תצפיתנית נפקדה משירות ונשלחה ל-60 ימי מחבוש

בית הדין הצבאי לערעורים דחה ערעור מטעם התביעה הצבאית שדרש להחמיר עונש שהוטל על חיילת שנעדרה משירות במהלך "חרבות ברזל". החיילת, טוראית ג"ח, הורשעה בהיעדרות משירות בת 31 ימים בעיצומה של המלחמה, ונידונה לעונש של 60 ימי מאסר בפועל ו-100 ימי מאסר מותנה.

התביעה טענה כי היעדרותה של החיילת מתפקידה כתצפיתנית בזמן לחימה עזה מהווה פגיעה חמורה בערכי הרעות, השוויון בנטל השירות וההגנה על המולדת, ודרשה להעמיד את עונשה על 3 עד 6 חודשי מאסר בפועל(!) עם זאת, בית הדין קבע כי העונש שהושת עליה הוא ראוי ומשקף כראוי את מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

החיילת טענה שהיא חווה "הצפות רגשיות" כתוצאה מהאירועים הקשים שהתרחשו במלחמה. היא סירבה לחזור ליחידתה וטענה שהיא אינה מסוגלת לתפקד והסבירה שהיעדרותה נבעה ממצב נפשי קשה הכולל קשיי שינה, תיאבון ירוד וסיוטים. קצינת בריאות הנפש איבחנה אצלה "תגובה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים והתנהגותיים" וחוסר מוטיבציה לשירות, אך לא נתנה לה פטור אלא המליצה לבחון את קשייה. גם מפקדה של החיילת בהכשרת הטירונות ציין שהיא אינה מתאימה לתפקיד תצפיתנית.

בפסק הדין צוין כי על-אף הקשיים ההסתגלותיים שחוותה החיילת עם גיוסה, אין להשלים עם היעדרותה, שפגעה לא רק בערכי השוויון ובמוכנות הצבא בחירום אלא גם במשמעת הצבאית ככלל. עם זאת, הוערך כי לקשייה הנפשיים וכן לעובדה שהעבירה בוצעה ימים ספורים לאחר גיוסה, יש השפעה מקלה מסוימת על מידת אשמתה.

דחיית דרישת התביעה להורות כי הרשעתה לא תהיה מסויגת ברישום הפלילי, נומקה בכך שבהיעדר המצב המלחמתי, היה ננקט נגדה הליך משמעתי בלבד; ומכאן שלא הוצגו טעמים ממשיים המצדיקים סטייה מן הכלל של רישום פלילי מסויג.

בית הדין הבהיר כי ברור שבעת לחימה, מידת הענישה על נעדרים חייבת להיות חמורה יותר מאשר בימי שגרה, בהתאם להיקף המלחמה, משכה ועצימותה. עם זאת, נקבע כי לא היה מקום להתערב במתחם העונש ההולם שקבע בית הדין המחוזי ובגזר הדין הספציפי בתוך אותו מתחם.