ההקלה מארנונה הניתנת לנכס הרוס חלה על הנכס עצמו ולא על בעליו, כך שהתקופות בהן היא חלה אינן נמנות מחדש במקרה של מכירת הנכס. כך קובעת לראשונה (12.12.24) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר.
סעיף 330 לפקודת העיריות עוסק במקרה ש"נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק אם אי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב". בשלוש השנים הבאות יהיה לנכס פטור מוחלט מארנונה, ובחמש השנים שלאחר מכן הוא יחויב בארנונה לפי התעריף המינימלי החל על השימוש האחרון בו. לאחר מכן הוא לא יהיה חייב בארנונה נוספת.
וילנר קובעת: "הסדר הארנונה הקבוע בסעיף 330 לפקודה חל על הנכס עצמו, וכי מועד תחילתן ואורכן של התקופות השונות של ההסדר אינו מושפע מהעברת הבעלות או החזקה בנכס. ובמילים אחרות, כל מחזיק בנכס כבול ללוחות הזמנים שנקצבו לתחולתו של ההסדר על הנכס עם הגשת ההודעה על-ידי המחזיק הראשון כמצוות
הסעיף.
"מסקנתי זו נעוצה בראש ובראשונה במאפייניו הכלליים של החיוב בארנונה. חיוב זה, הוא תשלום חובה אשר מוטל על נכס ספציפי על-פי סוּגוֹ, בהתאם להסדר הארנונה החל על נכסים מאותו הסוג. מטבע הדברים, החיוב בפועל מוטל על הנישום - שהוא, ככלל, המחזיק בנכס - אך זאת בגין החזקתו בסוג הנכס המסוים, כנגזרת ממאפייניו של הנכס ומהשימוש שנעשה בו בפועל.
"ככלל, חיוב בארנונה נקבע בהתאם למאפייני הנכס, ולא בהתאם למאפייני הנישום. החלפת מחזיקים בנכס משפיעה אומנם על זהות הנישום, אולם אין בה כדי להשפיע על עצם החיוב או היקפו. זאת, להוציא מקרים פרטניים שבהם ניתנת, במפורש, הנחה או פטור מארנונה עבור נישום ספציפי בהתאם למאפייניו ובגינם". פרשנות זו נלמדת גם מלשונו ותכליתו של הסעיף, היא מוסיפה.
וילנר דחתה את ערעורם של בעלי בניין הרוס בתל אביב, אותו רכשו לאחר שניתן לו פטור מארנונה. הם ביקשו להתחיל מחדש את מניין השנים, אך נדחו הן בידי ועדת הערר של העירייה והן בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין הסכימו עם וילנר. את הרוכשים ייצג עו"ד אלדד פרקש, ואת העירייה - עו"ד שרון רפאלי-קלר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה