העליון זיכה מעבירות סמים בשל חיפוש בלתי חוקי

המשטרה ביצעה חיפוש בלתי חוקי וטענה בצורה פסולה שתצלום אוויר של מתחם מעניק לה רשות לחפש בכל המבנים המצויים בו, ולא רק בזה שצוין במפורש בצו החיפוש. כך קובע (14.7.24) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, אשר זיכה את אברהם אברגל מעבירות סמים לאחר שפסל את הראיות שנתפסו בביתו ואשר הובילו להודאתו בעבירות שיוחסו לו.

אלרון דן באופן חריג בתיק בגלגול שלישי, לאחר שבית משפט השלום ברמלה זיכה את אברגל בשל החיפוש הבלתי-חוקי ובית המשפט המחוזי הרשיע אותו. המשטרה טענה בדיון בעליון, כי לתיק זה יש השלכות רוחב בנוגע ליכולתה להשתמש בתצלומי אוויר וכי קבלת הערעור תגרום "פגיעה ממשית ביכולת המשטרה להילחם בפשיעה הגואה בחברה הישראלית".

המשטרה קיבלה בדצמבר 2019 צו לחיפוש בקרוון במושב ישרש בו התגורר דוד שלתיאל; אברגל התגורר בקרוון אחר. לבקשת הצו צורף תצלום אוויר של המתחם וצוינו במפורש רק שמו וכתובתו של שלתיאל. למרות זאת, השוטרים (אנשי מג"ב ובלשים) ערכו חיפושים בשני הקרוונים ומצאו אצל אברגל 865 גרם קנביס ו-1.4 גרם חשיש. לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והרשיע את אברגל, הוא נדון לארבעה חודשי עבודות שירות.

לדברי אלרון, המדינה הציגה "עמדה מרחיקת לכת, [ולפיה] מרגע שניתן צו חיפוש על בסיס תצלום אוויר, כל השטח המסומן בתצלום
הוא שטח שמותר לחפש בו, גם אם הוא לא מוחזק על-ידי מי שהצו הופנה כלפיו ומי שבעניינו התגבשה התשתית הראייתית למתן הצו. לכן, לשיטתה, כלל לא נפל פגם במקרה דנן. כלומר, אין מדובר בתקלה, כי אם בהתנהלות נכונה וראויה שאף רצוי לשמר".

אלרון מזכיר, כי עקרון היסוד הוא שביצוע חיפוש מוגבל בסייגים שנועדו להבטיח את הזכות החוקתית לפרטיות. מאחר שצווי חיפוש ניתנים לרוב במעמד צד אחד, קיים חשש משמעותי שהם יפגעו במידה העולה על הנדרש בזכויות של מושא הצו ושל צדדים שלישיים. "מכאן ההקפדה המתחייבת על הליך הוצאת הצו, דיוק פרטיו ואופן ביצועו", אומר אלרון.

כאשר המשטרה מבקשת צו חיפוש על בסיס תצלום אווירי, עליה לדייק ככל האפשר בתיאור היעד. אלרון מדגיש: "הצגת התצלום, כאמצעי זיהוי חלופי למקרקעין שבהם מבוקש לבצע חיפוש, אינה מרחיבה את צו החיפוש מעבר להיקפו ה'טבעי'. תצלום האוויר מהווה אמצעי גידור לצו החיפוש, ולא אמצעי מרחיב המטשטש את הגבולות בין המותר לאסור; התצלום נועד לדייק את צו החיפוש, ואינו נועד לאפשר באופן גורף, חלילה, חיפוש אצל צדדים שלישיים אשר איתרע מזלם להתגורר בסמוך למושא הצו; תצלום האוויר נועד לצמצם אפשרות פגיעה במידה העולה על הנדרש ולמנוע תקלות, ולא על-מנת לפתוח פתח לפגיעה קשה פי כמה. במילים אחרות: תצלום האוויר מהווה תחליף לכתובת מדויקת, הא ותו לא.

"מכאן, שכאשר ניתן צו חיפוש אצל מחזיק ספציפי על בסיס תשתית ראייתית קונקרטית שהתגבשה ביחס למחזיק זה, חיפוש אשר התבצע אצל מחזיק אחר אשר בדיעבד מתברר כי אף הוא מתגורר באזור - הוא פגום. מבחינה זו, דומה המצב למצב שבו מתבקש צו למחזיק מסוים בכתובת ספציפית, ובעת מימוש הצו מתברר כי לא מדובר
בכתובת הנכונה או כי הכתובת אינה מדויקת. אי-התאמה בין המחזיק לכתובת שצוינה בצו החיפוש, משמעותה פגם בצו החיפוש. חומרת הפגם והשלכותיו יידונו בכל מקרה לגופו.

"זולת אם נכתב אחרת באופן מפורש, כאשר ניתן צו חיפוש בסיוע תצלום אוויר לא ניתן ללמוד שבית המשפט היה מודע לכך שקיימים צדדים שלישיים באותו תא שטח; כי בית המשפט שקלל את הפגיעה האפשרית בהם; וכי למרות זאת העניק צו חיפוש גורף עבור תא שטח זה. לא כל שכן, כאשר התמונה העובדתית המוצגת לבית המשפט היא כזו אשר לא ניתן ללמוד ממנה על קיומם של צדדים שלישיים אשר עלולים להיפגע, ובפרט כאשר הצו המבוקש נוקב בשמו של החשוד, כמו במקרה שלפנינו. כלומר, משלא הוצג לפני בית המשפט מידע ממנו הוא יכול ללמוד על כך שישנם צדדים שלישיים באותו תא שטח, כמובן שלא ניתן לפרש את החלטתו ככזו המתירה פגיעה בזכויותיהם".

"חובה להגן על הפרט"

צילום: אלרון. גם הגנה מן הצדק [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

בעניינו של אברגל מציין אלרון, כי השוטרים טענו בבית משפט השלום, שמבחינתם ניתן היה לבצע חיפוש בכל קרוון שהופיע בתצלום ולא עניין אותם מי מתגורר בהם. "גישה זו איננה מקובלת עלי כלל ועיקר. לעניין זה, אני שותף לעמדת בית משפט השלום אשר דחה בתוקף פרשנות רחבה מעין זו לצו החיפוש", הוא מדגיש. אברגל התגורר במרחק של עשרות מטרים משלתיאל, ולכן החיפוש אצלו היה תקלה משמעותית. "מעבר לכך, בשום פנים ואופן, לא יכולה המשטרה להפגין שוויון נפש כלפי אפשרות ביצוע חיפוש ללא צו במקרקעין של אדם שאין לו, למיטב ידיעתה, כל קשר לחשדות שהובילו למתן הצו", מדגיש אלרון.

בתגובה לחששותיה של המשטרה, אומר אלרון: "האפשרות לעשות שימוש בתצלום אוויר כתחליף לכתובת עודנה קיימת. אף אין לשלול מצב שבו יש מידע מודיעיני המצדיק מתן צו חיפוש בתא שטח מסוים, וכי יינתן צו חיפוש ביחס לו הגם שהצו יכול להוביל לפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים. אולם, זאת יש לעשות באופן מושכל ומחושב כנגזר מנסיבות המקרה. השימוש בתצלום כאמצעי מרחיב לצו החיפוש, באופן כמעט אקראי, כפי שנעשה בהליך זה, הוא שאין לקבל".

לבסוף מדגיש אלרון: "על בית משפט זה מוטלת החובה להגן על הפרט מפני שימוש גורף ופסול בסמכויות גופי החקירה ומפני חריגתם מסמכות. גישה המשלימה עם כל פגם, המעדיפה פעם אחר פעם את האינטרס הציבורי שבהרשעת עבריינים, הסולדת מטענות לפגיעה בזכויות נחקרים וחשודים; היא גישה אשר תוביל, בין היתר, להתדרדרות בתפקוד גופי החקירה, לירידה באמון הציבור באותם גופים ולפגיעה קשה בכל אותם פרטים אשר זכויותיהם נפגעו עד כדי נרמסו... לא בחפץ לב יש להורות על זיכוי מי שבידי המשטרה היו ראיות חפציות המלמדות על אשמתו, אולם לעיתים אין מנוס מתוצאה זו - וכזה הוא המקרה שלפנינו".

בשולי הדברים מעיר אלרון, כי ייתכן שהיה מקום לזכות את אברגל בנימוק של הגנה מן הצדק, בשל ריבוי הפגמים ו"בהתחשב בכך שמדובר בהפרה בוטה ומשהפגם שבלב ההליך הוא בהחלטה המודעת של משטרת ישראל להעניק פרשנות כה רחבה לצו החיפוש. משמע, אין מדובר בשגגה נקודתית של שוטר בעיצומו של החיפוש או במהלך חקירה, אלא בכשל 'מערכתי'". הוא גם קורא לרשויות האכיפה להסדיר בהקדם את השימוש בתצלומי אוויר בבקשות לצווי חיפוש.

השופטים אלכס שטיין ורות רונן הסכימו עם אלרון. את אברגל ייצגו עוה"ד שירן ברגמן ונתנאל יעקב-חי, ואת המדינה - עו"ד סיגל בלום.