א-שרע דורש נסיגה ישראלית מסוריה - וגם מהגולן כתנאי לשלום

הנשיא הזמני של סוריה, אחמד א-שרע, מבטיח בראיון עם אקונומיסט לקחת את ארצו "בכיוון לדמוקרטיה" ולקיים בחירות לנשיאות. בעוד רבים מקווים שהוא יוציא את סוריה מחסותן של אירן ורוסיה ויצעיד אותה לעבר המערב, א-שרע תוקף בחריפות את נוכחותה הצבאית הבלתי-חוקית (כלשונו) של ארה"ב במדינה, קידם בברכה מו"מ עם רוסיה על בסיסיה הצבאיים והזהיר את ישראל שכניסתה לשטח ארצו "תגרום הרבה צרות בעתיד".

הראיון התקיים ב-29.1.25, יומיים לאחר שמנהיג המורדים הכריז על עצמו כנשיא זמני. א-שרע היה מוקף בחבורה קטנה של יועצים, רובם מי שהביא איתו ממחוז אידליב. פרט לכך, ארמון הנשיאות הענק – פי שישה מהבית הלבן – היה ריק. לא היה אפילו מי שיגיש קפה.

א-שרע נראה כמו הכל באדם אחד. כאשר הכריז על עצמו כנשיא זמני, לבש מדים; למחרת לבש חליפה שחורה ועניבה ירוקה; לראיון עם אקונומיסט הופיע כ"היפסטר" בז'קט בצבע קרם, חולצה שחורה מכופתרת עד הצוואר ומכנסיים צמודים. נראה שהופעתו מעסיקה אותו מאוד, מעיר אקונומיסט.

המסרים של א-שרע, המושמעים בטון שקט, נראים כתפורים לכל קהל, וכך קשה להעריך את מי שבשעתו תכנן פיגועי התאבדות עבור אל-קאעידה ודאעש. למרות שהוא כאמור נשיא זמני, תוכניותיו ארוכות טווח. חוקה ובחירות, הוא אומר, יהיו בעוד "שלוש או ארבע שנים". בינתיים הוא מתכוון להשתמש בכוח שנטל לעצמו.

א-שרע רוצה ליצור מחדש סמכות מרכזית, וטוען שלמעט הכורדים – כל העדות הסכימו להצטרף לצבא חדש. כל המיליציות יפורקו – וזה כולל את שלו, הייאת תחריר א-שאם – ויינקטו צעדים נגד כל מי שיחזיק נשק מחוץ לשליטת הממשלה. הוא שולל הסדר פדרלי כדי לפתור את הבעיה הכורדית. 30,000 אנשיו פרוסים עד דק, והוא מודה ש"חלק ניכר עדיין אינו בשליטת המדינה".

אקונומיסט מציין, כי איש ממנהיגי המורדים האחרים לא מחא כפיים כאשר א-שרע הכריז על עצמו כנשיא זמני, וכי קבוצות יריבות שולטות ברוב גבולות המדינה. מפקדיהן, שחלקם היו קצינים בצבא, מסרבים למסור את נשקם ולוותר על מעמדם. הכורדים – השולטים בשדות הנפט, האיזורים החקלאיים ותחנות הכוח העיקריים – אינם מכירים בשלטונו. כאשר נשאל על המו"מ שלו איתם, השיב א-שרע: "לא עם הרבה אופטימיות".

א-שרע גם מתקשה לשלוט על הג'יהאדיסטים המהווים את בסיס אנשיו. עד כה נמנע מרחץ דמים, אך נראה שיש פעולות נקם נגד עלאווים בעיר חומס. א-שרע דוחה כ"הגזמה רבתי" את הדיבורים על השתלטות של דאעש, אך מודה שכוחותיו הדפו התקפות רבות מאז הפילו את בשאר אסד. תאי דאעש חוזרים לדמשק וערים אחרות ומגבירים את ההתנגדות למשטר החדש.

