ביה"ד הרבני קורא לכנסת: עזרו לנו להתיר עגונות

"אנו חוזרים וקוראים לכנסת, לא לעמוד מנגד, בעת שזעקותיהן של עגונות ישראל מכל רחבי העולם היהודי עולה השמיימה... ולתקן את המצב המשפטי, באופן שבית דין רבני בישראל יוסמך לדון בתביעת גירושין כאשר עולה שאלה של עגינות".

בקשה זו העלה בית הדין הרבני בגדול, בהחלטה שנתן ביום חמישי האחרון (30.6.04) כאשר דחה ערעור של סרבן גט, על שבית הדין האזורי הוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, למרות שאינו תושב ישראל.

בפני בית הדין הובא סכסוך שנתגלע בין שני בני זוג יהודים, תושבי חו"ל, הגרים בנסיכות מונאקו, אשר התגרשו בצרפת בגירושין אזרחיים לפני כ-7 שנים.

הבעל-הנתבע הינו סרבן גט כרוני, אשר הודיע לאישתו לשעבר כי לעולם לא תקבל גט ותישאר עגונה לעולם, וכי תמות "מיתה פסיכולוגית", וזאת למרות פניות רבות אליו, בין היתר של הרב הראשי של צרפת, הרב דוד משאש, הראשון לציון לשעבר הרב עובדיה יוסף, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, 5 אבות בתי דין אחרים ורבנים נוספים.

האישה מנצלת ביקור-בזק של הבעל כדי להגיש תביעת מזונות

מידע סמוי שהגיע אל האישה לשעבר סמוך לחג הפסח האחרון, לפיו הבעל הסרבן הגיע לארץ לביקור-בזק עם שני ילדיו, הביא אותה לעתור בדחיפות, באמצעות עורכי הדין פרופ' מיכאל וגלעד קורינאלדי, והטוען הרבני הרב חיים טוביאנה, לבית הדין האזורי בירושלים והגישה שתי תביעות: האחת לגירושין והאחרת למזונות.

במסגרת תביעות אלה, ביקשה מבית הדין להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל הסרבן, מחשש לעגינות ארוכת שנים באם יצליח הלה לחמוק שוב לחו"ל. בתביעותיה, טענה האישה כי נפרדה מבעלה עקב אלימות וכי פנתה לבית הדין בפריס בתביעה לסידור גט, אולם הבעל להתייצב. לפיכך, טענה, אין לה מנוס כי אם לפנות לבית הדין בירושלים כדי לשחררה מעגינותה.

נזכיר, כי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, קובע את הסמכות של בתי הדין הרבניים: "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים".

סעיף 4 לחוק קובע, כי "הגישה אישה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, נגד אישה היהודי או נגד עזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין".

בג"צ פסק כבר בכמה הזדמנויות (1796/03, 159/63, 323/73), כי "לעניינו של סעיף 4, אין הכרח כי בני הזוג יקיימו את תנאי הסמכות הקבועים בסעיף 1 לחוק". לפיכך, טענה האישה, כאשר מוגשת תביעת מזונות שלא אגב גירושין, מוסמך בית הדין לדון בה, גם אם הצדדים אינם בעלי זיקה לישראל. ואכן, בית הדין נענה לבקשה והוציא צו עיכוב יציאה מהארץ למשך שנה.

צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל - על אף שאינו אזרח או תושב ישראל

הבעל הגיע לנמל התעופה כדי להמריא בחזרה לצרפת וכשהגיע לעמדת ביקורת הדרכונים נדהם לקבל מידי השוטרים את צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו. הבעל עתר לביטול צו עיכוב היציאה, בטענה כי לבית הדין הרבני אין סמכות שיפוט, באשר הוא תושב חו"ל. בינתיים, שני ילדיו חזרו לצרפת בלעדיו.

דייני בית הדין הרבני - הרבנים הגר, הייזלר וטולידאנו, קבעו כי אכן, סמכותו של בית הדין לדון בתביעת הגירושין של האישה הינה בעייתית, כל עוד אין האישה אזרחית או תושבת ישראל. עם זאת, הוסיפו, בית הדין הינו בעל סמכות לדון במזונות האישה מעוכבת הגט, ואגב כך הוא מוסמך לדון בשאלת הגירושין, ככל שיש לה השלכה על המזונות. בית הדין ציין, כי אם ישתנה מצב האזרחות של האישה, הוא ידון מחדש בשאלת סמכותו לדון בתביעת הגירושין שהגישה.

הבעל מערער: אין לי כל זיקה לישראל

על החלטה זו ערער הבעל המעוכב לבית הדין הרבני הגדול. לטענתו, צו עיכוב היציאה גורם לו עוול משווע, משום שאינו אזרח או תושב ישראל, אינו דובר עברית, אין לו משפחה בישראל ואין לו זיקה כלשהי אליה.

