השופט כשר: אין לעליון מגבלה על הארכת מעצרים

בית המשפט העליון אינו מוגבל בהארכות המעצר שהוא יכול לאשר בעניינו של נאשם. כך קובע (21.7.24) שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר.

כאשר נאשם נעצר עד תום ההליכים ומשפטו נמשך מעל תשעה חודשים, יש צורך באישורו של בית המשפט העליון (בדן יחיד) להארכת המעצר בתקופות של עד 150 יום כל אחת. סמכות זו קבועה בסעיף 62 לחוק המעצרים, שאינו אומר שהאם יש או אין מגבלה למספר הארכות המעצר או לתקופה המירבית שלהן. בנושא שנדון לפניו - העבריין יניב זגורי ושלושה נאשמים נוספים - נטען שבהעדר הסמכה מפורשת, לא יכול בית המשפט העליון להאריך את המעצר ללא הגבלה.

כשר אומר כי השאלה היא האם מדובר בהסדר שלילי (המחוקק בחר במודע שלא להגביל את בית המשפט) או בחֶסֶר (המחוקק לא נתן את דעתו על כך ובית המשפט צריך להשלים את החסר). ברמת העיקרון, הוא ממשיך, ניתן היה לומר שמדובר באפשרות השנייה, "בהינתן שאיש אינו חולק על הפגיעה המשמעותית בחירות הנאשם הנובעת ממעצרו עד לתום ההליכים, ובנתון לחזקה הפרשנית לפיה המחוקק לא נתכוון לפגוע בזכות יסוד אלא אם נאמר כך על ידיו בצורה מפורשת".

אולם, ממשיך כשר, לשון החוק מהווה "בחירה מודעת של המחוקק לעצב הסדר יחסי, שעל פיו האיזון בין חרות הנאשם לבין ההגנה על ביטחון הציבור ושלומו ועל תקינות ההליך הפלילי, נערך על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, בכל פעם שמתבקשת הארכת מעצר לתקופה העולה על תשעה חודשים. על עריכת איזון זה הופקד בית המשפט העליון, ועליו מוטלת האחריות להבטיח כי הפגיעה בחירותו של הנאשם, לא תהיה במידה העולה על הנדרש; ומנגד כי האינטרסים החשובים שבגינם הושם הנאשם במעצר עד לתום ההליכים מלכתחילה נשמרים הם".

כשר נענה חלקית לבקשת המדינה והאריך ב-90 יום (ולא ב-150 יום כפי שביקשה) את מעצריהם של זגורי, אהרון איטל, משה רובין ועמיר בן-שימול, המואשמים בשלושה מעשי רצח, נסיונות רצח, עבירות נשק ועוד. הארבעה מצויים במעצר עד תום ההליכים מאז יולי 2018 - דהיינו פרק זמן ארוך וכנראה חסר תקדים של שש שנים - ושלב ההוכחות צפוי להסתיים בקרוב. אלו נסיבות יוצאות דופן, אומר כשר, אך מסוכנותם של הארבעה יוצאת דופן.

"בית משפט זה אינו נותר אדיש כאשר נקרית בפניו בקשה להארכת
מעצרו של נאשם המתמשך כבר מספר שנים, גם כאשר עסקינן באישומים חמורים ביותר", אומר כשר. הוא עצמו סבור שבעבירות כה חמורות אפשר להורות על מעצר גם בלי תסקיר שיבחן חלופות, אך כאשר התקופה כה ארוכה - היה לכאורה מקום לכל הפחות להזמין תסקיר שכזה לגבי רובין ובן-שימול.

אולם, מציין כשר, המדינה הציגה לו מידע מודיעיני, "ממנו עולה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי גם עתה, שנים לאחר מעצרם, נשקפת מכלל המשיבים מסוכנות גבוהה במיוחד אשר אינה מאפשרת את שחררום ממעצר מאחורי סורג ובריח", שכן הם מתכוונים לפגוע באחרים. לכן, "ההיתכנות שבחינתה של חלופת מעצר תביא לשחרור המשיבים ממעצר מאחורי סורג ובריח הינה כה נמוכה, שגם בנסיבות מעצרם הממושך אין טעם להורות על בחינתה".

עם זאת, כאמור, כשר נענה לבקשת המדינה בצורה חלקית בלבד והאריך את המעצרים ב-90 יום. "קביעה זו מאזנת כראוי בין השיקולים עליהם עמדתי לעיל, שכן יש בה כדי לאפשר בחינה, במועד קרוב יותר, של המועד בו צפוי ההליך העיקרי בעניינם של המשיבים להסתיים, ואגב כך גם ליתן הכרה, ולו מסוימת, לחומרה היתרה הגלומה בתקופת מעצר כה ממושכת וחריגה", הוא מסביר. את המדינה ייצגה עו"ד לינור בן-אוליאל, ואת הנאשמים - עוה"ד אביגדור פלדמן, רועי אטיאס וחיים אוחנה.