ביהמ"ש על עו"ד אייל בסרגליק: רשלנות חמורה, הטעיה וחוסר אמינות

עו"ד אייל בסרגליק התרשל בצורה חמורה בייצוג לקוחותיו, נקט בשמם בהליך משפטי שגוי בתכלית, הטיל עליהם רפש כדי לחמוק מאחריות ולא ניתן לקבל את הגרסה שהציג בפני בית המשפט. כך קובעת שופטת בית משפט השלום בחדרה, יפעת אונגר-ביטון, בפסק דין יוצא דופן בחריפותו. בסרגליק מסר בתגובה, כי לדעתו פסק הדין שגוי ובכוונתו לערער עליו.

מדובר בסכסוך בין בסרגליק לבין לקוחותיו לשעבר, קרולינה פדלון ורחמים פדלון, אותם ייצג במחלוקת מול עמידר. טענותיהם של פדלון כלפי בסרגליק נחשפו אשתקד, כאשר התמודד על ראשות לשכת עורכי הדין. הוא פרש מן המרוץ בעקבות הפרסום, אותו ייחס לסיכול מועמדותו בידי מי שהתנגדו לרפורמה המשפטית; בסרגליק מזוהה עם הליכוד. כעת מעלה פסק הדין (4.9.24), כי הטענות כלפיו היו אמת. בסרגליק תבע מפדלון 400,000 שקל - 300,000 שקל בטענה ללשון הרע ויתרת שכר טירחה; הם תבעו שיחזיר 175,000 שקל ששילמו לו. תביעתם של פדלון התקבלה כמעט במלואה ותביעתו של בסרגליק למעשה נדחתה.

אונגר-ביטון דחתה תחילה את טענתו של בסרגליק לגבי הרכב ההסכם עם פדלון, ובמיוחד את טענתו שהם הסכימו לשלם לו 100,000 שקל לשם הגשת תלונה במשטרה. אפילו אם היה ממש בדברים - ולא נקבע כך - "מצופה ממנו, כמי שמחשיב עצמו כעורך דין ותיק ומקצועי, שלא יסמוך ידו על סיכום בעל-פה, ויעגן את מלוא ההסכמות בכתב, בהסכם גופו", היא אומרת.

"מה רבה תעוזתו של התובע"

"לא זו בלבד שהתובע לא עשה ולא טרח, להכין ולהגיש בקשת רשות להגן, הרי גם הטעה ביודעין את הנתבעים כשהוא מציג בפניהם מצג שווא, לפיו מחיקת התביעה היא פרי מוצלח של מלאכתו. אם לא די בכך, הרי שהעובדות מגלות כי התובע התרשל בתפקידו כעורך דין התרשלות רבתי, שאך במקרה, בשל אוזלת ידה של עמידר, לא גרמה לנתבעים נזק רב... מה רבה תעוזתו של התובע, שלאחר כל זאת הניח לנתבעים להאמין כי ייצוגו אותם, וייצוגו בלבד, הוא הוא שהביא לסילוק התביעה ולסגירת התיק".

לדברי אונגר-ביטון, הראיות "מחזקות את חוסר האמינות המוחלט של התובע... אינני מאמינה כלל לדברי התובע שבעצה אחת עם הנתבעים ומטעמים טקטיים, הוחלט שלא להגיש בר"ל [בקשת רשות להתגונן]... סביר הרבה יותר בעיני שהתובע הסתיר מהנתבעים את מצב הדברים לאשורו, הסתיר מהם את אוזלת ידו ואת חוסר המעש שהוא עצמו נקט, ואת העובדה כי נטל עבורם, שלא בטובתם, את הסיכון שיינתן פסק דין לחובתם.

"לא ברור מדוע התובע, שאותה עת כבר נטל לידיו סכום לא מבוטל משכר הטרחה שדרש (ואף יותר מכפי שהוסכם עבור הגשת הבר"ל), לא עשה דבר וחצי דבר למען מרשיו. הפתרונים לתובע, שתחת מתן הסבר ולו קלוש, או תחת נטילת אחריות למחדליו הנ"ל, בחר להטיל את הרפש בלקוחותיו ולהאשימם בהעברת מסמכים באיחור ניכר. ועל כך נאמר – טול קורה מבין עיניך".

