שמרון: נתניהו חשב שמוזס יסחט אותו בצורה מסכנת חיים

בנימין נתניהו סבר בשלהי 2014, לקראת פגישתו הראשונה עם נוני מוזס, כי בכוונת מו"ל ידיעות אחרונות לסחוט אותו "לגבי בן משפחה קרוב שלו, בנושא אישי ולא פוליטי, ושפרסום כזה עלול לסכן חיים". כך העיד (10.7.24) עו"ד דוד שמרון, בן-דודו ומי שהיה באותה עת פרקליטו של נתניהו וייעץ לו לקראת פגישותיו עם מוזס, בהמשך חקירתו הנגדית במשפט נתניהו.

"השיח עם מוזס היה שיח בין אויבים, כאשר מנסים להשיג הישגים טקטיים רגעיים וברור שמדובר בקווים מקבילים שלא ייפגשו", הגדיר שמרון את השיחות. הוא הסביר מדוע לא המליץ לנתניהו לפנות למשטרה: "לאור מה שהיה בראשי לגבי הסחיטה הזאת, לא רציתי לערב גורמים אחרים".

לדברי שמרון, הקלטת השיחה עם מוזס נועדה גם להבטיח שיהיה נוסח מלא, אם יהיה מי שיפרסם קטעים ערוכים מתוכה; וזאת לצד האפשרות להשתמש בה בעתיד. שמרון אמר לנתניהו למשוך את מוזס בלשונו כדי שהדברים יהיו מפורשים ככל הניתן. הוא הדגיש, כי לא העלה על דעתו שאם נתניהו לא יעצור את מוזס, זו תהיה עבירה.

הסניגור, עו"ד עמית חדד: "אם היה בשיחה סחיטה או משהו פלילי, הוא היה מזעיק אותך או את [יעקב] וינרוט". שמרון: "כן. לנתניהו יש רצון להתרחק מכל דבר שיש בו חשש לאיזושהי נגיעה פלילית. הוא מגן על עצמו בצורה מאוד חזקה בנושא הזה". הוא הוסיף לגבי וינרוט: "היה לי נוח שיש לי פרטנר שהוא משפטן מובהק, איש חכם מאוד, חברי ומומחה עולמי בתחום הפלילי. מבחינתי זה היה נהדר". "אם נתניהו היה מבין ברגע ההוא שמישהו מציע לו שוחד, וינרוט היה מגיע לשם מיד" - הוסיף.

שמרון אישר, כי הרגיש שהחוקרים מזלזלים בחיסיון עו"ד-לקוח וניסו להוציא ממנו מידע תוך התעלמות ממנו. בחקירתו במשטרה הוא הדגיש, כי אמר לנתניהו שאסור לו ליצור "קח ותן" בשיחתו עם מוזס, עצה אשר חזר עליה פעמים רבות לאורך השנים. הוא התקומם כאשר לשיטתו החוקרים ניסו להכניס לפיו מילים, ולפיהן הדבר מלמד שהוא הבין שמדובר בשיחת שוחד.

שמרון: "גם בעולם הפוליטי וגם בעולם הריאלי אני לא אוהב כריכה, כי אז מייחסים לה הבטחות". השופט עודד שחם: "כריכה ו'קח ותן' אלו דברים שונים. אני שומע דבר אחר. למה אתה לא אוהב את זה?". שמרון: "אם אתה רוצה להבטיח - תבטיח. אל תקשור את הדברים. זה דבר שעלול לגרום נזק, אנשים עלולים לנצל את זה לרעה". שמרון אישר, שכלל לא התכוון להזהיר את נתניהו מפני שוחד, כי התחום הפלילי היה כאמור בטיפולו של וינרוט.

השופט משה בר-עם: "לא מדובר בשיחה תמימה. חשבתם שזו סחיטה ועלולה הייתה להיות היענות לדרישה". שמרון: "סחיטה באה תמיד כדי לקבל תמורה כלשהי". בר-עם: "אולי זאת הייתה הכוונה". שמרון: "יכול להיות". הוא אישר, כי הזהיר גם כדי שהסוחט לא יחשוב בטעות שהוא יקבל משהו, גם אם נתניהו אינו מתכוון להיסחט. "אילו חשבתי לרגע אחד באותם ימים שמדובר בנושא שכרוך בשוחד, הייתי מעביר את ההגה לווינרוט", שב ואמר.

"ידיעות אחרונות נתפס על גבול מעצמת רשע"

צילום: "נתניהו לא חשב לרגע שיש הצעת שוחד" [צילום: יונתן זינדל וקוקו, פלאש 90]

לפני כן טען שמרון, כי החוקרים ניסו לפרוץ את גבולות החיסיון – לא רק בינו לבין נתניהו, אלא גם בינו לבין מיקי גנור [הנאשם המרכזי בתיק הצוללות]. כך למשל, בדצמבר 2017 החוקר סער שפירא שאל אותו על שיחותיו עם נתניהו בנוגע לערוץ 10. שמרון השיב שמדובר בחיסיון, שפירא טען שהתייעץ עם הגורמים המקצועיים המוסמכים במשטרה והלה אמרו שאין חיסיון, אך סירב לומר עם מי דיבר ודחה את הצעתו של שמרון לפנות לוועדת האתיקה.

לדעת שמרון, מעורבות של נתניהו במגעים למכירת אמצעי תקשורת אינה מהווה ניגוד עניינים, כי אין זו פעולה במסגרת סמכותו. "משיכת משקיעים למדינת ישראל זה חלק בלתי נפרד מתפקידו של ראש הממשלה, הם עושים את זה באופן קבוע. נתניהו רצה לשבור את המונוליטיות של שוק התקשורת; אם היה מדובר במתן רישיון לגורם כלשהו, היה צריך לבדוק אם יש ניגוד עניינים".

עוד אמר שמרון, כי נתניהו חשב שהתקשורת מוטה לכיוון פוליטי אחד, עוד לפני שנכנס לפוליטיקה, ורצה לגוון אותה ולהקים אתרים שיפנו לימין. שמרון לא שמע את נתניהו אומר שוואלה תומך בו; הוא רצה למצוא לו רוכש, כי האתר היה עוין. "ידיעות אחרונות נתפס על גבול מעצמת רשע, בעוד וואלה נתפס כאתר שאינו משפיע", הוסיף. "אילו סיקור היה מתת, הבניין הזה [בית המשפט] צריך היה להיות מלא בעשרות ומאות פוליטיקאים".

נתניהו אמר לשמרון בשיחותיהם שהוא ראש הממשלה היחיד שאינו מתכוון להיכנס למוזס, אותו ראה כשחקן פוליטי המשתמש בכוחו כדי לצבור השפעה. "מוזס רצה לראות את נתניהו מחוץ לזירה, ולצורך זה ידיעות ומקומונים הקשורים אליו תקפו אותו ותקפו את שרה נתניהו ואחרים, בכדי לייצר סוג של אי-לגיטימיות שלו. זה לא היה רק שמאל-ימין אלא גם סוגיה אישית". לדעת נתניהו ושמרון, פרסום התביעה של עוזרת הבית ליליאן פרץ נגד שרה נתניהו על פני שני עמודים בידיעות אחרונות, היה פעולה קיצונית מאוד.