העליון: בנימין זאבי יועמד לדין על רצח ניסים שטרית בשנת 1986

בנימין זאבי יעמוד לדין באשמת רצח ניסים שטרית בשנת 1986 - קובע (6.2.25) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. הוא קיבל את ערעור המדינה על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה חלה התיישנות על העבירה המיוחסת לזאבי (בנו של השר המנוח רחבעם זאבי).

עקבותיו של שטרית נעלמו ב-1986 והוא לא נמצא עד היום; כתב האישום נגד זאבי הוגש בשנת 2021. המדינה טענה, כי אנשים הקשורים לקהילת "שובו בנים" בראשות עבריין המין והנוכל אליעזר ברלנד, חשדו ששטרית קיים מפגשים עם נשים בניגוד לנורמות הדתיות של אנשי הקהילה. בשל חשד זה הנחה צביקה צוקר, חתנו של ברלנד, לאיים על שטרית כדי שיימנע מלהיפגש עם נשים. שלושה מחברי הקהילה היכו את שטרית ביוני 1985 והוא התלונן במשטרה.

על-פי כתב האישום, בחלוף זמן, הורו ברלנד וצוקר לזאבי ולאנשים נוספים מהקהילה לשוב ולהכות את שטרית. בינואר 1986 כפו זאבי ואחרים על שטרית להגיע ליער אשתאול, שם הרגו אותו במכות וקברו אותו בבור ביער. מטרת הרצח הייתה הן להעניש את שטרית והן להרתיע אחרים מהקהילה מהתנהגות דומה.

הכנסת ביטלה ב-2019 את ההתיישנות על עבירת הרצח, אך מאחר שהתיק נגע לעבירה מ-1986 - חלו כללי ההתיישנות הקודמים, הקובעים התיישנות של 20 שנה למעט חריגים. המדינה טענה, כי במקרה זה חל החריג העוצר את מרוץ ההתיישנות בשל קיום פעולות חקירה לאורך הדרך: עדויות ומסמכים שנאספו בשנים 1992-1988, חקירה וגביית עדות בשנת 1995, בדיקה ב-2010 של אפשרות לקבל דגימות דנ"א מבני משפחת המנוח לצורך בדיקות עתידיות, פעולות בשנת 2017 וב-2021 חודשה החקירה והפכה גלויה.

כפי שציינו שתי הערכאות, המחלוקת הצטמצמה לשאלה אחת בלבד: האם הפעולות שביצעה המשטרה בשנת 2010 הן פעולות חקירה שיש בהן כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. עצירה שכזאת הייתה אם בוצעה "חקירה על-פי חיקוק", דהיינו על-פי הסמכויות שבפקודת המשטרה. בית המשפט המחוזי השיב על כך בשלילה, בעוד אלרון משיב על כך בחיוב.

במרכז פסק הדין עמדו פעולות שביצעו בשנת 2010 רס"ר שרון שוקרון ומפקח שגיא קדמון, בניסיון לקבל דגימת דנ"א ממשפחתו של שטרית במסגרת המאמצים לאיתורו. פעולה זו התאפשרה לאחר שבשנת 2009 הקימה המשטרה, ביוזמתו של ניצב יואב סגלוביץ, מאגר דנ"א של משפחות נעדרים. אולם, בני משפחתו של שטרית סירבו לשתף פעולה. "לא מדובר בפעולה אקראית ובודדת אלא בשרשרת פעולות", מציין אלרון.

אלרון מוסיף, כי אין ספק שמדובר בפעולה "על-פי חיקוק", שכן החוק מחייב את המשטרה לאתר נעדרים. השאלה העיקרית היא האם מדובר ב"חקירה", וגם על כך אלרון משיב בחיוב: "הקשר בין איתור נעדרים לבין קידום חקירה פלילית הוא קשר הדוק וישיר. באופן כללי, קבלת דגימת דנ"א שבכוחה לאפשר זיהוי גופה, אם תימצא התאמה, ביכולתה לאפשר לרשויות אכיפת החוק להכריע אם להמשיך בהליך הפלילי אם לאו. גילוי גופה יכול לסייע בתורו באיסוף ראיות רלוונטיות אשר יבשילו לכתב אישום.

"...דגימת דנ"א ממשפחת נעדר מהווה צעד התחלתי אך משמעותי אשר יכול להבשיל לתחילת ולמיצוי הליך החקירה, למציאת הקורבן ולהבאת האחראים לדין. במובן זה, לקיחת דגימת דנ"א היא פעולה בעלת פוטנציאל מובהק, כבד משקל ומשמעותי לקדם את הליך החקירה הפלילית". המחוזי קבע, על סמך עדותו של סגלוביץ, כי מטרת הפעולה המדוברת לא הייתה קידום החקירה הפלילית; אלרון אומר כי יש להתמקד בפעולות הספציפיות ולא ברקע להקמת המאגר, עליו עמד סגלוביץ.

אלרון מסכם באומרו, כי מאז היעלמו של שטרית "התאפסה" תקופת ההתיישנות מספר פעמים, כאשר בין הפעולות לא חלפו 20 שנה - ולכן האישום נגד זאבי לא התיישן. השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימה עם אלרון, בעוד השופט יחיאל כשר סבר בדעת מיעוט שיש לבחון את הפעולות החל מהקמת המאגר ולכן האישום התיישן. את המדינה ייצגו עוה"ד תמר בורנשטיין ושירה נתן, את זאבי ייצגו עוה"ד רצוחן דרחי ושרון בר-שפר, ואת הסניגוריה הציבורית - עוה"ד אלקנה לייסט ונועם גוטמן.