עוד טען הבעל בערעורו, כי בית המשפט במונאקו הוא ה"פורום הנאות" לדון במזונות ולא בית הדין בירושלים. כמו כן, צו עיכוב היציאה הוצא ללא עילה, תוך ניצול לרעה של הליכי בית הדין ותוך חוסר תום-לב וחוסר כנות.

ואולם, אב בית הדין הרב שלמה דיכובסקי, והדיינים הרב אברהם שרמן והרב חגי איזירר, דחו את טענת הבעל, לפיה יש להבחין בין נסיבות בג"צ כובאני (1796/03) עליו הסתמך בית הדין האזורי, ובין המקרה הנוכחי.

בית הדין הגדול: לכל יהודי יש זיקה לישראל

הדיינים קבעו, כי הבעל מגיע לישראל לעיתים מזומנות, מעיד על עצמו שהינו אדם דתי, מקפיד במצוות ומתפלל 3 פעמים ביום את תפילת העמידה, בה נאמר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". על-כך אמרו הרבנים: "זוהי זיקה עמוקה לישראל!". הם הוסיפו, כי בכתובה נהוג לכתוב "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", ומשכך "לכל יהודי יש זיקה לישראל. ליהודי המצהיר על עצמו כיהודי דתי, ודאי שכך".

כן דחו הדיינים את טענת הבעל, לפיה סעיף 4 מקנה רק סמכות ישראלית פנימית, במסגרת מירוץ הסמכויות שבין בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. בית הדין קבע, כי בג"צ כבר פסק במפורש (135/58, 323/73) כי הסמכות מוקנית גם במסגרת הבינלאומית.

קריאה דחופה לכנסת לשנות את המצב

"טרם סיום, ברצוננו לחזור ולייחד מילים אחדות בקשר לצורך הדחוף לתקן את המצב המשפטי, באופן שבית דין רבני בישראל יוסמך לדון בתביעת גירושין כאשר עולה שאלה של עגינות. בפסק הדין של בית הידן הרבני הגדול בפרשת כובאני, התייחסנו לצורך בפרשנות מעודכנת לכללי הסמכות הבינלאומית של בית דין רבני בישראל לדון בתביעת גירושין. התייחסנו גם להליך החקיקה המתנהל בכנסת, אשר במסגרתו קיימת כוונה לקבוע סמכות בינלאומית, בהתאם לכללי אמנת האג לעניין זה, לכל הערכאות בישראל העוסקות בהתרת נישואין. הליכי החקיקה טרם הסתיימו".

"אנו חוזרים וקוראים לכנסת, לא לעמוד מנגד, בעת שזעקותיהן של עגונות ישראל מכל רחבי העולם היהודי עולה השמימה. מדינת ישראל היא מדינת היהודים. היא מדינתם של כל היהודים בכל רחבי העולם. גם של יהודים שעדיין אינם אזרחים או תושבים בישראל. כל עוד משפטי האומות אינם נותנים פתרון לתביעות גירושין על-פי הדין היהודי, שעל-פיו נישאו בארצות העמים, חייבת אוזנה של כנסת ישראל להיות כרויה לזעקותיהן של נשים עלובות ומסכנות אלו. חירותן של נשים אלו עשויה לבוא על-פי דין שייפסק על-ידי בית דין רבני בישראל. כל מי שכבוד האדם וחירותו לנגד עיניו – גם אם אינו שומר תורה ומצוות – חייב להיחלץ חושים לעזרה. אסור לה לכנסת ישראל, לאטום אוזניה ולעצום עיניה מפני צרותיהן של אלו".

הדיינים הורו להעביר העתק מפסק הדין גם לגורמים המופקדים על החקיקה במשרד המשפטים, וכן ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מיכאל איתן.

עורכי הדין פרופ' מיכאל וגלעד קורינאלדי, הידועים במאבקם הבלתי מתפשר למען העגונות ומייצגים את האישה בהתנדבות, ציינו כי "מדובר בהחלטה תקדימית בעלת חשיבות עליונה לעגנות בישראל ובחו"ל".

לדבריהם, "יש לברך על החלטת בית הדין הרבני הגדול, החלטה חשובה בה נהג בית הדין באומץ ובעקבותיה התקדמנו צעד אחד קדימה במלחמה בסרבני הגט הכרוניים, ובעזרה למציאת פתרונות משפטיים לבעיית העגונות השבויות בידי בעליהן".

900031239-53-1 (שמות הצדדים נאסרו לפרסום)

צילום: ייצגו את האישה בהתנדבות. פרופ' מיכאל קורינאלדי

צילום: החלטה חשובה. עו"ד גלעד קורינאלדי