מזוז, לבג"צ: מוכן לחשוף ראיות בפרשת האי היווני

הרכב מורחב של 7 שופטי בג"צ דן אחר הצהריים (יום ג', 29.6.04) ב-3 העתירות שהוגשו נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה ובנו גלעד, בשל חוסר ראיות מספיקות. בתשובת המקדמית של המדינה לעתירות נאמר, כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את שרון עסקה רק באפשרות להרשיעו, ואין מדובר במתן תעודת יושר ציבורית לאיש מן הנחקרים.

הדיון היום היה קצר יחסית, ובסופו הוחלט לדחות את בקשת התנועה לאיכות השלטון, לצרף לעתירתה שני תצהירים של אדריכל וארכיאולוג שהיו מועסקים בפרויקט האי היווני, ואשר בידיהם מידע המשפיע, לטענת התנועה, על הבנת הכשלים בהחלטתו של מזוז [על-כך, ראו בהמשך].

באשר לבקשת כל העותרים לחשוף את "דוח שיבר", הלא הוא דוח סיכום הראיות של עו"ד רחל שיבר, שריכזה את החקירה בתיק בפרקליטות מחוז המרכז, השופטים החליטו כי אין צורך להחליט כעת בנושא, ודחו את ההחלטה לסוף שמיעת טיעוני הצדדים בעתירה עצמה. הם קבעו, כי רק אם יידרש אז צורך להכריע בבקשה, הם יידרשו אליה.

שופטי ההרכב שדנו בעתירות שהגישו התנועה לאיכות השלטון וחברי הכנסת יוסי שריד (יחד-מרצ) ואיתן כבל (העבודה), הם: אהרן ברק, אליהו מצא, מישאל חשין, יעקב טירקל, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי.

הנשיא ברק נמנע מלכלול בהרכב את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל ואת חברתה הטובה דורית בייניש.

נדחתה ההחלטה האם לפרשם את "דוח שיבר"

מטעם המדינה, התייצבה סוללה מתוגברת של פרקליטים, בראשות מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, אסנת מנדל, אליה התלוו המשנה ליועץ לענייני חקיקה, יהושע שופמן ומנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שמעון דולן. נזכיר, כי שני האחרונים היו בצוותו של מזוז.

יש לציין, כי למרות שראש הממשלה, המופיע כמשיב פורמלי בעתירות, מיוצג על-ידי הפרקליטות, הוא שלח לדיון את פרקליטו, עו"ד דורי קלגסבלד, היושב בקהל כמשקיף, למקרה שתידרש התערבותו. פרקליטו של המשיב גלעד שרון, מיכה פטמן, לא הגיע לדיון.

מצידם של העותרים, מייצגים עורכי הדין אליעד שרגא וברק כלב את התנועה לאיכות השלטון; היועצת המשפטית של מפלגת מרצ, עו"ד דפנה הולץ-לכנר ועו"ד ישי שריד, מייצגים את ח"כ יוסי שריד, ואילו עו"ד נדב עשהאל מייצג את ח"כ איתן כבל.

הדיון היום לא נגע למעשה בטענות העיקריות בעתירות, אלא היווה מעין דיון מקדמי, בבקשה התנועה לאיכות השלטון לצרף שני תצהירים לעתירה, ובבקשת כל העותרים להציג את "דוח שיבר" עם סיכום הראיות של פרקליטות המחוז, עליו התבססה עדנה ארבל, בהמלצתה להעמיד לדין את ראש הממשלה שרון ואת בנו גלעד. רק השופטים ברק, חשין ומצא, השתתפו בדיון באופן פעיל.

כזכור, בעקבות דרישת העותרים, נענה היועץ מזוז ופרסם בשבוע שעבר את חוות דעתה השנייה של עדנה ארבל, עת היתה פרקליטת המדינה [ראו קישור].

