היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הסתמך גם על חכמי הלכה שונים בהחלטתו להסכים לניתוק חולה סופני ממכשיר הנשמה. החלטה זו ניתנה בימים על-ידי רובינשטיין בפעם השניה במשפט הישראלי, ובעקבותיה נותק בתחילת השבוע חולה סופני שלקה במחלת ניוון שרירים סופנית (ALS).
[בעקבות עמדתו זו "זכה" רובינשטיין להתקפה חריפה מצד ח"כ משה גפני. על כך בהמשך].
עמדת רובינשטיין - שהינו אדם שומר מצוות, המסתמכת בחלקה הגדול על פוסקי הלכה - הינה יוצאת דופן. שכן, ראשי מערכת המשפט בישראל, שרובם חילוניים, אינם נוהגים להסתמך בהחלטותיהם על המשפט העברי בכלל ועל פוסקי הלכה בפרט.
רובינשטיין מצא צורך להבהיר את גישתו לסוגיה זו, בעקבות התבטאויות שונות בתקשורת בנוגע לבקשות חולים סופניים לניתוקם ממכונות הנשמה. נושא זה הוא כידוע אחד העניינים השנויים במחלוקת. הרב הראשי לישראל, ישראל-מאיר לאו, יצא בתוקף כנגד החלטת רובינשטיין ובית המשפט, שהסכימו על ניתוק חולה סופני ממכונת הנשמה.
רובינשטיין מסר, כי הוא הסתמך על חכמי הלכה שונים, המתירים לנתק חולה סופני ממכשיר הנשמה, מתוך תפיסה שמכשיר ההנשמה הוא מעכב מלאכותי של יציאת הנשמה, ולפיכך מותר להסירו בחינת "הסרת המונע". לדבריו, חלק מפוסקי ההלכה האוסרים ניתוק חולה ממכונת הנשמה, סוברים כי יש לאפשר את מניעת המשך פעולת המכונה, אם זו הופסקה מסיבה זו או אחרת (כגון: לצורך ניקוי ואף אם במכוון, על-ידי שעון שבת). חלק מפוסקי ההלכה, אומר רובינשטיין, פסקו שעקב חומרתה של המחלה, מותר אף להימנע מלחבר חולים במחלה זו למכונת הנשמה עקב הסבל שיסבלו בשארית חייהם בעקבות חיבורם למכונה.
לדעת רובינשטיין, ככלל יש להיענות לבקשתו של חולה סופני המצוי בשלב טרמינלי של המחלה - שלא יוארכו חייו באמצעים מלאכותיים, ובתנאי שימולאו דרישות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בעניין. בחוזר נקבעו מנגנונים שיאפשרו לעמוד על רצונו המלא והמוחלט, נטול לחצים, וכן לעמוד על מצבו הרפואי. במסגרת זו נקבע כי יש צורך בחוות דעתם של שני רופאים בלתי תלויים, שייקבעו מפורשות כי מחלתו של המבקש הינה סופנית ובלתי הפיכה, וכי אין טיפול רפואי שיכול להצילו ואין בו כדי לשנות את מהלך המחלה.
רובינשטיין מבהיר, כי בשני המקרים בהם הביע עמדתו בזכות כיבוד בקשתו של החולה הסופני, דובר במחלת ניוון שרירים סופנית (ALS) אשר שריריהם הרצוניים היו משותקים, ובכלל זה הגפיים, שרירי הבליעה, הלעיסה והנשימה.
התקפה כנגד רובינשטיין
בעקבות ביטוי עמדתו של רובינשטיין, יצא ח"כ משה גפני בהתקפה חריפה כנגד רובינשטיין. במכתב אל היועץ הוא כתב (ציטוט):
נדהמתי לשמוע על חוות דעתך לפיה מותר להרוג אדם על-ידי ניתוקו ממכשירי החייאה. מעבר לנושא עצמו, התקדים שיצרת הוא חמור מכל בחינה אפשרית. מחר יועץ משפטי אחר יאמר כי אדם שחש שאין כל תכלית לחייו והיא כולה סבל ויסורים ויבקש מרופאים לשים להם קץ, הוא יאפשר זאת בהסתמך על התשתית שבחוות דעתך.
אולם, לפי ההלכה היהודית והוראות כל פוסקי ההלכה היא איסור מוחלט בפעולה אקטיבית זו שהיא הריגה לכל דבר ועניין.
זה זמן רב שאינני תולה תקוות ברבים מהשופטים בארץ בנושאים אלו שאינם מכירים לצערי את ההלכה היהודית, אך מדוע אתה, שמכיר את הערכים והעקרונות עליהם מתבססת היהדות, נותן את ידך לפגיעה כה קשה ויצירת התקדים המסוכן שאחריתה מי ישורנו.
מדוע?
בכבוד רב,
משה גפני
היועץ רובינשטיין השיב לח"כ גפני כדלקמן (ציטוט):
קיבלתי מכתבך מהיום, חוששני שאני הוא הנדהם למקרא דבריך, כי לפי חוות דעתנו מותר כביכול "להרוג" אדם על-ידי ניתוקו ממכשירי ההחייאה. לא רק עצם הניסוח - בכל הכבוד - מקומם, אלא גם הפסקנות והיכולת להטיל בזולת דברים שכאלה. אני מצרף את סיכום הדיון בלשכתי במקרה קודם של בקשה לניתוק ממכונת הנשמה, בנסיבות של אותה מחלה, המדבר בעדו, וכן את הודעתנו מהיום. ראה נא ההנמקה. שני המקרים שהיו לפנינו היו של מחלת A.L.S המוכרת גם בפסיקה ההלכתית בחומרת המיוחדת, ובנסיבותיה הקשות.
אנו ערים - בוודאי לא פחות מכל אדם אחר - לשאלותה הלכתיות, וגם לעניין "המדרון החלקלק", החשש לשימוש לרעה. מכאן כל הפרוצדוקות הקפדניות שנקבעו במקרים אלה, לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, לבדיקת סופיות המחלה ורצונו של החולה. פרוצדורות אלה נשמרו במלואן.
באשר למישור ההלכתי ראה נא האמור בסיכום (ע' 3-2). אף אם אין זו דעת הכל, בין הפוסקים, האם כל עוד לא נקבעו דרכים מוסכמות על הכל - ואין כיום דרכים מוסכמות כאלה - לפתרון בעיית אותם חולים הנוטים למות בשלב סופי, המבקשים שלא להמשיך בהנשמה, ולפנינו אדם הזועק, בקול ניחר (או בהעדר קול, כי כבר ניטל ממנו), להפסיק את סבלו - נישאר אדישים? והלא ההלכה היא של חסד, רחמים ואנושיות. במקרים אלה, דובר בחולים שדעתם היתה צלולה אך כל יתר יכולותיהם אינן עוד, וביקשו שלא לסבול עוד, האם היה עלינו להסב פנינו מהם והלאה? למקרים עצובים אלה, שהם מעטים, אכן, יש מקום למציאת דרכים שיהיו מקובלות על הכל. משעה שיימצאו הפתרונות הללו, גם אם יהיו על דרך של "שעון עצר" או בדרך אחרת, לתוספת בלמים ו"סייג לתורה" נגד "המדרון החלקלק", נתמוך בהם, בכל לב. אבל בינתיים היה לפנינו במוחש אדם שכל יכולותיו - למעט צלילות דעתו - כלו והלכו, ומנגנונים טרם הוסדרו, ולא ראינו להכביד את הלב.
בכבוד רב, אליקים רובינשטיין
עד כאן שני המכתבים המדברים בעדם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה