מחאת המקופחים [1959]

"פרשת ואדי סאליב" מהווה פרק כאוב בהיסטוריה של ישראל הצעירה, סמל למתחים חברתיים וכלכליים שהתפרצו באלימות. בשכונה החיפנית ואדי סאליב, שאוכלסה בעיקר בעולים חדשים מצפון אפריקה, התנאים הקשים והתחושה של קיפוח הובילו להתלקחות מהירה.

האירוע החל היום לפני 65 שנה, כאשר ניסיון מעצר של תושב השכונה על-ידי המשטרה הסתיים ביריות ובמהומה. למחרת, כ-200 איש יצאו להפגין במחאה על יחס מפלה מצד השלטונות, כשהם נושאים דגלים שחורים ודגל הלאום מוכתם בדם.

ההפגנה הידרדרה במהירות לאירוע אלים, שכלל פגיעה בחנויות בשכונה וברחובות הסמוכים, הצתת מכוניות והרס מועדוני מפלגת השלטון ומפא"י. בהמשך, עשרות צעירים מהשכונה ניפצו חלונות ופגעו במכוניות בשכונת הדר הכרמל הסמוכה.

למרות שהמהומות דעכו כעבור מספר ימים, תחושות התסכול והקיפוח נותרו בעינן. בבחירות לכנסת בנובמבר 1959, מפלגה חדשה בשם "ליכוד צפון אפריקה", שהוקמה על-ידי דוד בן הרוש תושב ואדי סאליב, זכתה אומנם לאלפי קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה.

האירוע הותיר צלקת עמוקה בחברה הישראלית, והפך לסמל של "ישראל השנייה", המורכבת מעולים חדשים ומקופחים. אין ספק שאירועי ואדי סאליב השפיעו רבות על השיח הפוליטי ועל מערכות הבחירות בשנים שלאחר מכן, והדהדו גם בשנות ה-60 וה-70.