העליון: פרנסואה אבוטבול אינו זכאי לחופשות מהמאסר

"ההחלטה למנוע מפרנסואה אביטל חופשות, מעוגנת בסכנה הנשקפת לציבור ולאביטל עצמו מיציאתו לחופשה. חשש זה עולה מהמידע המודיעיני אשר הועבר לעיוננו". כך החליט (יום ה', 1.7.04) בית המשפט העליון, בקבלו את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לבטל את קיטלוגו של האסיר כ"מנוע חופשות".

אביטל, בן 28 מנתניה, הוא מי שהמשטרה מגדירה כאחד מגדולי העבריינים, והוא בנו של איש העולם התחתון פליקס אבוטבול, שנרצח בפראג במסגרת המלחמות על השליטה בעולם התחתון.

בעבר, אמר מפקד היחידה המרכזית של המשטרה (ימ"ר) בתל אביב, נצ"מ מנשה ארביב, כי "ממידע מודיעיני התברר שהבן ירש את אביו. פליקס עצמו העביר את פעילותו לפראג. פרנסואה שולט היום באופן בלעדי בתחום דמי החסות, הלוואות, הימורים, סחר באמצעי לחימה". מאז נרצח אבוטבול האב, והירושה הושלמה באופן רשמי.

מרצה 5 שנות מאסר בגין שורה של עבירות

פרנסואה אביטל מרצה בימים אלה, בבית המעצר קישון, עונש של 5 שנות מאסר שנגזר עליו לאחר שהורשע, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, סחיטה בכוח, קשירת קשר לביצוע פשע, רכישת נשק, תקיפה, איומים, שידול לסחיטה בכוח וניסיון סחיטה בכוח.

בכתב האישום נגדו נטען, כי פרנסואה אבוטבול שידל נאשם אחר להצית מכוניות שחנו בחניון בנתניה, על-מנת לגרום לבעלי המקום להקצות את השטח לחניה עבור באי המסעדה שבבעלות משפחתו. עוד נטען, כי אבוטבול שימש כגובה חובות בשוק האפור, ואיים להרוג בעלי חוב שהתקשו לפרוע חובות.

בגזר הדין ציין השופט זכריה כספי, כי מדובר אמנם בעבירות חמורות, אולם התחשב בכך שהוא הודה בעבירות, אין לו עבר פלילי, ואיבד את אביו "בנסיבות טראגיות".

מכל מקום, מאז חודש אוקטובר 2002, בו נרצח אביו, מסווג פרנסואה לצורך חופשות לקטגוריה א', שמשמעה "מנוע חופשות" והוא מוחזק בהפרדה.

אביטל מבקש חופשות והוצאתו מהאגף הנפרד

בחודש מרס 2003 הגיש אביטל לבית המשפט המחוזי בחיפה עתירת אסיר, כנגד החלטת שירות בתי הסוהר, שלא לשלבו בתנאי כליאה רגילים, אלא להחזיקו באגף הפרדה. כמה ימים אחר כך, הגיש שתי עתירות אסיר נוספות, בהן ביקש כי תשונה הקטגוריה בה הוא מסווג, על-מנת שתתאפשר יציאתו לחופשות וכי יינתן לו לצאת לחופשה מיוחדת.

בחודש אוגוסט שעבר, החליט שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, לקבל את העתירות וקבע, כי על שב"ס להוציאו מאגף ההפרדה ואף לאפשר הוצאתו לחופשות. עוד קבע, כי אין להעניש את פרנסואה בגין מעשים המיוחסים לאביו ואין להחמיר עימו רק על-בסיס מידע המצביע על סכנה לחייו ועל הסיכון כי יפגע באחרים.

עוד קבע שפירא, כי שלילה מוחלטת של חופשות והחזקתו של אביטל בהפרדה מלאה ובבידוד לאורך כל מאסרו, על-מנת להגן על חייו או על חיי אחרים, הינה בנסיבות העניין שלילת זכויות במידה העולה על הנדרש. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי ניתן להתנות את חופשתו בתנאים שיאפשרו לו להיפגש עם אשתו וילדיו וימנעו מאחרים להגיע אליו.

העליון לשופט שפירא: קיים דיון נוסף בהחלטתך

המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובחודש אוקטובר שעבר הורו השופטים יעקב טירקל, אליעזר ריבלין ומרים נאור להחזיר את הדיון בעניינו של אביטל לבית המשפט המחוזי, על-מנת שזה ידון בנושא פעם נוספת, לאחר שהצדדים יגישו הודעות מעודכנות.

השופט שפירא אכן קיים שני דיונים נוספים בנושא, והחליט לבסוף לדחות את העתירות הנוגעות להחזקתו בהפרדה ולקבל את העתירה בכל הנוגע ליציאתו של אביטל לחופשות. שפירא קבע בהחלטתו, כי החומר המודיעיני שהוצג לעיונו מתייחס למסוכנות הנשקפת לאביטל עצמו וכן למסוכנות הנשקפת ממנו, ומחומר זה עולה כי הוא מעורב במגוון רב של פעילויות בלתי חוקיות במסגרת הפשע המאורגן וכי אכן נשקף לו ולאחרים סיכון.