המדינה התנגדה לבקשות אלה, ואסנת מנדל אמרה כי סיכום החקירה אינה כמו רשימת מכולת, בו מפורטות רשימת ראיות, אלא זו חוות דעת בפני עצמה. לדבריה, הדבר יהווה "פגיעה מערכתית בעבודת הפרקליטות", והיענות לבקשה תיצור תקדים של חשיפת דיונים פנימיים, בניגוד לקבוע בחוק חופש המידע. עוד טענה, כי דוח סיכום הראיות כולל גם ראיות רבות נוספות שארבל לא הסתמכה עליהן, ושחשיפתן כרוכה בפגיעה בפרטיות.

מזוז: אהיה מוכן לחשוף ראיות כדי לבסס ולהוכיח את עמדתי

המשנה לנשיא, אליהו מצא, שאל את מנדל האם יש בסיכום הראיות המלצות להעמדה לדין, מה שיקל על סיווגה כחוות דעת או רשימה ממש. מצא לא הסגיר את עמדתו בעניין.

הנשיא ברק שאל היכן יהיה הגבול, הרי יש גם חוות דעת נוספת, קודמת, של ארבל, ואי אפשר להגיש את כולן כדי להכריע בעתירות. אם ניענה לבקשת העותרים, אמר ברק, "נמצא עצמנו טובעים בים של ניירות, יחד עם התובעים", אולם הוא נזהר מלהביע עמדה בבקשה וניסה למקד את העותרים. ברק התייחס גם לסתירות בעובדות בין חוות הדעת של מזוז וארבל.

השופט חשין אמר לנציגי המדינה, כי הם אלה שהביאו את חוות הדעת של ארבל לתוך חוות דעתו של היועץ ומסרו אותה לבית המשפט. לפיכך, הוסיף חשין, "אתם לא יכולים להביא דברים מקוטעים לחצאין ולרבעין... ביצה טובה מעקבות ביצה". אם חוות דעתה של ארבל עומדת על רגליה, אז למה לא להביא גם את כל מה שצורף אליה, דבר שיבהיר את התמונה, תהה השופט.

אסנת מנדל השיבה, כי חוות הדעת הובאה כדי להציג את הדברים בצורה הוגנת. "אנחנו לא יכולים לחשוף את כל הסיכומים והדיונים הפנימיים", אמרה. מנדל הוסיפה, כי עכשיו העותרים רוצים סיכומי ראיות, אחר כך את חוות הדעת של פרקליטות מחוז מרכז, ולאחר מכן יבקשו את סיכומי המשטרה. איפה יהיה הסוף?

מנדל הצהירה בשמו של היועץ, כי במקום בו יצטרך לחשוף ראיות כדי לבסס התייחסות כזו אחרת של ארבל או מזוז, הוא מוכן יהיה לעשות כן.

השופטים יצאו להפסקה כדי להתייעץ, ולאחר ששבו הוחלט כאמור לדחות את הבקשה להוסיף תצהירים, ולדחות את ההכרעה בשאלת "דוח שיבר" לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לגופן של העתירות.

בג"צ מעולם לא התערב בהחלטת יועץ לסגור תיק מחוסר ראיות

נזכיר, כי עד כה לא קרה שבג"צ התערב בשיקול דעתו של היועץ שלא להעמיד אדם לדין, כאשר החלטת היועץ נומקה ב"חוסר ראיות". רק במקרה בו יקבעו השופטים כי החלטת היועץ הינה "בלתי סבירה באופן קיצוני", הם יתערבו בשיקול דעתו הרחב. לכן, לא ברור מה ראה הנשיא ברק להרחיב את מותב השופטים הדן בעתירות.

בפסק הדין המנחה בסוגיה (בג"צ 2534/97 בעניין יונה יהב), נקבע כי "כתב אישום אמור להיות מוגש באותם מקרים בהם משוכנע התובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה. בכך מתקיים איזון ראוי בין הערכים שביסוד מטרותיו של המשפט הפלילי, לבין הערך של מניעת פגיעה שאינה הכרחית בחשוד ובמשפחתו".

דעת הרוב בפסק הדין סברה, כי שונה החלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר דיות הראיות להעמדה לדין, מאשר כל החלטה אחרת של רשות מינהלית, בנוגע למידת ההתערבות בה.

