סקירה חדשה שמפרסם (יום ד', 20.11.24) מרכז אדוה מתאר את המסע הטראומטי של כ-143,000 תושבים שנעקרו מבתיהם בעקבות מלחמת חרבות ברזל. הסקירה חושפת את הנתון הבא: כ-60% מהיישובים שפונו - רבים מהם בדרום - היו בתנופת קליטה וצמיחה בעשור האחרון. עם זאת, מאז פרוץ המלחמה המגמה התהפכה, ותושבים רבים מתמודדים עם מציאות של חוסר ודאות ופתרונות מגורים זמניים בלבד.
נתונים מרכזיים מתוך הסקירה
*
צמיחה שהופסקה באחת
- בין היישובים שפונו נמצאים קיבוץ מגן, תלמי יוסף ושלומי, שצמחו בשיעור של עד 13% בשנה בעשור האחרון. כעת, תושביהם פונו לבתי מלון ולפתרונות זמניים.*
פער בין הצפון לדרום
- בעוד תושבי הדרום פונו תחת אש והועברו במהירות לבתי מלון, בצפון תהליך הפינוי היה איטי יותר והתחושה הראשונית דמתה ל'קייטנה', לדברי אחד המרואיינים.*
חוויות קשות
- אחת המפונות מהצפון תיארה את החוויה כך: "הקרקע נשמטת, ואת צריכה לבנות אותה מחדש".המלצות מדיניות מרכזיות
*
הכרה במפונים
- הכרה בפינוי ארוך-טווח והענקת תגמולים חודשיים למפונים לאחר שישה חודשים של עקירה.*
כתובת מרכזית
- הקמת זרוע ממשלתית ייעודית שתטפל באוכלוסיית המפונים ותשמש ככתובת אחת לכל הפניות.*
שיקום משותף
- שיתוף המפונים בתכנון ובקבלת ההחלטות לשיקום הקהילות והיישובים שפונו.*
מדיניות ברורה
- שינוי התפיסה של פינוי כאירוע זמני, תוך חקיקת חוק המחייב פתרונות לטווח ארוך לאחר שישה חודשים.הסקירה של מרכז אדוה מדגישה את הצורך הדחוף בשיקום האמון בין המפונים למדינה, לצד יצירת מדיניות שתספק פתרונות קבועים ליישובים שנפגעו. כפי שאמרה הד"ר שני בר-און ממן, אחת מכותבות המחקר: "המסע שהתארך הפך את הפליטים בארצם לפגיעים, לזקוקים להכרה ולשיקום אמיתי. כעת הזמן לבנות מחדש, באופן שמתאים לצרכים השונים של כל קהילה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה