בג"ץ: לדאוג כראוי לזכויותיהם ורווחתם של משרתי הקבע

משרתי הקבע בצה"ל אינם רשאים להקים ארגון עובדים, כפי שקובעות פקודות מטכ"ל. כך קובעת (10.10.24) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, אשר דחתה את עתירה עמותת "מגן ביטחון" שביקשה לבטל פקודה זו ולאפשר התארגנות של משרתי הקבע, בנימוק שהאיסור מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. השופטים מדגישים את הצורך להבטיח את תנאי שירותם של אנשי הקבע, במיוחד לנוכח העובדה שאינם יכולים להתארגן.

וילנר פותחת בהדגשה: "הדיון שלהלן, והתוצאה שבסופו, אינם גורעים כמלוא הנימה מהערכתנו הרבה לפועלם הרב של העותרים בתוך כלל המשרתים בצבא, ובהם משרתי הקבע ובני משפחותיהם; שאלת מסירותם ותרומתם לחברה הישראלית ולביטחונה - אינה מוטלת בספק, ויש אפוא לשוב ולהכיר להם תודה בעומדם על משמר ארצנו, לעתים - תוך חירוף נפש".

לגופם של דברים, וילנר אומרת שהאיסור עומד בתנאי פסקת ההגבלה הביטחונית שבחוק היסוד: הוא נקבע בסמכות, נועד לתכלית ראויה וצולח את מבחני המידתיות. פסקה זו אומרת: "אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא הגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הביטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ואם אינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות". דהיינו: חייל נהנה מכל זכויות היסוד, אך בתנאים מסוימים ניתן להגביל אותן.

וילנר מזכירה, כי איסור דומה חל על השוטרים, הסוהרים ועובדי השב"כ. מכאן ניתן ללמוד, כי התארגנות עובדים היא בעייתית במקום עבודה המאופיין בהיררכיה ומשמעת. היא קובעת, כי ניתן להגביל זכויות של חיילים גם בחקיקת משנה ולא רק בחקיקה ראשית (וזאת בניגוד לפגיעה בזכות יסוד של אזרחים), ולכן פקודת המטכ"ל בנושא זה - ניתנה בסמכות, שכן זוהי חקיקת משנה מכוחו של חוק השיפוט הצבאי.

האיסור הוא לתכלית ראויה, ממשיכה וילנר: "הוראה המגנה על ערכים צבאיים בסיסיים - היררכיה, משמעת וריחוק מן המרחב הפוליטי - נועדה לתכלית ראויה, באשר היא תורמת ליכולתו של הצבא להגשים את תפקידו הביטחוני". מדובר בפגיעה מידתית, שכן קיים קשר רציונלי בין האיסור לבין מטרתו - השמירה על המשמעת וההיררכיה בצה"ל. זאת, משום שהתארגנות עובדים מצמצמת את פערי הכוחות בין המצויים בשלבים שונים של הסולם הארגוני, בעוד שבצבא חיוני לשמור על היררכיה כזאת.

להעניק תנאים הולמים ויחס הגון

צילום: וילנר. לנקוט באמצעים אחרים [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

וילנר דוחה את טענת "מגן ביטחון", לפיה ניתן להסתפק באיסור מתון על התארגנות ואין צורך באיסור גורף - ארגון שיוכל לייצג את משרתי הקבע בפני הדרג הפוליטי ולאחר מכן גם בנושא תנאי השירות, אך ללא זכות שביתה. לדברי וילנר, עצם ההתארגנות היא שתפגע בתפקוד המערכת הצבאית, גם אם ארגז הכלים שבידיה יהיה חלקי. היא מסבירה:

"מסגרת ארגונית של משרתי קבע, אפילו נטלנו ממנה את סמכות ניהול המו"מ הקיבוצי ואת אמצעי השביתה – מחוללת באופן אינהרנטי מערכת יחסים לעומתית, שבה ניצבים משרתי צה"ל במקביל ומנגד לפיקוד הבכיר, ובחריגה מהמבנה ההיררכי האנכי המקובל. כמו-כן, הפגיעה בתפיסת ההיררכיה והמשמעת הנהוגים כיום, תתבטא אף ביכולתו של הארגון 'לדלג' מעל הראש הארגוני, ולנהל דיאלוג עצמאי עם הדרג
הפוליטי.

"זה למעשה עיקר מבוקשם של העותרים – לפלס לעצמם גישה ישירה לדרג הפוליטי, על-רקע טענתם כי אין די בהישענותם על הדרג הפיקודי הבכיר, שידאג למלא צרכיהם. ערוץ עצמאי זה, אם ייסלל, בהכרח יפגע – מעצם טיבו – במבנה ההיררכי הקיים". זאת, בנוסף לחשש שמא דו-שיח ישיר עם הדרג הפוליטי יפגע באופיו הא-פוליטי של הצבא, שהוא נשמת אפו.

לבסוף מזכירה וילנר, כי לדרג הפיקודי יש כלים רבים לשקוד על רווחתם של משרתי הקבע, כולל "תפקידו המסורתי של הפיקוד הבכיר לפעול לרווחת המשרתים אל מול הדרג הפוליטי". היא מוסיפה: אכן, יש לתת לזכויות המשרתים בצה"ל שימת לב יתרה, בשים לב לזכות הארגון שנמנעה מהם... משימה זו מונחת על כתפי הדרג הפיקודי הבכיר, וגם משרדי הממשלה השונים מכירים בצורך בקיומם של אמצעים משלימים להבטחת תנאיהם של החיילים בסדיר וקבע".

את פסק הדין, שפורסם למחרת הידיעות על כוונת משרד האוצר לפגוע בתנאיהם של משרתי הקבע (אך ודאי נכתב לפני כן), מסיימת וילנר באומרה: "יש לנקוט באמצעים אחרים להבטחת רווחתם של אנשי הקבע. במסגרת מילוי חובה זו יש כמובן לתת משקל לכך שלמשרתי הקבע לא ניתנת האפשרות להשמיע קולם באמצעות ארגון עובדים. העובדה שאופיו של השירות הצבאי שולל ממשרתי הקבע את כלי ההתארגנות,
מטילה אפוא על הגורמים הרלוונטיים אחריות יתרה בנוגע לרווחתם והטיית אוזן לטענותיהם. אין לנו אלא לקוות כי גורמים אלה ממלאים נאמנה את תפקידם ודואגים כדבעי לזכויותיהם ולרווחתם של משרתי הקבע, ובתוך כך, מוודאים מעת לעת כי זכויותיהם נשמרות כראוי".

השופט יוסף אלרון מוסיף: "מן הראוי, ובעת הקשה הזו שבעתיים, כי אלו הבוחרים לשרת את מדינת ישראל מדי יום, חלקם תוך סיכון חייהם, יזכו לתנאים הולמים ויחס הגון ומכבד המבטא את ההערכה
העמוקה לפועלם בזמני שגרה וחירום כאחד". ממלא-מקום הנשיא בדימוס, עוזי פוגלמן, הסכים עם וילנר ואלרון. את העותרים ייצגו עוה"ד עדי נוי ורן כהן-רוכברגר, ואת הרמטכ"ל - עו"ד יעל ברלב.