עם זאת הוסיף שפירא, כי על-אף הסיכון אין לשלול את חופשותיו שלילה מוחלטת וכי יש לאפשר יציאתו לחופשות בתנאי פיקוח שייקבעו על-ידי המשטרה. לפיכך, הוחלט כי אביטל יישאר בהפרדה, אך יוכל לצאת לחופשות.

המדינה: אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות

על החלטה זו ביקשה שוב המדינה רשות לערער, באמצעות עו"ד דני חורין, שטען כי אין לאסירים כל זכות קנויה לצאת לחופשות בהיותם נתונים במאסר עליו הורה בית משפט, אלא מדובר בפריבילגיה בלבד. לטענתה, מתן חופשה לאסיר הינה סמכות שבשיקול דעת, ובהחלטה האם להעניק לאסיר פלוני חופשה, על המדינה לאזן בין רצונו של האסיר לצאת לחופשה לבין אינטרסים אחרים וביניהם חובתו של שירות בתי הסוהר להגן על שלומו וביטחונו של הציבור ושל האסיר.

עוד טענה המדינה, כי אינטרס ההגנה על הציבור ועל האסיר מפני מסוכנותו של אסיר, מהווה טעם מוצדק ומובהק לשלילת חופשה ובנסיבות המקרה, ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות נסמכה על חומר מודיעיני רב ומגוון וכן על חוות דעת חד-משמעיות של גורמים מקצועיים, שניתנו על-יסוד החומר המודיעיני, המלמד כי נשקפת סכנה ממשית לשלום הציבור וכן לחיי אביטל עצמו, באם תתאפשר יציאתו לחופשות.

לבסוף טען עו"ד חורין, כי שלילת חופשותיו של אביטל מהווה פגיעה פחותה באופן משמעותי מהחזקתו בהפרדה, ולכן אם החליט השופט שפירא כי יש להחזיקו בהפרדה בשל הסכנה הנשקפת לו וממנו, הרי שברור שלא ניתן לאפשר לו לצאת לחופשה בשל אותה סכנה.

פרקליטו של אביטל, עו"ד ציון אמיר, טען כי בית המשפט המחוזי פעל במסגרת סמכויותיו והפעיל שיקול דעת ראוי, סביר והגיוני על-פי הסמכויות המוענקות לו בדין. לטענתו, תפקיד בית המשפט הדן בעתירות אסירים הינו לבקר את החלטותיו של שב"ס ובענייננו שקל בית המשפט המחוזי את מכלול השיקולים וערך את האיזונים הראויים. באשר למידע המודיעיני שהתקבל בעניינו, טען אמיר כי מוענקת לו חשיבות-יתר. כן טוען הוא, כי יש לתת משקל להתנהגותו המופתית ולתפקודו בבית המעצר.

העליון: לא בית המשפט יקבע אם אסיר ייצא לחופש או לא

ואולם, בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור. השופט סלים ג'ובראן, שכתב את ההחלטה העיקרית, אליה הצטרפו הנשיא אהרן ברק והשופט אשר גרוניס, כתב בהחלטתו כי "מן המפורסמות היא, כי השאלה אם אסיר ראוי לקבל חופשות כאלה או אחרות אינה נתונה להכרעה של בית המשפט - לא לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה ולא לבית משפט זה כערכאת ערעור".

"הסמכות לתת לאסיר חופשה וההחלטה אם אסיר ראוי לקבל חופשה, לרבות השאלה מה התנאים הנלווים לחופשה, הופקדה על-פי החוק בידי השר לביטחון פנים, שאצל את הסמכות לנושאי תפקידים מסויימים בשירות בתי הסוהר".

"משנמצא, כי התנגדותו של שירות בתי הסוהר ליציאת המבקש לחופשה, בשלב זה, מעוגנת בדין ואינה לוקה בחוסר סבירות, לא היה מקום שבית-המשפט המחוזי יקבע את אשר קבע".

"אכן", הוסיף ג'ובראן, "מניעת חופשה מאסיר במשך שנים היא תוצאה קשה, ויש לקוות שעם הזמן ועם השתנות הנסיבות תוענק למשיב חופשה. אלא, שלעת הזאת, ההחלטה למנוע מן המשיב חופשות מעוגנת בסכנה הנשקפת לציבור ולמשיב עצמו מיציאתו לחופשה. חשש זה עולה מהמידע המודיעיני אשר הועבר לעיוננו. לפיכך, החלטת שירות בתי-הסוהר, האחראית לביטחונו של המשיב, מצויה איפוא במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה".

רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' פרנסואה אביטל