בג"צ דחה בקשת עקורי הכפר איקרית לקיים דיון נוסף בדרישתם לשוב לכפר

בג"צ דחה (יום ב', 21.6.04) את בקשת תושבי הכפר איקרית שליד מושב שומרה בגבול הצפון, לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בעניינם לפני כשנה. עאוני סבית, אחד העותרים ומעקורי הכפר, הגדיר את ההחלטה "מטומטמת".

"פרשת עקורי הכפר איקרית מלווה את המערכת המשפטית והפוליטית בישראל מאז מלחמת העצמאות", ציין השופט מצא בהחלטתו. אולם נראה, כי ככל שחולפות השנים, תלך הפרשה ותרד מסדר היום.

כזכור, לפני כשנה נדחתה עתירה רביעית שהגישו תושבי הכפר, ודרשו מהממשלה לאפשר להם לשוב לבתיהם בכפר. העותרים דרשו מהממשלה לקיים את החלטות 'ועדת ליבאי' משנת 1995, שהמליצה להחזיר חלק מהעקורים לבתיהם, על-פי קריטריונים מסויימים, מבלי שהדבר יהווה תקדים [ראו קישור].

במהלך 'מבצע חירם' בשנת 48', פינה הצבא את תושבי הכפרים איקרית ובירעם, תוך שהובטח להם כי יוכלו לשוב לבתיהם לאחר זמן מה.

ניתן להסתפק בחלופות קרקע ופיצוי

שופטי בג"צ (דורנר, אנגלרד ופרוקצ'יה) קיבלו אז את עמדת המדינה, לפיה אין אפשרות כרגע להתיר לתושבים לחזור לכפרם, בייחוד לאור המצב הביטחוני במדינה, שכן הדבר יתפרש כתחילת מימוש זכות השיבה של עקורי 48'. כל אלה, טענה המדינה, מאפשרים לממשלה להשתחרר מהבטחתה, לפי כללי המשפט המינהלי.

המדינה טענה, באמצעות מנהלת מחלקת הבג"צים, עו"ד אסנת מנדל, כי ניתן להסתפק בחלופות, כגון הקצאת קרקעות או מתן פיצוי כספי לתושבים, והשופטים קבעו כי למדינה "מתחם פעולה רחב" ומדובר בחלופות ראויות. יחד עם זאת, קבעו, כי "ראוי הוא אם-כן – אם יחול שינוי במצב המדיני – לשקול פתרון אחר, שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור".

כיום גרים עקורי איקרית ובירעם ביישובים סמוכים לכפריהם, כדוגמת גוש-חלב, עכו, כפר מכר, חיפה, כפר-יאסיף, נצרת, כפר ראמה ועוד.

מצא: גם אם חל שינוי בהלכה הפסוקה, הוא אינו גדול

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליהו מצא, שדן בבקשה לדיון נוסף, קבע כי אמנם היה בפסיקה חידוש הלכתי כלשהו, אולם אין הוא מקים עילה משפטית לקיום דיון נוסף, משום שאינו חידוש כה גדול.

"נכון אני אמנם להניח", קבע מצא, "כי בפסק הדין יש משום חידוש הילכתי הנוגע לדיני ההבטחה המינהלית. נראה, כי זאת לראשונה שלפני בית-המשפט בא מקרה שבו מבקשת הרשות להשתחרר מהבטחתה על יסוד צידוק בעל אופי מדיני-פוליטי מובהק; ובשוקלו צידוק זה - על-רקע שיקול הדעת הרחב המוענק לרשות בעניינים מדיניים - קבע בית המשפט כי יש בו כדי להצדיק את הפרת ההבטחה שניתנה לעותרים".

"אלא שבכך לא די כדי להקים עילה לדיון נוסף. ככל שהמדובר בהלכה חדשה, הריהי אך בגדר פיתוח של ההלכה הקיימת. כידוע, ההלכה קובעת כי בית המשפט יכיר בקיומו של צידוק חוקי להשתחררות הרשות מהבטחתה מקום בו קיים אינטרס ציבורי שמשקלו רב ממשקל מכלול האינטרסים - הציבוריים והפרטיים - התומכים בכבילת הרשות להבטחתה. נקודת האיזון בין האינטרסים המתחרים הללו, כפי שנפסק, אינה ניתנת לקביעה על-פי נוסחה כללית מוגדרת מראש אלא יש לקובעה תוך התחשבות בנסיבותיו של המקרה הנידון".

"עם זאת", הוסיף מצא, "חשוב להדגיש כי בית המשפט היה ער לכך ש'במהלך השנים התגבשה הסכמה פוליטית רחבה, כי נגרם לעקורים עוול וכי יש לחפש דרכים לתקנו'. מטעם זה אף העיר בשולי פסק דינו, ש'אותו חוב של כבוד של המדינה - כפי שכונה בדוח ועדת ליבאי - שנוצר עקב הבטחות חוזרות ונשנות של הרשויות לדורות של עקורים, אזרחים נאמנים למדינת ישראל, נותר בעינו. ראוי הוא אם-כן - אם יחול שינוי במצב המדיני - לשקול פיתרון אחר שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור'".

