בעלי וולדורף אסטוריה: גזלו ממני את המלון

הבעלים של מלון היוקרה וולדורף אסטוריה בירושלים, מישל אוחיון, טוען, כי חברת מימון זרה ורשת מלונות הילטון עשו יד אחת כדי להשתלט בצורה בלתי חוקית על המלון ובית הדירות הצמוד אליו. אוחיון מבקש (31.3.24) מבית המשפט המחוזי בירושלים לבטל את השעבוד שלטענתו אפשר את המהלך ואת כל הצעדים שנעשו בעקבות ההשתלטות.

התביעה הוגשה בידי חברת איי.פי.סי ירושלים, הבעלים של המלון; אוחיון, השולט בה דרך חברת Yellowstone Capital Management השולטת בחברת Silverstone Capital Management; וצ'רלס אוחיון, שהיה דירקטור בחברת איי.פי.סי לפני ההשתלטות הנטענת. הנתבעים הם: חברת Madison Debt Holdings שהעניקה הלוואה לסילברסטון; חברת סילברסטון; המשקיע ג'רמי בלנק, אריאל שטרנברג ושמחה מאן, שלטענת אוחיון ביצעו את ההשתלטות בפועל בשמה של מדיסון; רשת הילטון; וחברת וולדורף אסטוריה האמריקנית.

בתביעה נאמר כי סילברסטון נטלה ממדיסון בשנת 2019 הלוואה בסך 33.5 מיליון דולר לצורך השקעה במלון, וכנגדה שעבדה לטובתה שלוש דירות שטרם נמכרו בפרויקט. השעבוד נוצר ב-29.8.19 ואינו נוגע לקרקע עליה בנוי המלון; הוא נרשם ברשם החברות ב-24.10.29, דהיינו לאחר יותר מ-21 הימים הקבועים בחוק. אוחיון טוען, כי מדיסון הטעתה את רשם החברות לחשוב שהשעבוד נוצר ב-23.10.19, מה שעלול להוות עבירה פלילית.

לדברי אוחיון, בשל חילוקי דעות בין סילברסטון לבין מדיסון בנוגע לפרעון ההלוואה, השתלטה מדיסון על סילברסטון - ובכך השתלטה על המתחם כולו, למרות שכאמור שועבדו לטובתה שלוש דירות בלבד. בכך ביצעה מדיסון מימוש עצמי של השעבוד, האסור על-פי החוק, נטלה לידיה נכס ששוויו עולה פי כמה על החוב והחלה לעשות במלון כרצונה, כולל החלפת הדירקטורים בחברה ורישומם של בלנק, שטרנברג ומאן, הוא ממשיך וטוען.

"אסור להעביר קרקעות מדינה לזרים"

צילום: מענק של 200 מיליון שקל מהמדינה [צילום: פלאש 90]

עוד טוען אוחיון, כי נראה שהשתלטותה של מדיסון נעשתה בתיאום עם הילטון (המפעילה את המלון). הוא מסביר, כי כאשר רכש את איי.פי.סי - שתי חברות שבבעלותו נטלו מהרשת הלוואות בסך 17 מיליון דולר לתשלום חובות עבר שלה בגין שימוש במותג וולדורף אסטוריה ולשיפוץ המלון. בפועל, הוא אומר, 10 מיליון דולר מתום הסכום היו הלוואה רעיונית בלבד, האמורה להישחק לאורך שנות הפעלת המלון בידי הילטון.

הסכם ההלוואה עם הילטון קבע, כי במקרה של העברת מניות אסורה בחברת איי.פי.סי - תוכל הרשת להעמיד את יתרת החוב לפרעון מיידי. לדברי אוחיון, הילטון ראתה בהשתלטותה של מדיסון משום העברה שכזאת ומימשה את זכותה לגבי ההלוואות שהעניקה לחברת ילוסטון. מטרתה של הילטון בקנוניה זו, הוא טוען, הייתה להבטיח שהרשת תמשיך לנהל את המלון תקופה ארוכה בלא לשלם את דמי הניהול (2.6% מהמחזור, עוד 2% כעמלת שירותים ועמלת תמריץ בשיעור של 6%-10% מהמחזור).

לדברי אוחיון, הילטון היא שהייתה אמורה לפרוע בפועל את ההלוואה שקיבלה ילוסטון ממדיסון; היא לא עשתה זאת, ובכך אפשרה למדיסון להשתלט על ילוסטון. כל אלו, הוא טוען, מעלים את החשד שמדובר בפעולה מתואמת, שבסופה תאפשר מדיסון להילטון לרכוש את המלון בסכום העולה אומנם על ההלוואות שהעניקה לו, אך במחיר נמוך בהרבה משוויו האמיתי. הוא גם מעלה את האפשרות, שמדובר בניסיון של הילטון לפעול נגדו בשל השותפות ביניהם במלון בוורסאי שבצרפת.

אוחיון טוען כאמור, כי השעבוד המקורי על הדירות - שלדבריו החל את תהליך ההשתלטות על המלון - נרשם בצורה בלתי חוקית ולכן יש לקבוע שאין לו כל משמעות, וכי מדיסון ביצעה מימוש עצמי אסור. עוד הוא טוען, כי נכסיה של איי.פי.סי משועבדים לטובת המדינה, אשר העניקה לה בשנת 2006 מענק בסך 203.4 מיליון שקל, ושעבוד זה מונע את העברת המלון לידיים אחרות. לבסוף טוען אוחיון, כי מדובר בקרקע מדינה שאת הבעלות בה לא ניתן להעביר למי שאינם ישראלים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד שי גרנות, יהודה אילוק וראשד טיבי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.