14 חודשי מאסר לשרגא ברוש על עבירות מס ומרמה

נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, שרגא ברוש, נדון ל-14 חודשי מאסר וקנס של 100,000 שקל על עבירות מס ומרמה. כך קבעה (14.3.24) השופטת דנה אמיר (בתפקידה הקודם כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב; כיום בבית המשפט המחוזי). ברוש הורשע אשתקד בשני סעיפים של מרמה, עורמה ותחבולה כדי להתחמק ממס; שני סעיפים של מסירת פרט כוזב בדוח למס הכנסה; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות; ועריכת דוח לא נכון (ראו קישור משמאל). אמיר עיכבה את ריצוי המאסר בחודשיים כדי לאפשר לברוש לערער לבית המשפט המחוזי.

ברוש ואחיו יריב ברוש החזיקו בחלקים שווים במניות חברת א.ל.ע.א השקעות, אשר החזיקה במניות חברת עושרד גז טבעי, המשווקת גז טבעי מקידוח תמר. בשנת 2015 מכרה א.ל.ע.א חלק ממניותיה בחברת עושרד ונרשם לה רווח הון בסך 8.6 מיליון שקל. אילו הייתה א.ל.ע.א חברה משפחתית, הייתה לה הטבת מס בגין רווחי ההון מהמכירה: רווח ההון לא היה ממוסה במיסוי דו-שלבי, כפי שממוסה חברה שאינה חברה משפחתית - מיסוי רווח ההון בשיעור מופחת בחברה, ואחר כך מיסוי הדיבידנד בשיעור מלא כשהוא מחולק לבעל המניות.

ברוש החליט לרמות את פקיד שומה ת"א-1 על-ידי יצירת מצג כוזב לפיו הוגשה כבר באוקטובר 2014 לפקיד שומה נצרת בקשה להכיר בחברה כמשפחתית. לצורך כך, הוא זייף שלושה מסמכים של ה"בקשה", הגיש אותם בינואר 2017 לפקיד השומה וביקש בהתבסס עליהם להכיר בחברה כמשפחתית, בנימוק שהם הוגשו במועד אך לא טופלו, והבקשה נענתה. המס אותו היו צריכים לשלם החברה והאחים ברוש היה 4.3 מיליון שקל, אך בפועל שילמו רק 2.8 מיליון שקל - כך שהמרמה חסכה להם 1.5 מיליון שקל.

סט נסיבות ייחודי יחסית

צילום: אמיר. טביעת אצבע ברורה של ברוש [צילום: בוצ'צ'ו]

אמיר קבעה, כי מתחם הענישה הוא 30-12 חודשי מאסר בפועל, במיוחד בשל מדיניות הענישה שקבע בית המשפט העליון בעבירות מס. היא עמדה על הפגיעה בקופת הציבור, הציבור בכללותו ובפרט החלקים החלשים בו הנתמכים בכספי הציבור כאשר מדובר בעבירות מס. מדובר בסט נסיבות ייחודי יחסית, ציינה: עבירות המס קשורות לעבירות המרמה שבוצעו בנסיבות חמורות. מדובר ברף חומרה לא מבוטל, כאשר מדובר במעשים שמטבעם מצריכים תכנון מוקדם ובפגיעה של 1.5 מיליון שקל בקופת המדינה.

מצד אחד, המשיכה אמיר, מדובר במקרה חד-פעמי והחברה עמדה בתנאים להכרה כחברה משפחתית למעט תאריך הבקשה. מצד שני, העבירות בוצעו במכוון ולא מדובר במעשה יחיד אלא בשורה של מעשים. ברוש יכול היה להפסיק את המרמה בכל שלב, אך בחר שלא לעשות זאת. מדובר בעבירות שיש פיתוי רב לבצע, שכן הסיכוי לגילויין נמוך במיוחד – אימצה אמיר את טענת המדינה.

אמיר דחתה את טענת ההגנה, לפיה את העבירה חולל רו"ח מיכאל בר-לבב שייצג את ברוש ושמדובר בנושא מקצועי מורכב; ברוש הוא שנהנה מן העבירות, ובר-לבב לא מילא את התפקיד העיקרי בהן. קיימת טביעת אצבע ברורה של ברוש בביצוע העבירות, מדגישה אמיר, והוא אף פעל בעצמו לאחר שבר-לבב לא הצליח להשיג את הרישום המבוקש. לא מדובר בתכנון מס אלא במרמה וזיוף, הוסיפה.

אמיר גם החליטה שלא להתחשב בתפקידים הציבוריים ההתנדבותיים של ברוש בקביעת המתחם, שכן לרוב מבצעי עבירות צווארון לבן הם אנשים נורמטיביים. הוא התעקש לקבל את הטבת המס הגלומה בהכרה בחברה כמשפחתית, והעבירות לא בוצעו על בסיס צורך כלכלי – מה שמרמז שמדובר בתאוות בצע. היא הזכירה את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה בעבירות מס מסוג זה יש להטיל מאסר ממשי, ועבודות שירות הוטלו רק במקרים קלים יותר, בנסיבות מיוחדות או בהסדרי טיעון.

אמיר הזכירה, כי בר-לבב נדון בהסדר טיעון לתשעה חודשי עבודות שירות, לגביו אמרה בזמן אמת שהוא עונש קל מדי; היא אישרה אותו בהתחשב בהודאתו, בשלילת רשיונו ובכך שמדובר בהסדר. יש הבדלים לא מבוטלים בין בר-לבב לבין ברוש: מספר העבירות והסוג שלהן, רואה חשבון מול הלקוח, מי הרוויח מהן והודאה מול ניהול הליך. לכן, למרות אחידות הענישה – השפעת עונשו של בר-לבב על זה של ברוש היא מוגבלת.

לגבי עונשו של ברוש ציינה אמיר, שעדויות האופי מלמדות על דאגתו לעובדיו והתפקידים הציבוריים הרבים שניהל בהתנדבות, בהם קידם מיזמים חברתיים חשובים, ומהם פרש לאחר הגשת כתב האישום. היא עמדה גם על הפגיעה בברוש ומשפחתו בשל העניין הציבורי והתקשורתי בפרשה. מאז החל ההליך ברוש איבד חברים רבים ואת עסקיו, הוסיפה אמיר, תוך שהוא פועל לפרעון חובותיו בלא הליכי חדלות פרעון – התנהגות מעוררת כבוד, היא מגדירה זאת. מדובר בנסיבות כבדות משקל להקלה בעונש, לצד תשלום המס בסך 2.6 מיליון שקל לאחר ההרשעה.

עם זאת, ברוש לא נטל אחריות על ביצוע העבירות ולא ביטא חרטה, אלא רק הדגיש את הנזק שגרמה לו הפרשה ואת מעשיו הטובים לאורך השנים. פרישתו מנשיאות התאחדות התעשיינים גם היא אינה מהווה נטילת אחריות, מבהירה אמיר, מה שמלמד על חשיבות ענישה מרתיעה הן במקרה זה עצמו והן בשל חובת ההרתעה כאשר מדובר בעבירות כלכליות. בשל כך, אין מקום למקם את העונש בתחתית מתחן הענישה אלא קרוב אליו.

את המדינה ייצגו עוה"ד נועם עוזיאל וחופית שרים, ואת ברוש - עוה"ד איריס ניב-סבאג, אבנר שמלה ונטע גורי.