נפטר פרופסור יהודה באואר, מחשובי חוקרי השואה

הפרופסור יהודה באואר, מחשובי חוקרי השואה בעולם אי-פעם, הלך לעולמו (18.10.24) בגיל 98. באואר היה חתן פרס ישראל בשנת היובל למדינה, יקיר ירושלים וחתן פרס א.מ.ת. מאות מחוקרי השואה בארץ ובעולם הם תלמידיו - במישרין או בעקיפין - והוא הטביע את חותמו על התחום במשך למעלה מ-60 שנה.

באואר היה מראשוני חוקרי השואה הבולטים שלא היו ניצוליה; הוא נולד בפראג באפריל 1926 ועלה ארצה עם הוריו ב-1939. בשנת 1961 הוא הצטרף למכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה העברית ומ-1968 עמד בראש המדור לחקר השואה במכון. מ-1977 היה פרופסור מן המניין ומופקד על הקתדרה על שם יונה מחובר במכון. ב-1982 ייסד באואר את המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון באוניברסיטה העברית, ועמד בר5אשו עד 1995.

באואר היה מעמודי התווך של יד ושם, כראש המכון הבינלאומי לחקר השואה (2000-1995) וכיועץ אקדמי של המוסד במשך עשרות שנים. ספריו הם אבני יסוד בחקר השואה, בין היתר בנוגע לבריחה מאירופה לאחר השואה, מו"מ להצלת יהודים במהלכה, פעילות ארגון הג'וינט בזמן השואה וחורבן העיירות היהודיות. באואר בלט גם בהענקת מבטי-על בנוגע לשואה וסיבותיה, והיה דובר בולט ונחרץ בפורומים בינלאומיים רבים.

לדעת באואר, השואה הייתה בראש ובראשונה תוצר של האידיאולוגיה הנאצית ולא של המבנים החברתיים הגרמניים. גרמניה הנאצית יצאה למלחמת העולם השנייה מסיבות אידיאולוגיות, בעוד הגורמים הכלכליים והמדיניים - עם כל חשיבותם - היו משניים יחסית. כך גם השמדת היהודים, שבעיני הנאצים היו אויב מרכזי והמאבק בהם היה חזית לכל דבר.

במבוא לספר שהוציא יד ושם לכבודו בשנת 2002 כתב יו"ר ההנהלה דאז, אבנר שלו: "יהודה פיתח וגיבש יחד עם עמיתיו את חקר השואה המבוסס בעיקר על מקורות יהודיים. הוא הדגיש את הפן הייחודי של השואה לעומת 'רצח עם' (ג'נוסייד) במאה ה-20 והיה לאחד המבטאים המרכזיים של הגישה ההיסטוריוגרפית והעשייה המחקרית בארץ שכונתה בפי כמה חוקרים 'אסכולת ירושלים'".

עמיתו וידידו, פרופ' ישראל גוטמן המנוח, כתב באותו ספר: "יהודה באואר כתב שורה של מחקרים ראשוניים ומוכרים ובזכותם יצא שמו אצלנו ובעולם. בעבודות המחקר שלו הצטיין לא רק במבחר של נושאים ספציפיים שהיו נקודת מוצא למסלולי מחקר מתפתחים, אלא גם ביכולת להתגבר על קושי שהכשיל רבים, ולמזג את המועקה שמעוררת השואה והמשקע האמוציונלי עם ניסוח ומבנה מתודולוגי הנדרשים בעבודה עיונית בעלת משקל". לדברי גוטמן, באואר "הוא מסולליה העיקריים ומבעלי ההישגים החשובים בתנועה הזאת" [של חקר השואה בעולם].