"חזקה על רשויות השלטון", כתב מצא בהחלטתו, "שהערה זו תנחה אותן לבחון דרכים אפשריות לתיקון העוול שנגרם לעקורים".

ח"כ סער: מדובר בהחלטה ראויה

יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת גדעון סער (ליכוד), בירך על החלטת בג"צ שלא לקיים דיון נוסף בפרשה. לדבריו, "מדובר בהחלטה ראויה ונכונה לגבי נושא המצוי בתחום סמכותה ומומחיותה של הממשלה והינו בעל השלכות רחבות ומשמעותיות".

ח"כ סער שימש בזמנו כיו"ר הוועדה בנושא זה, אשר המליצה לממשלת שרון הראשונה שלא להחזיר את עקורי איקרית וברעם לכפר, אלא לפצותם.

פרשה המצויה על סדר היום הציבורי מאז קום המדינה

בסוף חודש אוקטובר 1948, במהלך 'מבצע חירם', השתלט צה"ל על הכפרים אקרית ובירעם, כפרים נוצריים בגבול לבנון. לאחר כניסת הצבא, נדרשו תושבי הכפרים להתפנות מבתיהם. הפינוי נעשה תוך התחייבויות של הדרג הצבאי והפוליטי, שהתושבים יוכלו לחזור לכפריהם בתום מלחמת השחרור. מאז, זה כ-55 שנה, מנהלים ועדי שני הכפרים מאבק ציבורי ממושך כדי להביא לידי מימוש הבטחה זו.

הדעות חלוקות באשר לקביעת מועד מוגדר לחזרתם של העקורים לכפרם: התושבים טוענים כי הובטח להם שיוכלו לשוב בתוך כשבועיים מיום הפינוי. המדינה טענה לאורך השנים כי לא ננקב תאריך וקיום ההבטחה הותנה בהשגת שקט באזור ובהשגת ביטחון בקו הגבול הלבנוני.

בשנת 1953 נחקק חוק רכישת מקרקעין, שהעביר לרשות המדינה כל אדמה אשר ב-1 באפריל 1952 לא היתה ברשות בעליה, ושימשה או הוקצתה לצרכי פיתוח חיוניים להתיישבות או לביטחון. בתוקף חוק זה הועברו אדמות שני הכפרים לבעלות המדינה, אגב קביעה שבעליהם זכאים לפיצויים.

בשנת 1972 החליטה גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, שלא להחזיר את העקורים מסיבות ביטחוניות ומחשש ליצירת תקדים. בשנת 1977 מינתה ממשלת הליכוד ועדת שרים, בראשות שר החקלאות דאז, אריאל שרון, לבדיקת סוגיית עקורי שני הכפרים.

בשנת 1981 דחה בג"צ עתירה שלישית בנושא, שתקפה את חוקיות צווי הפינוי, בטענה כי העותרים השתהו, מאחר והצווים הוצאו לפני זמן רב. העותרים אף טענו שהשינוי במצב הביטחוני, מחייב להחזירם לכפרים. גם טענתם זו נדחתה, והשופטים קבעו כי המצב הגבול רחוק מלהיות שקט.

השופטים הוסיפו: "אין לנו אלא להביע תקווה, שאם יחול שינוי ממשי לטובה במצב הביטחוני סמוך לגבול לבנון, יזכו העותרים לדיון אוהד לשם פתרון הוגן של בעיה אנושית זו, התלויה בחלל עולמנו זמן כה רב".

בסוף שנת 1995, מינתה הממשלה ועדת שרים - 'ועדת ליבאי'. בדוח שפרסמה, המליצה הוועדה להחזיר חלק מהעקורים לבתיהם, על-פי קריטריונים מסויימים, וזאת מבלי לפגוע במתיישבים היהודים המתגוררים ביישובים שהוקמו על אדמותיהם, ומבלי שהחלטה זו תהווה תקדים לתביעות אחרות של עקורים.

בשנת 1997 הוגשה העתירה, שדיוניה התקיימו עד שהוכרעה היום, ובה דרשו העותרים מהממשלה ליישם את החלטות ועדת ליבאי.

בשנת 2000 הוקמה ועדת שרים, בראשות שר המשפטים דאז, יוסי ביילין. הוועדה הקימה צוות בינמשרדי כדי לבחון אם יש מקום להמליץ על עדכון המסקנות וההמלצות של ועדת ליבאי. בשנת 2001 מינה ראש הממשלה שרון את מזכיר הממשלה גדעון סער לעמוד בראש צוות שיבחן את סוגיית עקורי אקרית ובירעם.

באוקטובר 2001 החליט הקבינט המדיני-הביטחוני שלא לאפשר לעקורים לשוב לבתיהם.

דנג"צ 6354/03 סבית עאוני ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'