בג"ץ אשרר את מינוי אודליה מינס למ"מ יו"ר הרשות השנייה

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, אשרר (14.10.24) את מינויה של אודליה מינס לממלאת-מקום יו"ר מועצת הרשות השנייה. בג"ץ דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון, בה תמכה היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, וקיבל את עמדת שר התקשורת, שלמה קרעי.

סולברג קובע - בהסכמה עם קרעי ובניגוד לפרשנותה של מיארה - כי תנאי הכשירות הקבועים לממלא-מקום יו"ר חברה ממשלתית, אינם חלים על מינוי דומה ברשות השנייה. לשון החוק אומנם מאפשרת את שתי הפרשנויות, אך תכליתו תומכת בעמדתו של קרעי, ולפיה התנאי היחיד הוא שמדובר באחד מחברי המועצה (ואין צורך בתנאי כשירות כגון ידע וניסיון).

לדברי סולברג, זוהי הפרשנות הנכונה "בהינתן הדגש המשמעותי שניתן, הן במישור הסובייקטיבי, הן במישור האובייקטיבי, לתכלית הרציפות התפקודית; בהתחשב בכך שחוק החברות הממשלתיות מכפיף עצמו, בכל הנוגע למינויים בתאגידים סטטוטוריים, לחוקים הספציפיים שעליהם הוא חל" - ובמקרה זה, חוק הרשות השנייה. ולכן, "השר מוסמך לפי סעיף זה למנות ממלא-מקום ליו"ר המועצה, מבין חברי המועצה, אף אם אינו עומד בתנאי הכשירות למינוי יו"ר קבוע".

סולברג גם דוחה את הטענות שהועלו בעתירה נגד האופן בו בוצע מינויה של מינס. ההחלטה לא הופיעה על סדר יומה של הממשלה לקראת הישיבה בה אושרה, ומיארה טענה שזהו פגם היורד לשורשו של המינוי. סולברג אינו מסכים: זהו אומנם המצב הרצוי, אך "הממשלה מקבלת את החלטותיה, דרך קבע, במציאות דינמית; קל וחומר בשנה האחרונה. תקנון עבודת הממשלה מכיר בעובדה זו, וקובע חריגים לכלל האמור, שלפיו אין לדון בישיבת הממשלה, אלא בנושאים שהועמדו קודם לכן על סדר היום". עוד הוא דוחה את הטענה לפיה ההחלטה התקבלה בהעדר תשתית עובדתית הולמת.

עוד אומר סולברג, כי היה מקום שמיארה תתיר לקרעי ייצוג נפרד, כאשר כאמור היא עצמה תמכה בקבלת העתירה. "ההחלטה שלא להתיר יצוג נפרד בעתירה דנן, התבססה, בעיקרה, על כך ש'אין מדובר בסוגיה משפטית חוקתית או משטרית עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית מובהקת שיש בה כדי להצדיק מתן ייצוג נפרד'. הפכתי והפכתי, ולא מצאתי בסיס משפטי איתן לקביעת סטנדרט כאמור... מקום בו עסקינן בסוגיה כה רגישה, סבורני כי מוטב לצעוד על
קרקע מוצקה ככל הניתן. ואידך זיל גמור".

סולברג מוסיף: "בכך שהשר סמך את ידיו, לגבי המינוי מושא העתירה, על עמדה משפטית שהוצגה על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה לפני שנים לא רבות [במקרה דומה - א.ל], יש כדי ללמד, על פני הדברים, כי אין מדובר בעמדה פרשנית שהיא כה בלתי מתקבלת על הדעת, עד כי מדובר ב'אי-חוקיות ברורה וגלויה' [נימוק נוסף לאי התרת ייצוג נפגד]. גם בכך שהגענו אנו, השופטים, למסקנה שונה מזו שאליה הגיעו נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה - יש כדי להוסיף וללמד על הצורך בהרהור נוסף לגבי הקביעה כי החלטת השר עולה כדי 'אי-חוקיות ברורה וגלויה'". מדובר בסוגיה משפטית ראויה לבירור והיה מקום לאפשר לקרעי לטעון לגביה.

מציאות מטרידה ולא פסיקה רוחבית

צילום: קרעי. היה מקום לאפשר ייצוג נפרד [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

בשולי הדברים, סולברג מותח ביקורת על העדר איוש קבוע של משרות בכירות בשירות הציבורי, כפי שתיארה מיארה. "המצב המתואר - מטריד ביותר. האינטרס הציבורי במינוי בכירים העומדים בתנאי הכשירות, וברף המקצועי הגבוה ביותר, ואשר פועלים תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי מתוקף מינוי הקבע שלהם - אינו מתממש; איכות השירות הניתן, בסופו של דבר, לאזרח - נפגעת. טוב יעשו כלל הגורמים הצריכים לעניין, אם יפעלו בהקדם לטובת יצירת שיפור משמעותי בכל הנוגע לתחום זה".

עוד הוא מדגיש, כי אין להסיק מפסק הדין בצורה רוחבית על מינוי ממלאי-מקום זמניים שאינם עומדים בתנאי הכשירות. המקרה של מינס ייחודי משום שחוק הרשות השנייה מאפשר זאת, אך "מבלי לטעת מסמרות, נראה שיש טעם בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה תנאי הכשירות הקבועים בחוק החברות הממשלתיות חלים, ככלל, גם על מינויים של ממלאי-מקום. זאת בפרט, מקום שבו החוק אינו מטיל מגבלה ברורה על משך המינוי הזמני (שלא כבענייננו); ובהתחשב בפרקטיקה הקלוקלת המתוארת לעיל, שלפיה בכל הנוגע למינויי בכירים רבים בשירות המדינה, 'הזמני הופך קבוע'".

השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימה עם סולברג לגבי דחיית העתירה, ואמרה שאין צורך לקבוע מסמרות בנוגע לייצוג הנפרד. השופט חאלד כבוב סבר שיש לדחות את העתירה בנוגע לכשירותה של מינס ולקבל אותה לגבי הפגמים שבאישור המינוי הממשלה ובמיוחד בשל ההתעלמות מעמדתה של מיארה. התנועה לאיכות השלטון חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את התנועה ייצגו עוה"ד אריאל ברזילי ואורי הס; את המדינה ייצגו עוה"ד תהילה רוט ומיה ציפין; את הרשות השנייה ייצגו עוה"ד אסף הדני ועופר קורלנדר; ואת מינס - עוה"ד יעקב בן-שמש ואפי מיכאלי.