מכילים בתוכם טענות סרק ובדיות וכן דיווחים שמעוותים את האמור בפסקי דין ובהחלטות של בתי המשפט, מחמת שגגה או בכוונת מכוון.

"פרסומי שקר אלו אינם באים רק מפיהם של הבלתי מרוצים - כשבראשם בעלי הדין שציפיותיהם נכזבו - אלא גם מפיהם של המעוניינים לערער את עולמן של זכויות וחובות שבדין כדי להחליפן במשטר 'might makes right', אשר מעניק הטבות למנצחים במאבקי כוח למיניהם ולאנשי שלומם. במציאות של ריבוי אמונות ודעות, פרסום שמעוות את החלטתו או את פסק דינו של שופט או שופטת מתקבל לעתים בציבור כאמת לאמיתה; וכך הוא גם לגבי פרסום בלתי מחמיא אודות התנהלותו של שופט. כל אלה פוגעים באמון הציבור במערכת המשפט ללא הצדקה".

לדברי שטיין, הוא סבר שאולי הפעם יש לחשוף את דיוני הוועדה, אך החליט להימנע מכך. "הציבור הכללי נחשף למנות גדושות של פרסומים שליליים על-אודות המשיב 2, אשר הופיעו בכלי התקשורת, מבלי שראה במו עיניו את המענה המפורט שמשיב זה נתן לכל פרסום ופרסום. מענה זה נפרש בפני הוועדה לבחירה שופטים והובא כאן בקיצור נמרץ. חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה בנדון דידן, אף היא נפרשה בפני הוועדה וצוטטה כאן. הציבור הכללי מוזמן לעיין בכל אלה ללא מתווכי מידע כדי לגבש עמדה מושכלת בנוגע להחלטת המינוי".

השופטים עופר גרוסקופף וחאלד כבוב הסכימו עם שטיין. את העותרים ייצג עו"ד יוסי בן-ברוך.