מועסקים בפרויקט: מעולם לא שמענו את שמו של גלעד שרון

התנועה לאיכות השלטון הגישה אמש (ב') לבג"צ בקשה לאישור הגשת שני תצהירים נוספים לעתירתם, של הארכיאולוג מאיר בן-דב והאדריכל אהוד רפופורט, שהשתתפו בפרויקט האי היווני, לקראת הדיון הצפוי היום [ראו ידיעה נפרדת].

בעדותם האמורה בתצהיר, אומרים השניים כי דוד אפל החל להעסיק בפרויקט את גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון, רק לאחר שנתברר כי שלטונות יוון אינם מאפשרים את הקמת הפרויקט, משום שהאי הינו אתר ארכיאולוגי מוגן מן הדרגה הגבוהה ביותר. לטענת התנועה, "התייחסות לעיתוי זה, שדומה כי לא ניתן להפריז בחשיבותו בנסיבות דנן, לא באות לידי ביטוי בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה".

עוד טענו השניים, כי מעולם לא הוזכר שמו של גלעד שרון בפניהם, וכי למרות שהם מומחים בתחומם, השכר שקיבלו הינו זעום ביחס למה שקיבל גלעד, שאינו בעל ניסיון בתחום. מעבר לכך, טענו, בעוד שגלעד שרון קיבל מדודי אפל מאות אלפי דולרים מכספי הפרויקט, אף מעבר ממה שהובטח לו בהסכמים, יתר הספקים בפרוייקט שהועסקו כיועצים לא קיבלו את מלוא שכרם ונמסר להם כי אין ביכולת הפרויקט לעמוד בתשלומי השכר.

התנועה לאיכות השלטון: מזוז הציב רף גבוה מהנדרש

בעתירת התנועה לאיכות השלטון נטען, כי הראיות בתיק מבססות אפשרות סבירה להרשעה ואילו מזוז למעשה הציב רף גבוה יותר כתנאי להגשת כתב אישום, שמשמעותו התניית הגשת כתב אישור בתיק זה בסבירות קרובה לוודאית להרשעה. עוד נטען, כי מזוז חרג בכך מסמכותו ונטל לעצמו סמכויות של בית משפט להכריע בתיק, ללא סמכות ותוך עירוב רשויות באופן הפוגע באכיפת החוק.

התנועה טוענת, כי בכך "חרג מזוז מעיקרון השוויון בפני החוק, הפלה לטובה את ראש הממשלה ובנו, ובכך פגע בערך יסוד ובאמון הציבור ברשויות אכיפת החוק".

שריד וכבל: ההחלטה פוגעת בשוויון ומבוססת על שיקולים זרים

בעתירתו טוען חבר הכנסת שריד, כי החלטת היועץ התקבלה בחוסר תום לב ועל בסיס שיקולים זרים. לדבריו, היועץ "יצר משבר עמוק במערכת המשפט ואכיפת החוק, וכי החלטתו מטילה רבב בכל מערכת קבלת ההחלטות של הפרקליטות, ופוגעת באמון הציבור במערכת המשפט". לטענת שריד, פעל מזוז בפרשה כסניגור, הבוחן את חומר הראיות מנקודת השקפה המוטה לטובת החשוד, ונתן פרשנות בלתי סבירה לעובדות בתיק.

חבר הכנסת כבל טוען, כי החלטתו של מזוז פוגעת בעיקרון השוויון, והיא מחייבת התערבות גם בשל הסוגיה העקרונית של העמדת אנשי ציבור בכירים לדין בעבירות של שוחד והפרת אמונים. לדבריו, "מזוז חרג מעקרון השוויון כשהחליט שלא להעמיד לדין איש ציבור, ובכך יצר איפה ואיפה. היועץ המשפטי נהג באי סבירות קיצונית בהחלטתו, וההחלטה רצופה שגיאות משפטיות ועובדתיות". בנוסף טוען כבל, כי מנוסח החלטתו של מזוז עולה כי היועץ לא בחן את מלוא חומר הראיות בתיק

בג"צ 5675/04, 5765/04, 5766/04 התנועה לאיכות השלטון בישראל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'