המלצות לקראת חידוש זיכיון ים המלח: הגדלת התמלוגים ל-50%

משרד האוצר, רשות המיסים והמשרד להגנת הסביבה פרסמו (יום ב', 16.9.24) דוח מקיף המציע שינויים מרחיקי לכת בזיכיון ים המלח לקראת חידושו בשנת 2030. הדוח, שהוכן על-ידי שני צוותי עבודה בין-משרדיים, מציע רפורמה כוללת במטרה לאזן בין האינטרסים הכלכליים של המדינה לבין ההגנה על הסביבה הייחודית של ים המלח.

אחת ההמלצות המרכזיות בדוח היא הגדלת חלקה של המדינה ברווחים התפעוליים של הזכיין מ-33%-35% כיום ל-50% בממוצע רב שנתי. זאת באמצעות העלאת שיעור התמלוגים, עידכון מנגנון היטל רווחי יתר, והחלת מודלים נוספים. הצוות ממליץ גם על הקמת חברה ייעודית חדשה (SPC) שתפעל אך ורק בתחום הפקת המשאבים מים המלח, במטרה לפשט את הליכי הגבייה ולאפשר פיקוח טוב יותר על הרווחיות.

הצוות ממליץ בדוח לשמר את המודל הנוכחי של שלושה זרמי הכנסה למדינה: תמלוגים, מס חברות, והיטל רווחי יתר, שנקבע בעקבות המלצות ועדת ששינסקי 2. עם זאת, מוצעים שיפורים במודל הקיים, בהם מבנה מיסויי דיפרנציאלי של התמלוגים כך שישקף בצורה טובה יותר את היקף הפעילות וההכנסות. כן, מוצע להרחיב את ההגדרה של "משאבי טבע" שעל הפקתם ומכירתם חל חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, כך שתכלול מחצבים נוספים שמופקים מים המלח.

עוד ממליצים מחברי הדוח לצמצם באופן ניכר את שטח הזיכיון הנוכחי, כך שיכלול רק את האזורים ההכרחיים לפעילות התעשייתית. מטרת ההמלצה היא לשחרר שטחים יקרי ערך מבחינה תיירותית, חקלאית וסביבתית, ולהבטיח שמירה על ערכי הטבע הייחודיים באזור, ביניהם שמורות טבע, אתרים ארכיאולוגיים ושטחים בעלי ערך אקולוגי ונופי.

המלצות נוספות:
* החלת דיני סביבה ותכנון על הזכיין העתידי: בחוק הזיכיון אשר נחקק בשנת 1961 נקבעו הסדרים פרטניים שונים אשר לא תמיד תאמו לדינים הכלליים בהיבטי הגנת הסביבה. כתוצאה מכך, לאורך השנים, הייתה אי-בהירות בנוגע לרגולציה על פעילות הזיכיון בים המלח, בין השאר בהיבטי סביבה. הצוות ממליץ כי פעילות הפקת המשאבים מים המלח ועיבודם תוסדר ככל פעילות תעשייתית דומה אחרת, ועל זיכיון ההפקה העתידי להבטיח כי תהיה כפופה לכלל הדינים, ובהם דיני התכנון והבנייה ודיני הסביבה.
* שיקום המפגעים הסביבתיים: בהתאם לעקרון "המזהם משלם", יחויב הזכיין הנוכחי לשקם את המפגעים הסביבתיים שנוצרו במהלך פעילותו. מנגנוני בקרה ופיקוח יופעלו כדי להבטיח כי הזכיין העתידי יישא באחריות מלאה לשמירה על הסביבה, תוך שיקום מתמשך של מפגעים קיימים ומניעת יצירתם בעתיד.
* קביעת היטל על שאיבת מי ים המלח: כיום, השימוש במי ים המלח אינו כרוך בתשלום ישיר. הדוח מציע לקבוע תשלום על שאיבת מי ים המלח, זאת במטרה לבטא את העלויות הסביבתיות הכרוכות בשימוש במים, וכן כדי לתמרץ את הזכיין העתידי להתייעל באופן שבו הוא משתמש במי ים המלח.
* יישום הסכם קציר המלח ושמירה על גובה המפלס באגן הדרומי ותחזוקת תשתיות: מפלס המים באגן הדרומי של ים המלח הוא קריטי לפעילות התיירות באזור. הדוח ממליץ על המשך תחזוקה של בריכות האידוי המשמשות להפקת המחצבים ויישום של קציר המלח, תוך פינוי המלח הקצור לאגן הצפוני, לטובת שמירה על גובה מפלס מים יציב, על-מנת למנוע פגיעה בערכי טבע ובפעילות התיירותית ובבתי המלון הסמוכים לאגן הדרומי.
* שקיפות ובקרה על פעילות הזכיין: הדוח ממליץ להטיל על הזכיין העתידי חובת דיווח תקופתית על פעילויותיו והשפעותיהן הסביבתיות, ובפרט לשימוש במי ים המלח, מצב התשתיות, כריית מחצבים, וטיפול במפגעים סביבתיים. דיווחים אלו יהיו פתוחים לציבור, כחלק ממנגנון פיקוח שיבטיח שקיפות מלאה ויכולת מעקב על הפעילות התעשייתית והשפעותיה הסביבתיות.

זיכיון ים המלח, שהוענק לראשונה בשנת 1961, מאפשר להפיק מחצבים חיוניים כמו אשלג, ברום ומגנזיום. מחצבים אלו מהווים חלק משמעותי מכלכלת מדינת ישראל ומייצוא התעשיה הישראלית. בנוסף, ים המלח הוא הנקודה הגלויה הנמוכה ביותר על פני כדור-הארץ המנקזת לתוכה מקורות מים שונים לכדי אגם מים מלוחים, אשר סביבו בית גידול מיוחד לבעלי חיים וצמחיה, ולו חשיבות היסטורית וגאולוגית. ככזה, ים המלח מהווה מוקד משיכה תיירותי ואתר עשיר בערכי סביבה ומורשת, בעל חשיבות בינלאומית.

לאור חשיבות האזור מבחינה כלכלית, תיירותית והיסטורית, הדוח שם דגש רב על יצירת איזון בין המשך הפקת מחצבים חיוניים, המהווים נדבך חשוב בכלכלת ישראל, לבין הצורך בשמירה על הסביבה המיוחדת של ים המלח. המלצות הדוח מכוונות לפתח מודל רגולטורי שישלב בין האינטרסים הכלכליים והסביבתיים, ויבטיח ניצול בר-קיימא של משאבי ים המלח תוך הגנה על האזור למען הדורות הבאים.