נאמן הקדש מוסאיוף לשעבר דוחה את טענות המנהל המיוחד

גורמים המנסים להשתלט על נכסים של הקדש שלמה יעקב מוסאיוף עומדים ככל הנראה מאחורי תביעתו של המנהל המיוחד, עו"ד משה בן-דוד, נגד עו"ד ירון רבינוביץ שהיה נאמן ההקדש בשנים 2013-2001. כך טוען רבינוביץ בכתב ההגנה שהגיש (5.9.24) לבית המשפט המחוזי בירושלים בעקבות התביעה בסך 13 מיליון שקל. הוא גם שיגר הודעת צד ג' לבן-דוד עצמו, לנאמן לשעבר ירוחם אדלר, ליעקב ויצמן שרכש חלק מנכסי ההקדש ולשמואל מוסיוף שלדבריו קיבל חלק מזכויותיו של ויצמן.

ההקדש - אשר הוקם על-פי צוואתו של שלמה מוסאיוף בשנת 1922 - הוא הבעלים של עשרות נכסים בירושלים, כולל דירות, חנויות, שטחי מסחר ובתי כנסת (ההקדש קשור גם לבית הכנסת מוסאיוף, מן הידועים בעיר). הסכסוך עוסק בעיקר במהלכים שנעשו בשניים מהם - ברחוב דוד 2 וברחוב יואל 20. במרכזו עומד הסכם משולש שנחתם בשנת 2008 בין ההקדש (באמצעות רבינוביץ) לבין צבי ויצמן בנוגע לנכסים אלו. בן-דוד טוען, כי המהלכים היו פסולים וגרמו להקדש נזקים כבדים.

לדברי רבינוביץ, כל מהלכיו היו תקינים ואושרו בידי שלוש ערכאות משפטיות, ואלמלא פעולותיו - ההקדש כלל לא היה קיים. לדבריו, הוא מנע את הכללת נכסי ההקדש בתיק פשיטת הרגל של אלון מוסאיוף, אחד מבני המשפחה. התביעה בנויה על הבנה שגויה של ההסכם עם ויצמן, על דוח חקירה מוטה ושגוי ועל עובדות בלתי מדויקות, הוא טוען. את העסקות עם ויצמן יש לראות כמכלול אחד, מה שמלמד שהן הצילו את ההקדש ונכסיו.

רבינוביץ חושף במידת-מה את היקף נכסיו של ההקדש, באומרו שהוא מכר ב-20 מיליון שקל את חלקו בתחנה המרכזית בירושלים (ועוד תשלום שנתי של מיליון שקל) וב-6 מיליון שקל - נכס בשכונת בית צפפה. לדבריו, הוא הכניס סדר בעשרות נכסי ההקדש, גרם לכך שהשוכרים ישלמו בצורה סדירה וניהל אותם בצורה מסודרת - מה שגרם לכך שרכש לעצמו אויבים רבים, בדמות מי שלא יכלו להמשיך לעשות בנכסים ככל העולה על רוחם.

עוד אומר רבינוביץ, כי ספיחי המחלוקות סביב עסקת ויצמן לא הסתיימו עד היום, והם תלויים ועומדים בערעורים בבית הדין הרבני הגדול. במסגרת זו מינה בית הדין הרבני מומחה לבדיקת עסקת ויצמן, אשר לא הושלמה עד היום. עוד הוא יוצא נגד הדיין הרב ישראל יפרח, המטפל בהקדש שנים רבות ואשר לטענת רבינוביץ מתנכל לו וללקוחותיו. לצד זאת טוען רבינוביץ, כי לצידו של הרב יפרח ישבו לאורך השנים דיינים שלדברי הרב יפרח עצמו - לא הבינו בענייני ההקדש.

בהודעות לצד ג' טוען רבינוביץ, כי אדלר ובן-דוד לא מילאו כיאות את תפקידם כנאמני ההקדש, וכי אם היה פסול בעסקת ויצמן - היה עליהם למנוע את מימושה. כלפי ויצמן נטען, כי אם העסקות היו פסולות - עליו לפצות את ההקדש על התעשרותו שלא כדין. כלפי מוסיוף טוען רבינוביץ, כי עליו לשלם בגין נכסי ההקדש שקנה מידי ויצמן. רבינוביץ מיוצג בידי עו"ד חיים מאיר.