חטיפת שמואל רוזנווסר: החשיפה שמאירה את החלטת הקבינט הדרמטית

ארכיון המדינה חשף לאחרונה את פרוטוקול ישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון מ-7 בפברואר 1971, בה נדונה סוגיית שחרורו של שמואל רוזנווסר, מאבטח ביישוב מטולה, שנחטף על-ידי חוליית מחבלי פתח ב-1 בינואר 1970.

רוזנווסר הוחזק בשבי בלבנון, בעירק, בסוריה ובירדן, תוך שעבר עינויים קשים. זהו המקרה הראשון שבו ישראל נאלצה להתמודד עם חטיפת אזרח בידי ארגון טרור, מה שהוביל למשא-ומתן עקיף מול הפתח. במסגרת ההסכם שהושג, שוחרר רוזנווסר תמורת מחמוד חיג'אזי, פעיל פתח שנעצר ב-1965.

בעוד שבעבר היו ידועים פרטים כלליים על החטיפה והמשא-ומתן שהוביל לשחרורו, הפרוטוקול החדש מספק הבנה מעמיקה על הדיונים הפנימיים, חילוקי הדעות והלבטים שעמדו בפני מקבלי ההחלטות. המסמך מציג את עמדותיהם של ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, שר החוץ אבא אבן והרמטכ"ל, ומאיר באור חדש את השיקולים שהובילו להחלטה לשחרר את רוזנווסר בתמורה לחיג'אזי. חשיפה זו מעניקה הבנה מעמיקה יותר של תהליכי קבלת ההחלטות בממשלת ישראל באותה תקופה, במיוחד בנוגע להתמודדות עם חטיפות אזרחים על-ידי ארגוני טרור.

במהלך הישיבה התעוררה מחלוקת חריפה. גולדה הציגה את הצעת הצלב האדום לשחרר את רוזנווסר תמורת ארבעה מחבלים, והדגישה את החשש מהחמרת היחס כלפי החטוף ואת ההשלכות הציבוריות האפשריות.

הרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר-לב הביע התנגדות צבאית לעסקה מחשש לעידוד סחטנות, אך תמך בה מבחינה אנושית. השר אבא אבן טען כי העסקה היא האפשרות הטובה ביותר, למרות שלדבריו המדינה הייתה חייבת למנוע את החטיפה מראש.

שר הביטחון דיין התנגד, וציין כי על מדינה ללכת לפי כללי מלחמה, גם אם אויביה אינם נוהגים כך. ראש הממשלה מאיר סיכמה את הדיון בעמדתה המורכבת, ואמרה: "אם נחליט לעשות זאת, צריך לעשות זאת בצורה נקייה: נכנענו לטרור".

ההצבעה הסתיימה ברוב של 9 בעד, 2 נגד, ונמנע אחד. רוזנווסר שוחרר בסופו של דבר ב-28 בפברואר 1971, בעסקה שציינה את תחילתה של מדיניות ניהול משא-ומתן מול ארגוני טרור במקרים דומים.

החלטה זו הציבה תקדים שילווה את מדיניות ישראל לאורך שנים, והציפה את ההתחבטויות הקשות של ניהול משא-ומתן מול טרוריסטים אל מול המחויבות לחיי האזרחים.