ביהמ"ש סירב לאשר הסדר פשרה בייצוגית נגד מיטב-דש

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, סירבה לאשר (30.7.24) הסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד קופת הגמל מיטב-דש, שכן הסכום נמוך ב-75% מזה שפסקה כאשר הכריעה במקור בסכסוך.

אגמון-גונן קבעה בדצמבר 2021, כי הקופה תשלם לעמיתיה 381.8 מיליון שקל (2,000 שקל לכל עמית), בשל גביית דמי ניהול בניגוד להסכמים עימם. מיטב-דש גמל ופנסיה רכשה ביוני 2007, בעקבות רפורמת בכר שחייבה את הבנקים למכור את קופות הגמל שלהם, קופת גמל של בנק הפועלים בשם "תגמולים" תמורת 31 מיליון שקל. הקופה לא גבתה במשך עשרות שנים דמי ניהול מהעמיתים בה.

שלושה חודשים לאחר הרכישה החלה דש לגבות מהעמיתים דמי ניהול, כך שבתוך כשנה החזירה את מלוא ההשקעה ואף מעבר לכך. אגמון-גונן קיבלה את טענת התובעים, לפיה גביית דמי הניהול הייתה בניגוד להסכמים בין הקופה לעמיתים לפני רכישתה, שכן דש התחייבה בהסכם הרכישה ליטול על עצמה את כל התחייבויות הקופה כלפי העמיתים. אגמון-גונן הוסיפה, כי התובעים הייצוגיים, ישראל גרינברג ויעקב לוינרד, יקבלו 1.15 מיליון שקל כל אחד. באי-כוחם, עוה"ד אמיר איבצן וחגי נצר, יקבלו 15.8 מיליון שקל.

בהמלצת בית המשפט העליון, אשר דן בערעורה של מיטב-דש, פנו הצדדים לגישור בפני עו"ד עמוס גבריאלי. על-פי ההסכם שגיבש, העמיתים יקבלו 120 מיליון שקל - 100 מיליון שקל בפיצוי במזומן ו-20 מיליון שקל בדמות אי-גביית דמי ניהול. עוד קבע ההסכם, כי הסכומים שיקבלו התובעים ועורכי דינם יעלו (שכן לסכומים שפסקה אגמון-גונן יתווסף מע"מ).

בית המשפט העליון קידם בברכה אשתקד את ההסכם, אך קבע שעל אגמון-גונן לבחון אותו ולהחליט אם לאשרו. הצדדים הכניסו מספר תיקונים בהתאם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, אך ליבת ההסכם נותרה בעינה - התשלום לחברי הקבוצה, הגמול לתובעים ושכר הטרחה לעורכי דינם. בנקודות אלו קבעה כעת אגמון-גונן, כי לא ניתן לאשר את ההסכם וכי פשרה ראויה תהיה 200 מיליון שקל.

אגמון-גונן מסבירה, כי הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות הם לרוב שקלול הסיכונים והסיכויים של הצדדים, אך כאן המצב שונה: "לא השתכנעתי כי נימוקי הצדדים לקחו בחשבון את הסיכויים והסיכונים הראויים לשלב שלאחר קבלת התביעה הייצוגית בפסק דין מנומק שניתן לאחר שמיעת הראיות וסיום המשפט בנסיבותיו הספציפיות. תשלום סכום השבה של 120 מיליון שקל בשני חלקים כמתואר בהסדר המוצע המתוקן, מהווה כרבע בלבד מהסכום שנפסק בפסק הדין בהתחשב בנתונים האמיתיים המלאים של התובענה. בנסיבות העניין, הסיכונים והסיכונים שהצדדים צריכים לקחת בחשבון בתום לב ובהתחשב באינטרס של הקבוצה המיוצגת, מתייחסים לסכום שכבר נפסק ואינם מהווים חישוב ערטילאי כשכל צד מעריך את סיכויי התביעה להתקבל".

לדעת אגמון-גונן, "מאזן סיכויים וסיכונים בערעור שאינו נוטה במובהק לאף אחד מהצדדים, מחייב, לטעמי, השבת מחצית הסכום שנפסק בפסק הדין המלא". הסכום שנקבע בהסכם מעלה "חשש ממשי לקיום בעיית הנציג", דהיינו: שהתובעים ובאי-כוחם העדיפו את האינטרס שלהם על זה של חברי הקבוצה. עוד היא אומרת, שלא ניתן להסכים כעת שלשכר הטרחה לעורכי הדין יתווסף מע"מ ושבכך הוא יעלה - בעוד הפיצוי לחברי הקבוצה יורד בצורה כה חדה. היא קובעת, שהשכר צריך להיות כולל מע"מ ולהתווסף לסכום הפשרה, ולא לבוא "מתוך חלקם המכורסם של חברי הקבוצות".