טראמפ לוטש עיניים לעבר גרינלנד ותעלת פנמה, וזה ברצינות

ביומיים האחרונים הבהיר דונלד טראמפ שיש לו תוכניות להתפשטות טריטוריאלית של ארה"ב: הוא רוצה לשלוט בתעלת פנמה ובאי גרינלנד, בנימוקים ביטחוניים ומסחריים. הוא לא מתבדח, מדגיש ניו-יורק טיימס.

כאשר הודיע על מועמדו לתפקיד השגריר בדנמרק – השולטת בענייני החוץ והביטחון של גרינלנד – הבהיר טראמפ, כי הצעתו בקדנציה הראשונה לרכוש את האי תהפוך כעת להצעה שדנמרק לא תוכל לדחות. לטענתו, מדובר בכורח חיוני מבחינת בטחונה הלאומי של ארה"ב. טראמפ לא נימק, אך נראה שהוא מתכוון למיקום האסטרטגי של גרינלנד ולכך שהמסת הקרחונים באזור הארקטי יוצרת תחרות על מחצביו הנדירים של האי הנחוצים לטכנולוגיה מתקדמת.

קודם לכן האשים טראמפ את פנמה בגביית מחירים מופקעים מהספינות האמריקניות העוברות בתעלה, והזהיר שאם המצב לא ישתנה – הוא ינטוש את ההסכם משנות ה-1970 שהחזיר את השליטה בה לידי פנמה. הוא גם הביע דאגה מכך שהתעלה תיפול "לידיים הלא-נכונות" – כנראה רמז לסין, המשתמשת השנייה בגודלה בה (אחרי ארה"ב); חברה מהונג-קונג שולטת בשני נמלים ליד התעלה.

שלא במפתיע, ממשלת גרינלנד דחתה מיד את דרישותיו של טראמפ: "גרינלנד היא שלנו ואיננה למכירה ולעולם לא תהיה למכירה. אסור לנו להפסיד במאבקנו הארוך לחרות", אמר ראש הממשלה, מְיוּט אֶגֶדֶה. ממשלת דנמרק הייתה זהירה יותר והסתפקה באמירה שהיא מצפה לעבוד עם הממשל החדש. ואילו נשיא פנמה, חוזה מולינו, הבהיר: "כל מטר מרובע בתעלת פנמה ובאיזורים הסמוכים לה הם חלק מפנמה וימשיכו להיות כך. הריבונות והעצמאות של מדינתנו אינן פתוחות למו"מ".

הצהרותיו של טראמפ והאיומים הלא-מרומזים שמאחוריהן מהוות תזכורת לכך שמדיניות "אמריקה תחילה" שלו איננה בהכרח רק בדלנית, מסביר הטיימס. הם מזכירים את הנשיא תיאודור רוזוולט, אשר בתחילת המאה ה-20 השתלט על הפיליפינים, וגם משקפים את הדחפים של יזם נדל"ן שמאחורי אסטרטגיית ניהול המו"מ שלו יעמוד כעת הצבא החזק ביותר בעולם.

טראמפ אותת לעיתים קרובות שריבונותן של מדינות אחרות אינה חשובה לו במיוחד. כאשר רוסיה פלשה לרוסיה, תגובתו המיידית הייתה שזהו צעד גאוני. גם כעת הוא צפוי ללחוץ להסכם שישאיר בידי רוסיה כחמישית משטחה של רוסיה.

לטראמפ יש חשבון אישי עם פנמה

צילום: תעלת פנמה. דורש להפחית את התעריפים [צילום: מתיאס דלקרואה, AP]

במקרים של גרינלנד ופנמה, מדובר הן באינטרסים ביטחוניים והן באינטרסים מסחריים. את הרעיון של רכישת גרינלנד נטע במוחו רון לאודר וב-2019 הורה למועצה לביטחון לאומי לבחון את אפשרויות מימושו. הוא לחץ שוב ושוב על דנמרק, אשר דחתה אותו מכל וכל. הטיימס מזכיר, כי הארי טרומן חשב על אותו מהלך לאחר מלחמת העולם השנייה, כחלק מהמלחמה הקרה.

מומחים לתחום הארקטי אומרים שזו אינה בדיחה. פרופ' מארק ג'ייקבסן, מהמכון המלכותי הדני לביטחון, אומר שלמרות הזעם הדני על ההצעה, 56,000 תושבי האי – השואפים לעצמאות מלאה – עשויים לראות אותה כהזדמנות לחזק את הקשרים הכלכליים עם ארה"ב. ואילו שרי גודמן, לשעבר פקידה בפנטגון וכיום חוקרת במכון וילסון, שואלת רטורית: "האם היה זה שיגעון כאשר ארה"ב רכשה את אלסקה ובנתה את תעלת פנמה?" לדבריה, לארה"ב יש אינטרס של ממש במניעת נוכחות סינית משמעותית בגרינלנד.

השאיפות של בייג'ינג בתחום הארקטי הולכות ומתרחבות, ובשנת 2018 היא הציגה תוכניות לבניית תשתיות ולפיתוח קווי ספנות תוך ניצול השפעות שינויי האקלים. לדברי גודמן, ארה"ב צריכה להמשיך למנוע ממנה להשיג דריסת רגל בדלת הכניסה לצפון אמריקה, אך יש לתת לתושבי האי לקבוע את גורלם.

דייוויד גולדווין, ששירת במשרד החוץ בממשלי קלינטון ואובמה, מזכיר שלגרינלנד יש מחצבים בלתי מנוצלים בהיקף עצום, כולל 43 מבין 50 המשאבים הנדירים הנחוצים לייצור מכוניות חשמליות, טורבינות רוח וטכנולוגיה נקייה נוספת. "אין ספק שאם גרינלנד תבחר לפתח משאבים אלו, היא תוכל להיות חלופה משמעותית לסין", הוא אומר.

אבל בנוסף לריבונותה של דנמרק, מוסיף גולדווין, יהיה על טראמפ להביא בחשבון שחלק מתושבי האי אינם נלהבים כמותו לאפשרות של כרייה נרחבת בשטחו. "מאוד לא סביר שניתן יהיה לכפות ניצול משאבים על אוכלוסייה סרבנית. דרך טובה יותר תהיה לשתף פעולה עם ממשלת דנמרק ותושבי גרינלנד, כדי לפתח אותם בצורה בטוחה ובת-קיימא".

ואילו כאשר מדובר בתעלת פנמה, מזכיר הטיימס, ייתכן שיש לטראמפ קשר אישי. בשנת 2018 סילקה משטרת פנמה את קבוצת טראמפ מהמלון שנשא את שמה בפנמה סיטי, לאחר מאבק משפטי בינה לבין בעלי המלון.