1 מתוך 5 נוסעים לא מתקף? משרד התחבורה מאבד שליטה על נתוני התחבורה הציבורית

סקירה שמפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) חושפת ליקויים חמורים במעקב אחר נתוני התחבורה הציבורית בישראל, ובעיקר סביב סוגיית אי-תיקוף הנסיעות. הבעיה המרכזית היא חוסר עקביות ומהימנות בנתונים, שמקשה על תכנון ופיקוח אפקטיביים.

היעדר נתונים מהימנים מוביל לאומדנים שונים וסותרים לגבי ההפסדים הכלכליים הנובעים מאי-תיקוף. משרדי התחבורה והאוצר הציגו לפחות ארבעה אומדנים שונים: בדיוני הכנסת דובר על 600 מיליון שקלים בשנה, פרסום אחר דיווח על 400 מיליון למדינה ועוד 200 מיליון למפעילים, דיון נוסף בפברואר 2024 הציג אומדן של 300 מיליון, ותגובה רשמית נוספת העריכה את ההפסד ב-500 מיליון שקלים. חוסר עקביות זה מעיד על בעיה מהותית במתודולוגיית החישוב ובאיסוף הנתונים.

שיעור אי-התיקוף נאמד בכ-20%, אך הערכה זו בעצמה מוטלת בספק עקב מחסור במערכות מדידה עקביות. רק 39% מצי האוטובוסים מצוידים במערכות ספירת נוסעים, עם פערים משמעותיים בין המפעילים - אצל ארבעה מפעילים השיעור נמוך מ-25%. כמו-כן, דווחו שיעורי תיקוף חריגים של 0% או 100% בקווים מסוימים, דבר המעיד על תקלות טכניות או אי-עקביות באיסוף הנתונים, בין היתר עקב תקלות טכניות, עומסים ותקלות ביישומוני התיקוף. בשנת 2023 ההפסד נאמד ב-366 מיליון שקלים (בהתאם לשיעור אי-תיקוף של 20%), אך שנה זו אינה מייצגת עקב מלחמת "חרבות ברזל".

צילום: דוד יוסף [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

דוד יוסף, ראש אגף פיקוח ובקרה ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, נושא באחריות מרכזית לניהול הנתונים במשרד התחבורה. הדוח מצביע על כך שמערכת הנתונים אינה שלמה, והדבר פוגע באפשרות של המשרד לייצר תמונה אמינה ומדויקת על היקף אי-התיקוף. כפי שעולה מסקירה של הכנסת, ישנם פערים משמעותיים בניהול הנתונים המונעים קבלת תמונה אמינה על היקף אי-התיקוף. התוצאה היא תמונת מצב שאינה מובהקת סטטיסטית, מה שמקשה על תכנון ופיקוח אפקטיבי על התחבורה הציבורית.

הסקירה מדגישה כי הפערים במידע והכשלים הטכניים אינם רק בעיה טכנית אלא פוגעים ביכולת המדינה לתכנן את התחבורה הציבורית, לשפר את השירות לנוסעים ולפקח על מפעילי האוטובוסים.

כשלים טכניים, תהליכי עבודה וליקויים בניהול

מעבר לפערי המידע, קיימות בעיות נוספות באיסוף הנתונים, כגון שימוש בעלייה מהדלת האחורית וביישומונים עם תקלות טכניות, וכן צפיפות באוטובוסים שמקשה על התיקוף. בנוסף, ישנם דיווחים על מערכות תיקוף לא תקינות ועל תיקוף נסיעות רק בנוכחות פקחים. ליקויים אלו משקפים אתגרים טכניים וניהוליים בפני משרד התחבורה.

הממ"מ העלה שאלות פתוחות שדורשות מענה: כיצד יש להביא בחשבון את ההבדל בין אי-תשלום לאי-תיקוף? האם מאפייני הנוסעים שלא מתקפים משפיעים על גובה ההפסד? ומה תהיה השפעת שיעורי אי-התיקוף על הסדרי התחשבנות עתידיים עם המפעילים?

שיעור אי-התיקוף והמחסור במידע עקבי גורמים להפסדים משמעותיים ולפגיעה בשירות לנוסעים. משרד התחבורה נדרש להציג מתודולוגיה מוסכמת, להרחיב את השימוש במערכות טכנולוגיות ולשפר את השקיפות מול הכנסת והציבור.