"ניסיון עקר להימלט מאחריותו"

צילום: למזלם של בני הזוג, תביעת עמידר נמחקה

עוד מתייחסת אונגר-ביטון לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש בסרגליק בשם פדלון לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואשר נמחקה על הסף תוך שבני הזוג חויבו בהוצאות בסך 2,000 שקל: "מידת חוסר המקצועיות שהפגין התובע בהגשת התביעה, עולה בבירור מעיון מעמיק בהחלטת כבוד בית המשפט. על פניו עולים חוסר הבנה בסיסי בסוגיה, וטעויות משפטיות הן בסוג ההליך שנבחר, הן במהות הסעד שהתבקש והן בערכאה שנבחרה. אם לא די בזה – עילת התביעה כולה נעדרת בסיס משפטי, כך שגם אם היה ההליך נמשך ולא נמחק על הסף – לא היו הנתבעים שתביעתם תתקבל.

"מתוך טעות מהותית ויסודית בהבנת המאטריה המשפטית, ומתוך העדר בדיקה, או למצער בדיקה בלתי יסודית ורשלנית של התובע את המסמכים, בחר [בסרגליק] לטעון לזכויות קניין, שעה שברור כשמש, שאין לנתבעים זכות קניין כלשהי בנכס... בכך טעה התובע בהכנת התביעה, טעות יסודית ביישום הוראות הדין על המקרה, והביא למחיקתה באין עילה... התובע לא רק שטען לעילה לא קיימת, והגדיר את הסעד בצורה שגויה, הגדיל והגיש את ההליך בערכאה לא נכונה, ובהליך לא נכון". אונגר-ביטון דוחה את גרסתו של בסרגליק לגבי השתלשלות האירועים ומקבלת את זו של פדלון, ואומרת שהוא ביצע "ניסיון עקר להימלט מאחריותו להליך הכושל בו נקט".

אונגר-ביטון מסכמת: "התובע לא נהג בעניינם של הנתבעים כעורך דין סביר. אני סבורה כי הפר כלפיהם את החובות המיוחדות המוטלות עליו כעורך דין, התרשל בתפקידו, לא עמד במועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט, לא ביצע חלק מהעבודה שהתחייב לבצע, לא שיתף את הנתבעים בהחלטות הרות גורל מבחינתם, לא עדכן אותם באופן הנכון והאמיתי בדבר ההחלטות שניתנו, ועוד. בנוסף, התובע הביע חוסר ידע, הבנה ושליטה בהכנת והגשת תביעות לסעד הצהרתי, לא העמיק חקר במסמכים שהעבירו לו הנתבעים, לא למד את העובדות בעניינם של הנתבעים לאשורן והביע בתביעתו היעדר ידע רלוונטי בדין, המוכר היטב לעורכי דין סבירים העוסקים בדין האזרחי (ברמת הפרוצדורה המתאימה לעניין), ולעורכי דין סבירים העוסקים בדיני קניין (ברמה המהותית)".

לדבריה, "על-פי הדין הפר התובע את חובותיו כלפי הנתבעים, הן באי עמידה בלוחות זמנים, אי-הכרת הדין הרלוונטי, הכנת תביעה שאינה עומדת בדין המהותי או בדין הפרוצדורלי וכו'". התנהלותו מעידה "על קלות הראש בה נהג התובע עת נטל על עצמו את ייצוג הנתבעים, לרבות בנושא סבוך ומורכב, הכולל טענות כבדות משקל של מרמה וזיוף ע"י גופים ציבוריים. כאמור, עלו מהתנהלותו מחדלים רבים. ניכר היה שחיפש את הדרך הקלה, ולא את הדרך הראויה והנכונה מבחינה מקצועית לנהל את ההליכים בשם הנתבעים. אני סבורה, כי הטעויות שביצע התובע והמחדלים שביצע לאורך תקופת ההתקשרות, הינם מעבר לטעויות שבשיקול דעת אלא עולים כדי רשלנות מקצועית של ממש". לפיכך, בסרגליק חויב להשיב לפדלון 160,000 שקל - כמעט כל הסכום ששילמו, למעט התשלום המגיע לו לדעתה.

אונגר-ביטון דחתה כמעט לחלוטין את תביעת לשון הרע שהגיש בסרגליק. היא קבעה, כי פדלון אומנם הטיחו בו דברים קשים במשרדו באוזני עובדיו, אך יש לראות את הדברים בהקשר הכולל, ולכן פסקה לו פיצוי בסך 5,000 שקל בלבד. בסרגליק חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל, ופדלון - בהוצאות בסך 1,500 שקל. היא הדגישה, כי הסכומים בהם חויבו פלדון יקוזזו מן ההחזר בו חויב בסרגליק. את פדלון ייצג עו"ד משה בן-ארוש.