האתגר הגדול ביותר הוא הכלכלה

צילום: מסגד אומייה, דמשק. עריצות הרוב הסוני? [צילום: עומר סנדיקי, AP]

שאלה נפרדת היא האם בכוונת א-שרע למלא את הבטחותיו, או לפחות לנסות לעשות זאת – סבור אקונומיסט. "אם דמוקרטיה משמעותה שהעם בוחר מי ינהיג אותו ומי ייצג אותו בפרלמנט", הוא אומר (בחצי-לב), "אז כן – סוריה הולכת בכיוון הזה". הוא מבטיח להחליף בתוך חודש את הממשלה, המאוישת כרגע בנאמניו מאידליב, ב"ממשלה גדולה ומגוונת יותר עם השתתפות מכל מגזרי החברה". השרים ייבחרו "לפי כישורים ולא לפי אתניות או דת". הוא גם מבטיח לראשונה בחירות לנשיאות.

אבל א-שרע צריך לתמרן בין קהלים רבים, כולל הבסיס הג'יהאדיסטי שלו והרוב הסוני השמרן. אם ימנע מהם את שלל המלחמה ואת המדינה המוסלמית שהבטיח, הוא מסתכן בהתנגדות. אם הממשלה הזמנית תאשר את השריעה, "תפקידי יהיה לאכוף אותה; אם לא – לאכוף את זה". הוועדה שתנסח את החוקה גם תחליט לגבי הקמת מפלגות; א-שרע התחמק משאלת שוויון הזכויות לנשים.

כל אלו לא יספקו את המיעוטים הדתיים, ובמיוחד את העלאווים (עליהם נמנית משפחת אסד). רבים חוששים שכאשר א-שרע מדבר על דמוקרטיה, הוא מתכוון לעריצות הרוב הסוני ("בדת שלנו יש הגדרות שונות לדמוקרטיה", הוא אומר). סוריה הייתה רודנות מאז 1946, למעט שלוש שנים. א-שרע פירק את מפלגת הבעת' של אסד, שירותי הביטחון ורוב השירות הציבורי של ימי אסד – מה שגורם לחרדה בקרב 1.3 מיליון עובדי המדינה לשעבר ומשפחותיהם.

האתגר הגדול ביותר של א-שרע הוא הכלכלה, ממשיך אקונומיסט. החשמל פועל שעה ביממה, היקף השיקום הנחוץ הוא אדיר והמדינה מצויה במשבר תזרימי ואינה יכולה לשלם אפילו את המשכורות הנמוכות של עובדיה. "בלי התפתחות כלכלית נחזור לתוהו ובוהו", הוא מזהיר. ההבראה אפשרית רק עם סיוע מבחוץ; א-שרע כבר אירח את האמיר של קטר וביקר בסעודיה. הוא זקוק גם לארה"ב, שהעיצומים שהטילה הם הסכנה הגדולה ביותר לתוכניותיו, אומר א-שרע. הוא מנסה לשפר את מעמדה האיזורי של סוריה באמצעות התחייבות להפסיק את הברחות הסמים ולמנוע את הפיכתה לבסיס של המפלגה הכורדית.

א-שרע גם נושא את הנטל של הגדרתו-הוא והגדרת תחריר א-שאם כטרוריסטים. "אני נשיא סוריה, לא נשיא תחריר א-שאם", הוא מוחה. אבל רבים באזור זועמים על כך שמינה את עמיתיו לארגון וג'יהאדיסטים זרים לתפקידים בכירים. יש סימנים לכך שהתסכול מחבל בחיזוריו אחרי המערב. הוא משבח את רוסיה על נכונותה לנהל מו"מ בנוגע לנוכחותה במדינה, בעוד ארה"ב מסרבת לעשות זאת.

עוד אומר א-שרע, כי על ישראל לסגת מהאיזורים שתפסה מעבר לקווי הפסקת האש של 1974. עקירתם של פלשתינים היא "פשע גדול" שלה, מוסיף א-שרע. הוא נשאל האם יהיה מוכן ללכת בעקבות סעודיה אם זו תכיר בישראל, והשיב: "אנחנו רוצים שלום עם כולם". אבל כל עוד ישראל מחזיקה ברמת הגולן, כל הסדר יהיה מוקדם מדי; ובכל מקרה יש צורך ב"תמיכה ציבורית רחבה".

נכון לעכשיו, מסכם אקונומיסט, סוריה מצויה במצב הרגוע ביותר מאז 2011. המדינה נושמת ביתר חופשיות לאחר יובל של רודנות. אבל לנשיא החדש יש דרך ארוכה להוכיח שהוא מכיל את כולם, שעברו הג'יהאדיסטי מאחוריו ושהוא התקווה הטובה ביותר להתחלה חדשה.