מתה חוקרת החינוך הפרופסור רנה שפירא

הפרופסור רנה שפירא כלת פרס ישראל בתחום חקר החינוך, פרופסור בחוג לסוציולוגיה ובבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, הלכה לעולמה (26.1.2025) בביתה בתל אביב. בת 93 הייתה במותה.

רנה שפירא נולדה ב-1932 בתל אביב לשרגא (נוסוביצקי) ודבורה נצר, מפעילי מפא"י. הוריה עלו לארץ בעלייה הרביעית במאי שנת 1925 באונייה צ'צ'רין עם בנם בכורם משה בן השלוש והשתקעו בתל אביב. אביה של רינה, שרגא נצר, דמות מיתולוגית בפוליטיקה הישראלית החל לעבוד כפועל ניקיון בעיריית תל אביב והתקדם עד לתפקיד סגן מנהל מחלקת התברואה בעירייה. במקביל לעבודתו בעירייה היה פעיל מרכזי של מפא"י, ואף שלא נשא בתפקיד פורמלי במפא"י היה "המושך בחוטים" מאחורי הקלעים מקורב, לדוד בן-גוריון, בעל השפעה רבה במיוחד על מינוי תפקידים במפא"י ולא אחת כונה בעיתונות דאז בתארים "האיש החזק במפלגה" או "ממליך מלכים". אמה של רנה, דבורה נצר הייתה אשת חינוך וחברת כנסת במשך כ-20 שנים מ-1949 עד 1969. אחיה הבכור של רנה משה נצר, שהיה גדול ממנה בכעשר שנים, היה בוגר "כדורי" ומפקד בפלמ"ח ולאחר הקמת המדינה כיהן כמפקד הנח"ל בדרגת אל"ם ובהמשך כיהן בתפקיד ראש המועצה האזורית זבולון.

בתחילת שנות ה-30 היו שרגא ודבורה נצר הוריה של רינה ממייסדי שכונת הפועלים ה' (ע"ש אז"ר) באזור רחוב לוי יצחק וסוקולוב וכאן ברחוב לוי יצחק 9 בנו את ביתם - בית פרטי עם חצר וגינה כשאר הבתים בשכונה בראשיתה. כאן בבית זה עברו על רנה ילדותה ונעוריה וגם בהמשך חייה התגוררה רנה בבית זה שנים לא מעט. לימים תכתוב ספר זיכרונות בשם "לוי יצחק 9, תל אביב", המתאר את תקופת שנות ילדותה ונעוריה בתל אביב טרום הקמת המדינה.

מורה במעברות

רנה למדה בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש א.ד גורדון ולאחריו בתיכון חדש. בתקופת מלחמת העצמאות בעודה בכיתה י"א התגייסה עם כל בני מחזורה לצה"ל מחזור ילידי 1930-1 ("מחזור הילדים").

עם סיום המלחמה למדה בסמינר למורים ולגננות של זרם העובדים בגבעת השלושה. בתחילת שנות ה-50 הייתה בצוות ההקמה של בתי הספר בישוב גורן בגליל המערבי ובמעברות תל עדשים בעמק יזרעאל וניהלה אותם.

ב-1951 נישאה לאורי שפירא מכפר מל"ל והזוג עברו להתגורר בקומה נוספת שהוסיפו לבית הוריה בתל אביב ברחוב לוי יצחק 9. אורי היה כלכלן שעבד עם לוי אשכול ופנחס ספיר ושימש כנציג רשות ההשקעות בארצות הברית, בין השאר שימש יועצו של יצחק נבון, עת כיהן כשר החינוך.

בשנת 1952 החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים לסוציולוגיה ולהיסטוריה כללית. בתקופת לימודיה שימשה מורה במעברת תלפיות ושכונת קטמון בירושלים. בשנת 1960 סיימה תואר שני בחינוך והמשיכה ללימודי דוקטורט בסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק שבארצות הברית.

לאחר ששבה לישראל הצטרפה לסגל החוגים לסוציולוגיה ולחינוך באוניברסיטת תל אביב. היא כיהנה במגוון תפקידים באוניברסיטה ובהם ראש החוג לסוציולוגיה (1969- 1973): דיקן הסטודנטים (1977-1973), ראש בית הספר לחינוך (1982-1977) וראש היחידה לסוציולוגיה של חינוך וקהילה.

כלת פרס ישראל בחקר החינוך

צילום: רינה שפירא בצעירותה [צילום: באדיבות המשפחה]

הפרופסור שפירא התמחתה בחקר בתי ספר וקהילותיהם, בחירת הורים, תנועות נוער, חינוך גבוה, וכמו-כן פרסמה ספרים על סטודנטים, תנועות נוער, פוליטיקה ובחירה בחינוך, ומאמרים רבים בנושאים אלו ואחרים. בשנת 1995 הוענק לפרופ' שפירא פרס ישראל בתחום חקר החינוך.

שפירא שימשה בתפקידי ציבור רבים היא הייתה חברה ומעורבת בוועדות מקצועיות וציבוריות שונות לנושא החינוך, בהן הוועדה למעמד האישה והוועדה להסדרת הלימודים במכינות האקדמיות באוניברסיטאות. כך גם חברת בוועדת החקירה הממשלתית לבדיקת המצב בבתי הסוהר בישראל. מטעם משרד החינוך והתרבות מונתה לעמוד בראש מספר ועדות, בהן ועדה לבחינת המעבר ליום לימודים ארוך, הוועדה להוראת קריאה והוועדה לתקצוב תנועות הנוער בישראל. לצד פעילות מקצועית הייתה חברה בוועדות שיפוט למינהן ובגופים ציבוריים שונים ובהם: חברה בדירקטוריון מפעל הפיס והנהלת "דבר". בשנים 1995-1998 עמדה שפירא בראש הוועד המנהל של מליאת רשות השידור.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-29 הלא ריאלי ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת עיריית תל אביב-יפו. בשנת 2015 הוענק לפרופסור שפירא התואר "יקירת העיר תל אביב-יפו". האות מוענק מדי שנה לתושבי תל אביב-יפו, בני 70 לפחות בעת קבלתו, אשר מתגוררים בעיר, על פעילות ייחודית וראויה לציון שעיקרה בתל אביב-יפו או לטובת העיר ותושביה או לכבודם.

שפירא נפטרה בביתה בתל אביב, נטמנה בבית העלמין מורשה ברמת השרון, לצד בעלה אורי שפירא שנפטר ב-2002. לזוג שלושה ילדים נכדים ונינים.